סיכום הסיבוב: הנבחרים של ליגת העל

השחקן: ערן זהבי (מכבי ת"א)

כשאתה משחק בקבוצה הכי טובה בישראל, ואחראי באמצעות שער או בישול ליותר ממחצית מהשערים שלה, כנראה שאתה ברמה אחת מעל הליגה. אז נכון, בשלב הזה בעונה שעברה היו לזהבי ארבעה שערים יותר (16 לעומת 12),‬ אבל גם השנה אף אחד לא יכול להתקרב אליו בראש טבלת מלך שערי הליגה.

בחודש שעבר זהבי רשם ציון דרך כשהפך לשחקן ה־34 בהיסטוריה עם 100 שערים בליגת העל. מאז, הסקורר הגדול, שגם העונה בדרך כלל לא משחק בעמדה הטבעית שלו, אלא כחלוץ, הוסיף עוד צמד והגיע גם ל־100 שערים במדי מכבי ת"א בכל המסגרות. למי ששכח, רק בחודש הבא הוא יסגור שלוש שנים בקבוצה. כל עוד מכבי תמשיך להוביל ולזכות באליפויות אפשר להניח שזהבי ימשיך להיות השחקן המשמעותי בליגה השאלה היא רק האם הוא יישאר פה.

במקום השני: מאור מליקסון (הפועל ב"ש)

בליגה אחרת. ערן זהבי(צילום: אורן אהרוני)

השחקן המאכזב: איתי שכטר (מכבי חיפה)

שחקן נבחרת ממש עד לא מזמן. אחת ההחתמות הבולטות ביותר בחודש ינואר האחרון, זה שכל קבוצות הצמרת רבו עליו. המאזן מפתיחת העונה: שמונה משחקים, שבע בעיטות לשער, אפס שערים. די אומלל. כבר כמה שנים שבמכבי חיפה מתחננים לחלוץ שהוא יותר מבינוני, אבל אצל שכטר, לפחות בינתיים, גם בינוניות היא מחמאה.

קצת כואב לראות את הנפילה של אחד השחקנים המבטיחים שהיו פה, אחד שרבים האמינו כי יצליח גם מעבר לים. אבל הנדידות באירופה לא עשו לשכטר טוב. הוא חזר לארץ איטי יותר וחד פחות. תוסיפו לזה כרטיסים צהובים על התחזויות ושני כרטיסים אדומים, אחד בליגה ואחד בגביע הטוטו, ותקבלו את אכזבת הסיבוב הראשון. בקלות.

במקום השני: בן רייכרט ומיליון היורו (הפועל ת"א)

איתי שכטר, בעוד רגע מביך במהלך הסיבוב הראשון(צילום: ראובן שוורץ)

המאמן: חיים סילבס (רעננה)

זו הייתה תחרות צמודה, ומדובר בחדשות טובות. שלושה מאמנים – סילבס, ברק בכר וסלובודן דראפיץ' – ראויים לתואר, וכיף לראות שבים בינוניות האימון שהכדורגל צף בו לאורך השנים יש סימני חיים. מבין השלושה, בכר, שהשיג את הסיבוב הטוב ביותר בתולדות באר־שבע, הוא המאמן שנמצא, פלוס־מינוס, במקום שציפו ממנו. בין השניים האחרים מפרידות שלוש נקודות בטבלה, לטובת דראפיץ', אבל סילבס מחזיק, על הנייר, בסגל חלש הרבה יותר ולכן הוא הנבחר.

קבוצה קטנה כמו רעננה שמאבדת את הכוכב הכי גדול שלה (טוני אנווקאמה) אמורה להידרדר משמעותית, אבל בפועל סילבס, שמפגין הבנה טקטית גבוהה, רק שיפר את הקבוצה שלו, והיא משחקת כדורגל מהיר (יחסית) ונעים לעין. לרעננה אין ביתיות והיא השיגה שישה ניצחונות חוץ, יותר מכל קבוצה אחרת – כולל 1:2 על מכבי ת"א. לפחות בסיבוב הזה סילבס מנצח בנקודות.

