זהבי: "הייתי אובססיבי להגיע לליגת האלופות"
האהבה ברחוב ("נהנה מזה"), הקשר עם משפחתו ("הבן שלי עושה 'פיו פיו'") וסרט הקפטן ("שרן ייני טוב יותר ממני"). כוכב מכבי ת"א העניק ראיון מרתק לאתר הרשמי של המועדון: "כשיש לי שבועיים בלי אימון אני משתגע"
"אני חושב שאני נהנה מזה", אמר זהבי כשנשאל על האהבה שהוא מקבל ממעריציו. "זה כיף לי. מדובר בהתמודדות יומיומית עם לחצים וקשיים. אני לא יכול להגיד שנמאס לי. ברור שיש ימים שאתה רוצה לעשות דברים בלי שאף אחד יסתכל עליך, אבל זה לא יישאר לאורך שנים, זה יירגע. יהיה כוכב אחר לכדורגל הישראלי וכך זה יימשך".
"קורה לי הרבה פעמים שאני יושב עם אנשים והם אומרים לי 'הייתי בטוח שאתה קצת שחצן'", סיפר זהבי. "אבל מחוץ למגרש אני אדם רגיל שחי חיים נורמליים. יש לי שלושה ילדים ויש לי קשר טוב
איתם. אני זוכר שאמא שלי הייתה מסיעה אותי בשש בבוקר להוד השרון בגלל שחייתי שם. היא הקריבה מאוד, אבל עבור ילד בן 15 זה לא קל. אח שלי היה גם שחקן כדורגל אבל הוא לא היה ממוקד במטרה כמוני, והוא לא היה פחות טוב. תמיד הייתי יותר אובססיבי. לא עניין אותי כלום, רק להצליח להיות שחקן כדורגל. זה היה החלום שלי מגיל קטן. מדובר בהקרבה שאני לא יודע כמה ילדים יהיו מוכנים לעשות אותה היום".
זהבי דיבר גם על הקשר החזק שלו עם משפחתו. "הבן שלי נותן לי נשיקה לפני משחק ומבקש שאכבוש שערים. הוא בועט ועושה פיו פיו", סיפר. "אני לא יודע אם אני שמח מזה, כי מצד אחד כיף לי לראות את זה, ומצד שני הוא מתחיל לקלוט את התמונה. כשבאים להצטלם איתי הוא קצת מתבייש ולוקח לי את היד. מצד שני, לפעמים הוא מבקש שנלך לקניון, הוא אומר 'ילדים מחכים להצטלם איתך'".
"לא ביקשתי להיות הקפטן", הפתיע זהבי בהמשך הראיון. "בחרו בי כי חשבו שאני באמת מתאים, שאני מהווה דוגמא לשחקנים ודוגמא במגרש. מקפטן יש הרבה דרישות מעבר לסרט על היד . שרן ייני היה קפטן בעונה שעברה, אבל אם תשאלו אותו הוא יגיד שעזרתי לו בהרבה מאוד דברים. אני יודע בדיוק מה הוא עשה בחדר ההלבשה. היה לי מורה דרך טוב. הוא קפטן יותר טוב ממני ויש לי עוד לאן להתקדם. אני מאמין שאדביק את הפער הזה לאט-לאט".
ומה היה לו להגיד על עליית הקבוצה לצ'מפיונס? "הייתי מאוד אובססיבי להגיע לליגת האלופות. כשלא הצלחנו להגיע הייתי גמור. זה מפעל שמי שלא חווה אותו לא מבין את כל העוצמה שיש שם. אתה משחק באצטדיונים הגדולים בעולם וברמה הגבוהה בעולם. הגשמתי את החלום - להעפיל דווקא עם מכבי תל אביב לליגת האלופות. האמת? זה הגדיל לי את התיאבון. לעשות שנה אחת ואז עשר שנים לא להיות? אני ממש לא קונה את זה. אנחנו צריכים לשאוף להיות בשלב הבתים בכל עונה".
על החיים בלי כדורגל, אמר: "כשיש לי שבועיים בלי אימון אני משתגע. לפעמים אני מפחד שזה ייגמר. אמא שלי לא הייתה יכולה לסבול אותי בזמן פגרה כי אני לא מכיר משהו אחר. אני חי את זה יום יום. ביום שאחרי אתה יכול לעשות הרבה דברים ואולי גם יותר כסף, אבל להגיע להיי כזה ולהגשים את החלום - לא בטוח שזה יקרה שוב. אני זוכר שעליתי לבוגרים לפני עשר שנים וזה עבר במהירות. אני מנסה לנצל כל רגע שאני על המגרש ולהשיג כמה שיותר. אני יודע שזה ייגמר, ואני לא רוצה לצאת עם הרגשה שלא מיציתי".
לפנייה לכתב/ת 
