כדורגל משחקים 56 דקות / "הכל מקצועי"
גם לכם נדמה שבישראל מבזבזים יותר מדי זמן בשכיבה על הדשא, ויכוחים עם השופט או סתם בסידור חומה? נתונים המוצגים כאן לראשונה מראים שזמן הכדורגל נטו בליגת העל נמוך מאוד בהשוואה לליגות הבכירות באירופה
הדקה ה־39 בדרבי של חיפה שלשום. תומר סוויסה שכב על הדשא, היד תפסה את הרגל ופרצוף מאולץ של כאב נמרח על הפנים. הצוות הרפואי התבקש להכניס אלונקה.
בדרך כלל, כשרואים משחק מאנגליה או מספרד, נושאי האלונקה רצים לפצוע, אבל הפעם הם הלכו הליכת צב איטית ומכעיסה, עזרו לבזבוז הזמן. הקהל, בעיקר זה של מכבי חיפה שעוד הייתה אז בפיגור, חטף עצבים. גם חלק מהשחקנים. אבל להם, לשחקנים עצמם, אין מה לבוא בטענות כי ככה זה בכדורגל הישראלי. אותם אלונקאים עובדים לאט כי זו הנורמה.
דקה וחמישים שניות, לא פחות, עברו מאז נפל סוויסה לדשא ועד שהיה אפשר לחזור לשחק. זה המון. והאשמה אינה, כמובן, על הצוות הרפואי שהיה רק חלק קטן מאותה עצירת זמן ארוכה, ארוכה מדי.
כשמדברים על בעיות הכדורגל שלנו נוהגים לציין תמיד את המילה "מהירות", ואת המילה הזו אפשר לפרק לכמה פרמטרים שונים. מהירות היא הזמן שלוקח לשחקן להגיע מנקודה לנקודה
. מהירות גם קשורה למחשבה והנעת כדור - כמה זמן לוקח עד ששחקן מחליט לאן למסור ומשחרר את הכדור מהרגל. ומהירות מתייחסת גם לזמן הדרוש לחידוש משחק לאחר כל עצירה. כמה זמן של כדורגל נטו משחקים.
הכדורגל הישראלי אינו משופע בשחקנים מהירים, ועל הנעת הכדור צריך כמובן לעבוד, אבל אם לאלה אנחנו מתייחסים כסיבות לנחיתות מול הכדורגל האירופי, הרי שה"מהירות" השלישית, זמן נטו של כדורגל, היא סתם סיבה מעצבנת.
כל עבירה גוררת התפתלות על הדשא (ואז השחקן מתרומם מיד ברגע הנכון עבורו), כל הוצאת כדור חופשי גוררת איתה זמן מת וכל סידור חומה מוביל לוויכוח עם השופט. אז הנה, לראשונה בישראל יש בידינו נתונים שיכולים להראות כמה כדורגל באמת משחקים כאן בהשוואה למקומות אחרים בעולם.
ישנן שתי דרכים לבדוק זמן משחק. דרך אחת, שהאיטלקים מכנים "זמן יעילות", מחשבת את זמן המשחק כשהכדור בתנועה. אם הכדור, למשל, בידיים של השוער שמקפיץ אותו, אין זה נחשב לזמן משחק.
הדרך השנייה והמקובלת יותר, אותה נציג כאן, מתייחסת למשחק כדורגל כמו לענפים אחרים, נניח כדורסל. ברגע שאין משחק עוצרים את השעון עד שהשופט מחדש אותו. כדור בידיים של השוער, במקרה כזה, הוא כן חלק מהמשחק.
שילוב של נתוני חברת INSTAT עם בדיקת "ידיעות אחרונות" מראה שבסיבוב הראשון של ליגת העל העונה הזמן הממוצע של כדורגל נטו במשחק היה 56.4 דקות. זהו מספר נמוך, נמוך מאוד. במשחק כדורגל ממוצע יש 96 דקות כולל תוספת זמן. כלומר, כשאתם רואים משחק כדורגל בישראל, 40 דקות, כמעט מחצית שלמה של משחק, העברתם בלי לראות באמת כדורגל אלא בצפייה בשחקנים עושים פרצופים כואבים, חוגגים שערים, מתווכחים עם שופטים, מסדרים חומה או מתמהמהים בהגבהת קרן.