במקום השני: ברק בכר (הפועל באר שבע)

חיים סילבס. ניצח בקושי את בכר ודראפיץ'(צילום: עוז מועלם)

המאמן המאכזב: רוני לוי (מכבי חיפה)

אכזבה נקבעת לפי גודל הציפייה, וכשיעקב שחר הצהיר בקיץ שרוני לוי הוא הרכש הגדול ביותר של מכבי חיפה, רף הציפיות מהמאמן עלה לשמיים. העובדה שחיפה נכשלת שנה אחר שנה מראה לכולנו שהמאמנים אינם הבעיה העיקרית בקבוצה – הרי אלה באו והלכו בשנים האלה – אבל תחילת העונה הנוכחית הייתה שפל חסר תקדים גם עבור קבוצה שנמצאת הרבה זמן בתוך הבור.

לא מדובר רק במרחק העצום מקבוצות הצמרת. חיפה לא כבשה שער ביותר ממחצית מהמשחקים שלה, ביניהם בחמשת המשחקים הראשונים. היא הפסידה לשתי העולות החדשות, והורחקו לה לא פחות משישה שחקנים. גם אם חיפה הצליחה להוציא נקודות בשבועות האחרונים, זו לא חוכמה גדולה. בואו נראה אותה מנצחת כשיש על מה לשחק ולא כשהלחץ יורד. מאמן אחר, ללא ההערכה שלוי זוכה לה מאנשים רבים וללא תהילת עבר בקבוצה, כבר היה נזרק הביתה.

במקום השני: סלאח חסארמה (קריית שמונה)

רוני לוי. סיבוב שהוא יעדיף לשכוח(צילום: אורן אהרוני)

הזר המצטיין: ז'אורז'יניו (בני סכנין)

לפעמים הזרים הכי מצליחים בכדורגל הישראלי הם אלה שמגיעים לקבוצות קטנות ואז, אחרי עונה טובה אחת או שתיים, משתדרגים לאחת ממובילות הליגה ונשארים פה שנים רבות. יש כמה דוגמאות ברזילאיות שכאלה, כשהמובילים הם וויליאם סוארז וגוסטבו בוקולי, ולא נתפלא אם ז'אורז'יניו, הקשר הברזילאי היצירתי הנפלא של בני־סכנין, ייכנס לרשימה הזו.

סכנין לא הייתה אמורה להיות בחצי העליון של הטבלה, וז'אורז'יניו הוא סיבה מרכזית לכך שהיא דווקא כן שם. התחכום שלו במסירה, שעוזר לשחקנים כמו וויאם עמאשה ושלומי אזולאי לקבל כדורים באזורים מסוכנים, הופך את סכנין לקבוצה שכיף לראות. למרות פציעה מעצבנת הברזילאי הבקיע שלושה שערים, בישל שניים, ואפשר להאמין שהמספרים יגדלו בסיבוב השני.

במקום השני: ניקיטה רוקאביציה (בית"ר ירושלים)

מיחאי פינטילי בדרבי. ספק אם יישאר כאן אחרי ינואר(צילום: עוז מועלם)

הזר המאכזב: מיחאי פינטילי (הפועל ת"א)

היינו יכולים לכתוב כאן "בומבה ופינטילי", כיוון שההרגשה היא שהשניים הגיעו להפועל ת"א במין עסקת חבילה, אבל פינטילי, המבוגר והמנוסה יותר, הוא גם הפלופ הגדול יותר. נדיר, ואולי אף חסר תקדים, ששחקן זר מגיע לעונה ראשונה בישראל ומיד ממונה לקפטן הקבוצה. פינטילי קיבל את הסרט עוד לפני שהופיע בדקת ליגה אחת בהפועל, ועכשיו הוא אפילו לא שחקן הרכב.

הרומני היה אמור להיות קשר אחורי יציב ואחראי. שחקן עם עבר בסטיאווה בוקרשט, שחקן שנמצא גם היום בנבחרת רומניה. בהפועל ציפו שהניסיון שלו, והאחריות במשחק, יביאו לסדר בין ים השחקנים החדשים שהצטרפו, ביניהם צעירים רבים. בפועל פינטילי ירד למטה יחד עם האחרים. ספק אם יישאר כאן.

במקום השני: ניקולה דרינצ'יץ' (מכבי חיפה)

השחקן המשתפר: מאור מליקסון (הפועל באר שבע)

בעונה כמו שיש למליקסון עד עכשיו תואר "השחקן המשתפר" יכול לעשות לו קצת עוול, הרי הוא המועמד היחיד להתחרות עם זהבי על פרס השחקן המצטיין, אבל תואר הוא תואר, כמו שאומרים בכדורגל, ואחרי מה שמליקסון עבר בעונה שעברה, ומה שאנחנו רואים ממנו העונה, אין אף אחד עם הבדל כה גדול באיכות המשחק כמו קשר הפועל באר־שבע.

