נס קטן: מכתב לעגנון בליל הבדולח
תוך כדי בזיזת חנות ספרים יהודית בליל הבדולח, התגלגל לידיו של פליקס פינצ'ובר ספר של ש"י עגנון, והוא ראה בו סימן משמיים להצלתו. כעת, יותר מ-70 שנה אחרי האירוע, מוצג המכתב המרגש שכתב הגרמני הצעיר לסופר שמספר על אימת הימים ההם
בספרייה הלאומית שבירושלים מוצג עתה מכתב שכתב אדם יהודי בשם פליקס פינצ'ובר, תושב ברלין לשעבר, אל הסופר ש"י עגנון, חודשים אחדים לאחר שפינצ'ובר עלה לישראל, שם הקים חנות לספרים משומשים. המכתב מגולל סיפור נורא הנקשר ביצירתו של עגנון.
"הדבר היה ביום ההוא שלא ניתן למחוק מתולדות הסבל של עמנו", הוא כותב. "נעצרתי בדרכי על ידי קהל גדול, וכאשר נדחפתי לתוך הקהל הבחנתי שבוזזים חנות ספרים יהודית. חלונות הראווה היו מנופצים, תכולתם של מדפי התצוגה נשפכו על הרחוב, מדפי הספרים היו הרוסים ואת הספרים סחבו החוצה, לאחר שקרעו אותם ודרכו עליהם, על מנת להשליכם לערימת אשפה גדולה... ברגע זה משב רוח העיף ספר קטן ופשוט למרגלות רגליי. מתוך אינסטינקט תפסתי אותו ותחבתי אותו לכיסי. הלכתי משם בלי שאיש יבחין בי. ניקיתי מעט את הספר והוספתי אותו לספרייתי".
באותו יום נעצר פינצ'ובר והובא למחנה ריכוז, ועקב בקשתו להגר מגרמניה - שוחרר לאחר שישה שבועות. את הספר לקח עמו למסע באונייה אל ישראל. פינצ'ובר לא הכיר את הספר - "בלבב ימים" שכתב עגנון, ומכתבו הוא כותב: "כמה התפעלתי והופתעתי כאשר למדתי על מה הספר. האם לא היה זה סימן ישיר מן השמים שדווקא ספר זה נפל לידיי, ממש במובן המילולי של הביטוי?" הספר הנדיר, שניצל מהשמדה, עוסק בעלייה לארץ, ועל כן מצא ראה בו פינצ'ובר "סימן משמיים". את מכתבו הוא חותם במילים: "הספר מילא את משימתו. אני מאמין שאין דרך מכובדת יותר להודות למחבר המוערך מאשר לבקש - כביטוי להערכה ולהערצה - לשלב את הספר בספרייתך כקוריוז, ספר שיש לו סיפור כמו שיש לבני אדם".
ד"ר סטפן ליט, מומחה לתרבות גרמניה ממחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית, טוען כי לא ידוע לו על מקרה דומה של ספרים שנכתבו על ידי סופרים יהודיים והוצלו ממאורעות ליל הבדולח, מה שהופך את פרסום המכתב למרתק עוד יותר.
"למכתב יש חשיבות כמקור תרבותי יותר מאשר כמקור היסטורי", מסביר ליט. "עדות אישית כמו זו של פליקס פינצ'ובר היא נדירה למדי ובוודאי גם מעשה הצלת הספר. פינצ'ובר לא כתב לעגנון את שם העיר שבה בזיזת החנות התרחשה (ממשפחתו של המחבר אנו יודעים שמדובר בברלין), לא את שם חנות הספרים או את כתובתה, כל נתונים אלה היו מאפיינים מקור היסטורי. לעומת זאת, הוא כן תיאר את רגשותיו במהלך הבזיזה ועושה זאת כמעט בצורה אמנותית. מעשה הספר שליווה את פינצ'ובר לארץ ישראל הוא בעצם סיפור ספרותי בפני עצמו".
כיצד מאורעות ליל הבדולח השפיעו על פזורת כתבים יהודיים בגרמניה?
"במהלך המאורעות הושמדו ספרים רבים מחנויות ומספריות פרטיות. בערך באותו זמן נסגרו הוצאות לאור של יהודיים, כך שמספר הכתבים היהודיים בגרמניה הצטמצם משמעותית. באופן פרדוקסלי, הגסטאפו ציווה להציל ספריות וארכיונים יהודיים מהמוסדות ששמרו עליהם לפני התפרצות האלימות 'הספונטנית' בליל הבדולח. הצו התקבל בכמה מקומות בזמן - לדוגמה בקהילות רבות בפרנקוניה, החלק הצפוני של בוואריה - ושם החרימו נאצים את החומרים והעבירו אותם למוסדות ממשלתיים.
|שם הם שהו עד תחילת שנות ה-50 והועברו לאחר מכן לארץ.
ניתן למצוא ספרים אלה באוספי הספרייה הלאומית ואת החומר הארכיוני בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים".
האם ש"י עגנון התבטא בצורה כלשהי בנוגע למאורעות בגרמניה?
"באופן מפתיע הוא לא התייחס לזה יותר מדי. יש אזכור לתקופת הנאצים בטקסט קצר בשם 'אגרופה של רשעה' שכתב בתחילת שנות ה-60 לרגל פרסום הספר 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' מאת וויליאם שיירר. אולם בטקסט זה עגנון לא התייחס באופן ספציפי למאורעות ליל הבדולח".
על אף שעגנון עצמו לא התייחס למאורעות, המכתב שכתב לו פינצ'ובר והספר שהציל, שאותו העביר לו יחד עם המכתב, הם בגדר נס קטן, מעין גאולה בזעיר אנפין בעת חשוכה כל כך.