יותר מדי שריקות
נכון, בזבוזי הזמן האלו אינם נחלתה של ליגת העל בלבד, אבל ההבדלים לעומת ליגות אחרות משמעותיים מאוד. מבין הליגות הבכירות, כפי שאפשר לראות בטבלה, אנגליה היא זו בה משחקים הכי הרבה דקות בפועל, 64.9. מדובר בהבדל של 8.5 דקות מהליגה הישראלית, וזה המון. כשמחלקים את 8.5 הדקות האלה להרבה עצירות קצרות, מקבלים את ההבדל בין שטף המשחק באנגליה או בגרמניה לבין זה שבישראל.
נתון נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא כמות העבירות. במשחק ממוצע בישראל נשרקות בערך 33 עבירות, כחמש יותר מהליגות בספרד, גרמניה ואיטליה (על אנגליה, שם שורקים הרבה פחות, אין מה לדבר).
זה אולי לא נשמע הרבה, אבל כשגם משחקים פחות דקות, וכשבזמן המועט מבצעים יותר עבירות, גם כאלה שלא עוצרות את המשחק לשניות רבות, מתקבל משחק מסורבל ואפילו משעמם.
כמות העבירות נובעת גם מנפילות של שחקנים, אבל פה צריך להכניס מילה על השיפוט. שופטי ישראל שורקים יותר מדי, כמעט על כל נגיעה, והדבר פוגע בשטף. כששחקני מכבי ת"א לא הבינו למה הם לא מקבלים שריקה על כל נפילה בליגת האלופות, קיבלנו הדגמה טובה לאותו הבדל גם באיכות השיפוט.
מכבי פ"ת כמשל
כדורגל הוא ספורט יוצא דופן כיוון שהשעון לא עוצר. וכך, לפעמים מתקבלים באותה ליגה משחקים שנראים כאילו הגיעו מענפים שונים: אחד של 50 דקות משחק, אחר של 70 דקות. גם בישראל, כמובן, ישנם פערים. הקבוצות שיש הכי הרבה "כדורגל" במשחקים שלהן הן בני־יהודה, בית"ר ירושלים, הפועל באר־שבע והפועל רעננה, בערך 58 דקות אמיתיות של ספורט.
המוליכה, מכבי ת"א, נמצאת באמצע הטבלה הזו, בעיקר בגלל שהקבוצות המשחקות מולה מנסות לבזבז יותר זמן. המשחקים הכי משעממים בליגה הם אלה של מכבי פ"ת (53 דקות) ומכבי חיפה (55).
פ"ת היא תופעה, כיוון שהיא נמצאת בהפרש גדול במקום האחרון. השחקנים של רן בן־שמעון "הורגים" את המשחק, וזה לא יפה לעין. חיפה נמצאת למטה מסיבה אחרת. היריבות עדיין רואות בה "קבוצה גדולה" ומופיעות מולה כאנדרדוג. כיוון שחיפה עצמה לא מציגה את המשחק השוטף ביותר בעולם, מתקבלת תוצאה לא נעימה.
הסיבוב הראשון, שנסגר שלשום, הוא סיבוב הפתיחה הגרוע ביותר בישראל מבחינת כמות שערים זה 25 שנים. ממוצע השערים למשחק עומד על 2.32, מקום חמישי מהסוף באירופה, כשרק בבולגריה, אזרבייג'ן, רומניה ובוסניה מבקיעים פחות.
יש לכמות השערים הנמוכה מספר סיבות, אבל ברור שזמן המשחק הוא אחת המובילות שבהן. המשוואה ברורה: פחות כדורגל, פחות שערים.
לא פשוט להפוך משחק כדורגל למהיר יותר. מהירות ריצה של שחקנים תלויה בגנים ובמבנה הגוף. כמות הריצה שלהם דורשת עבודה רצינית על סיבולת. הזמן שלוקח לשחרר
כדור מרגע קבלתו מושפע מאוד מדרך העבודה עם השחקן בגיל צעיר. אבל את זמן הנטו של המשחק אפשר לשפר וזה תלוי בכולם.
בשחקנים שלוקחים את הזמן בכל פעולה, במאמנים שקובעים אסטרטגיה של בזבוז זמן בשלב מוקדם, בשופטים ששורקים על כל דבר. אם כל אלה ייראו כמו תומר סוויסה דווקא אחרי שזכה לשתי דקות של מנוחה והאלונקה פינתה אותו – קופץ מיד על הרגל ורוצה לחזור למשחק כאילו בקושי נפגע – אז לכולנו יהיה טוב יותר.
רוצים לקרוא עוד כתבות מקצועיות?
לפנייה לכתב/ת 