רק לפני כמה חודשים מליקסון היה אכזבת העונה, והנה הוא מוביל את באר־שבע לקרב ראש בראש עם מכבי ת"א. בעונה שעברה היו למליקסון שלושה בישולים והעונה, בסיבוב אחד, יש לו כבר שבעה, יותר מכל שחקן אחר בליגה. מחמאות מגיעות במקרה הזה גם לברק בכר, שמציב את מליקסון בחלק מהמשחקים בעמדה מרכזית יותר. בהיעדרו של מאור בוזגלו הפצוע, מליקסון מחזיר לו בענק.

במקום השני: אוואנס קנגאווה (רעננה)

עומר דנינו (משמאל). רק הוא לא החמיץ דקה העונה במכבי פ"ת(צילום: ראובן שוורץ)

השחקן הצעיר: עומר דנינו (מכבי פ"ת)

יש רק שחקן אחד במכבי פ"ת, כולל השוער, שלא החמיץ אף דקת משחק העונה. אף פעם לא הוחלף, מעולם לא עברה המחשבה להוציא אותו מההרכב. השחקן הזה הוא ילד, רק בן 20, וקוראים לו עומר דנינו. אחרי שהיה תגלית העונה בשנה שעברה, דנינו ממשיך להיות השחקן הצעיר המוביל בליגה ואחד הברגים המשמעותיים ביותר בהתמקמות של פ"ת בחלק העליון.

קור הרוח שלו לא מאפיין שחקן צעיר, אבל לא מדובר רק על משחק ההגנה. בשיטת שלושת הבלמים של רן בן־שמעון דנינו יכול גם לצאת עם הכדור קדימה והוא עושה זאת בהצלחה. הבישול הנפלא שלו בניצחון על בית"ר ירושלים הוא הדוגמה הטובה ביותר.

במקום השני: דור פרץ (מכבי ת"א)

נבחרת הסיבוב

מגן ימני: אלי דסה (מכבי ת"א). הראה שמסוגל לעשות קפיצת מדרגה ולהיות אחד הבולטים גם אצל האלופה.

בלם: עומר דנינו (מכבי פ"ת). 20 זה ה-30 החדש. עדיין ילד, אבל מציג קור רוח של בלם מנוסה.

בלם: שיר צדק (הפועל באר-שבע). מבין כל הכוכבים שהצטרפו לקבוצה השנה צדק הוא הרכש המשתלם ביותר.

מגן שמאלי: דושאן מאטוביץ' (בית"ר ירושלים). אין כמעט מגינים שמאליים סבירים והסרבי בקלות הטוב מכולם.

קשר אחורי: גל אלברמן (מכבי ת"א). הקשר היחידי של מכבי ששומר על יציבות. מונע לפעמים מההגנה להתפרק.

קשר אחורי: בן בנימין (רעננה). באנקר טקטי שמבין את המשחק יותר טוב מרוב השחקנים בליגה.

קשר התקפי: מאור מליקסון (הפועל באר-שבע). מלך הבישולים (7) גם כבש פעמיים והוא המשתפר בליגה.

קשר התקפי: עומר אצילי (בית"ר ירושלים). עם 5 שערים ו-6 בישולים אחראי ליותר ממחצית החגיגות של בית"ר.

חלוץ: ערן זהבי (מכבי ת"א). שחקן הסיבוב, שוב. מכונת השערים הבלתי נגמרת הרשיתה 12 פעמים בינתיים.

חלוץ: אליניב ברדה (הפועל באר-שבע). אחרי פתיחת עונה לא פשוטה ברדה כבר סגן מלך השערים עם 7.

ספסל: ולדימיר סטויקוביץ' (שוער, מכבי חיפה), דקל קינן (בלם, מכבי חיפה), מהראן ראדי (קשר, הפועל באר־שבע), ז'אורז'יניו (קשר, בני־סכנין), אחמד עאבד (חלוץ, קריית־שמונה), ניקיטה רוקאביציה (חלוץ, בית"ר ירושלים)