טרמפ על הטרור

שטח C כפוף לשליטה ישראלית מלאה, וכיוון שממילא אנחנו עושים בו כבתוך שלנו, לא יועיל סיפוחו לביטחונם של היהודים. המתנחלים טוענים כי גם אם הסיפוח איננו תשובה ישירה לסכינאים, הרי הוא תשובה עקיפה שסופה להיקלט במוחם ובמוחות שולחיהם. ככל שיתקפו אותנו, כך נחיש את הגשמתו של חזון הדורות.

זה נימוק שעשוי להתקבל על דעתם של אלה שאינם מודדים את הזמן בשנים או בדורות אלא בעידנים גיאולוגיים. כ-150 שנות עימות כבר חלפו, היהודים מרחיבים בהתמדה את תחום שליטתם ואת עומק אחיזתם, ובכל זאת מסרבים הפלסטינים להשתכנע. לא נורא, סבורים המתנחלים, סבלנות, סבלנות, ושרק השמאלנים, היהודונים האלה קצרי הנשימה, יפסיקו לנדנד.

האם הם מאמינים בטיעוניהם בלב שלם? יש מהם המאמינים, אבל מסופקני אם כך גם המוני המתנחלים משפרי הדיור. אילו האמינו, לא היו תובעים להשקיע הון תועפות בסלילת כבישים ליהודים בלבד. היה עליהם להתעקש על כך שיהודים וערבים, העתידים לגור במדינה אחת ולהתחכך אלה באלה, ישתמשו בכבישים משותפים, שהרי אין הבדל עקרוני בין כבישים נפרדים לבין מדינות נפרדות, אלא אם מודים בפה מלא כי המדינה האחת עתידה להיות מדינת אפרטהייד. זה חיזוי שהמתנחלים הפוליטיים דוחים בכעס, ואף קוראים להעניק אזרחות ישראלית לפלסטינים המתגוררים בשטח שיסופח.

כדי להרגיע את החוששים מתוספת אוכלוסייה ערבית למניין אזרחי המדינה, נמסר לנו כי מספר הערבים הדרים בשטח C קטן ונעדר משקל דמוגרפי של ממש. הטענה שנויה במחלוקת. לדעת הממעיטים, מספרם של הפלסטינים המתגוררים בשטח C הוא רק 50 אלף. נפתלי בנט החזיק במספר הזה, ואחר כך התפיח אותו ל-80 אלף. חישובים שחישבו מוסדות אחדים מעלים את המספר ליותר מ-200 אלף.

ההבדל נובע מההערכות השונות, הן לגבי מספרם הכולל של הפלסטינים בשטחים והן לגבי מספרם של התושבים המתגוררים בעשרות יישובים שחלקם בשטח C וחלקם מחוצה לו. יש להניח שלאחר הסיפוח יגדל המספר פלאים, ממש כפי שגדל בירושלים שחוברה לה יחדיו. והסיבות לכך ידועות.

כך או כך, גלולת ההרגעה שמספקים לנו חסידי הסיפוח מצטרפת לחשד בדבר כנותם. מה חשיבותה של המחלוקת על מספרם של הערבים המתגוררים בשטח C, אם סיפוחו, ככוונתם המוצהרת, אינו אלא הקדמה לסיפוחו של שאר השטח שבין הים לירדן? ההזדמנות לכך, הם אומרים בגלוי, בוא תבוא - ואם לא מחר אז מחרתיים.

ומה יעולל הסיפוח השלם למאזן הדמוגרפי? איך תתקיים מדינה יהודית ודמוקרטית בלי אפרטהייד ובלי טרנספר?

 אי-אפשר להתחמק מהחשש שאונות מוחותיהם של מנהיגי המתנחלים מנותקות זו מזו. אונה אחת מבעבעת בלהט משיחי, בעוד שהאחרת מוטרדת על ידי עובדות קשות. התוצאה מתבטאת בפטפוט בלתי נשלט.

אבל בעניין אחד הצדק עימם: נתניהו לא ייענה לקריאתם, למרות שאם יעשה זאת לא ניענש בחומרה. העולם טרוד בעניינים דוחקים וחמורים יותר, ובבית הלבן יושב נשיא צולע והססן. מנקודת ראותו של ראש הממשלה מוטב להשאיר את המצב בעינו ואת עונשנו, שהוא עצם הסיפוח הזוחל, נשית על עצמנו במו ידינו.