מנצ'סטר יונייטד דורכת במקום
השדים האדומים הפכו העונה לקבוצה המשעממת באירופה, עם שרשרת של 0:0. אבל זה הסגנון של ואן חאל - ועם הכלים שיש לה, יונייטד תנסה להימנע הערב (21:45) מהדחה מוקדמת מליגת האלופות
זה לא שהמצב של מנצ'סטר יונייטד רע כל כך. היא ניצחה רק בשמונה מ-15 משחקיה העונה בפרמייר-ליג, אבל עדיין מדורגת רביעית, שלוש נקודות בלבד מהמקום הראשון. היא עלולה לעוף הערב מליגת האלופות, אבל תלויה בעצמה.
הבעיה היא אחרת. בתוך מספר חודשים, יונייטד הפכה לקבוצה המשעממת באירופה וממשיכה בהידרדרות איטית מהצמרת של כדורגל המועדונים אל האזור שבו שוהות הקבוצות שלא מצפים מהן לכלום. נכון, מלחיץ להתמודד עם מטרות גבוהות, אבל לפעמים גרוע עוד יותר להתעורר בבוקר ולהבין שכל הפסד שלך מתקבל במשיכת כתפיים.
למה הכוונה ב"משעממת"? שישה מ-24 משחקיה בכל המסגרות הסתיימו ב-0:0. בעשרת משחקיה האחרונים הובקעו עשרה שערים משותפים על ידי יונייטד והיריבות שלה. לואיס ואן חאל התגונן ואמר שמדובר פשוט באי-ניצול מצבים, אבל ב"אינדפנדנט" הוכיחו שלא כך הדבר. עד כה, יונייטד בעטה רק 167 פעמים לשער ב-15 משחקים (לשם השוואה, ארסנל בעטה 260 פעמים ומנצ'סטר סיטי 259), ויצרה 8.07 מצבים למשחק, לעומת 13.87 של ארסנל, למשל.
זאת ועוד - ואן חאל הוא המנג'ר בעל כמות ה-0:0 השנייה בגודלה בתולדות יונייטד (שני רק ללאל הילדיץ' ב-1926), 13.2 אחוזים מהמשחקים בהם הדריך את הקבוצה. תחת אלכס פרגוסון המספר עמד על 6.9 אחוזים. לא פלא שחלק מהקהל סבור שהסגנון שאוהב ההולנדי פשוט שלילי - עם דגש על החזקת כדור - וזו טענה שעלתה כבר בעונה שעברה ולא צצה רק לאחרונה. האוהדים צעקו בתיקו המאופס מול ווסטהאם בשבת "לתקוף, לתקוף, לתקוף", אבל נשארו מתוסכלים ושרקו בוז בסיום.
ואן חאל כבר לא מצוי בתקופת הסתגלות. העונה הראשונה נתפסה במקום כלשהו כשנת שיקום אחרי הקטסטרופה של דייויד מויס, והוא השיג את המטרה בחזרה לליגת האלופות. אבל הקיץ הוא שפך כסף ללא הכרה, ולא נראה שיונייטד מתקדמת לשום מקום. כמו שאמרנו בפתיחה, הקבוצה עדיין מחזיקה מעמד בצמרת ולא דרוש שיפור ניכר כדי שתיאבק על האליפות - אבל היא תקועה במקום.
כישלון הערב יהיה הרסני עבור ואן חאל מהבחינה הזו. הוא מסתתר מאחורי הישגים סבירים ואין קריאות להחליפו - אבל אם יונייטד תודח מהצ'מפיונס, זה עלול להסיר את החסינות מההולנדי ולהפוך אותו למנג'ר רדוף. והמצב לא פשוט - משחק החוץ מול וולפסבורג נראה כמו אתגר רציני, ורק ניצחון יבטיח ליונייטד מקום בשמינית הגמר. כל תוצאה אחרת, ואיינדהובן (מארחת את צסק"א מוסקבה) תוכל לעבור אותה. גם במאזן הפנימי יש לאיינדהובן יתרון, אחרי שניצחה 1:2 בהולנד. הגומלין הסתיים, איך לא, ב-0:0.
בינתיים לא נראה שוואן חאל מתכנן שינוי, אחרי שהתקבע על 1-3-2-4 שמשווע לדמות יציבה בחוד. וויין רוני, ששובר שיאים בנבחרת, מצוי בכושר גרוע בקבוצה (לא ישחק הערב בגלל פציעה), אנתוני מרסיאל נרגע אחרי הפתיחה החזקה וגם ממפיס דפאיי לא הצטיין בתפקיד הזה.
הנשק המוכח והשפן
לאור הבינוניות שבה שקעה הקבוצה, אפילו של שחקנים שפתחו אותה נהדר כמו אנדר הררה וחואן מאטה, ואן חאל זקוק עכשיו למנהיג. למרבה המזל, בקיץ הוא קנה אחד כזה ב-10 מיליון יורו. עוד בימי פרגי יונייטד הייתה מעוניינת בבסטיאן שוויינשטייגר, והשנה הלכה עליו כדי שישדרג את הקישור החלש שירש ואן חאל. די מהר הוא הפך לדמות שהאוהדים מטורפים עליה, וגם נבחר לשחקן חודש נובמבר בקבוצה, אבל יש עוד מקום לשיפור.
שוויינשטייגר כבש שער בודד, ולמרות שהוא לא אמור להציל את המצב מבחינת הכיבושים, גם הדברים בהם הוא מתמחה לא באים מספיק לידי ביטוי: הגרמני לא יוצר הזדמנויות ורחוק מלהיות השחקן הדומיננטי במרכז השדה שהיה פעם. ואן חאל היה נחרץ אתמול כשהתייחס אליו: "לא קנינו אותו רק בגלל יכולות המשחק שלו. הוא יכול להוביל ולהנהיג קבוצה. עד עכשיו לא ראינו את שוויינשטייגר במיטבו, את השחקן שהכרתי מבאיירן מינכן".
בעוד ששוויינשטייגר הוא נשק מוכח, שיכול להיות אחד המפתחות לשינוי, לוואן חאל יש גם שפן אחד ששלף השנה, אחד מנקודות האור הבודדות. ג'סי לינגארד הוא מצרך נדיר שפעם אפשר היה למצוא בשפע ביונייטד - שחקן בית - ואחרי כמה עונות בהן לא קיבל צ'אנס ונשלח להשאלה בקבוצות אחרות, ואן חאל התחיל להשתמש בו בחודשיים האחרונים.
הזינוק שלו היה מהיר. לינגארד כבר הספיק לקבל זימון לנבחרת אנגליה, ומתאים בדיוק לשיטה שוואן חאל אוהב - שחקן שמסוגל לרוץ בשני האגפים, וגם לשמש כמגן/קשר תוקף בהרכב של שלושה בלמים.
אבל לוואן חאל לא יהיה אכפת מי יבקיע הערב. מבחינתו, שדויד דה חאה יעשה את זה בכדור שוער. כי אם יונייטד לא תעלה לשמינית הגמר, היא כבר לא תתויג כמשעממת - אלא ככישלון חרוץ.
לפנייה לכתב/ת 
