כשבריטני וסלאש הסתכלו למוות בעיניים
בריטני ספירס התגלחה על כל הראש, סלאש ודייב גאהן מתו ממנת יתר וחזרו כדי לספר וגם אמינם התגבר - בזכות אלטון ג'ון. דבר פטירתו של סולן הסטון טמפל פיילוטס, שהפסיד במערכה אחרי שנים של התמכרויות, החזיר אותנו לגדולי המוזיקאים שדווקא ניצחו את המוות, ויצאו בחיים עם תובנות
ידיעת מותו מן השבוע שעבר של סקוט ווילנד, סולן להקת סטון טמפל פיילוטס, התקבלה על ידי קהילת המוזיקה העולמית בצער וכאב - אך תדהמה גדולה לא היתה שם. אחרי הכל, היה זה שיאו (או נקודת השפל, אם נדייק) של קיום די עצוב, רווי אלימות, סמים ואלכוהול.
ווילנד היה ידוע כנרקומן ואחת לתקופה עלה שמו לכותרות, לעתים בשל פרויקט מוזיקלי חדש שלקח בו חלק (לאחר שהסתכסך עם שותפיו לזה הקודם), ולרוב בהקשרים שליליים של מנות יתר, התאשפזויות במכוני גמילה והופעות פומביות תחת השפעה.
במכתב שפרסמה אשתו לשעבר מספר ימים לאחר מותו, ביקשה מהתקשורת וממעריציו לא להאדיר את אורח חייו, ולהיזכר שמאחורי דמות הרוקסטאר המיוסר היה אדם, בעל ואב לא מתפקד, שהרבה לאכזב את הקרובים אליו והתייסר לא מעט בחייו. ווילנד הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של מיתות הקשורות ביצר הרס עצמי מפותח, שקיים לעתים באלו אשר חווים הצלחה גדולה - ואולי אף זה שיצר אותה מלכתחילה.
גורלם העגום של מוזיקאים רבים נוספים הגיע כתוצאה מאורח חיים נטול שליטה שכמעט ונועד למיתה מוקדמת. בין העדכניים שבהם הוא המקרה של איימי ווינהאוס, שם היתה הכתובת על הקיר עוד בטרם דיווחו על כך אתרי החדשות, כשהרשת התמלאה בסרטונים וביצועים קשים לצפייה מהופעותיה שבישרו רעות.
אחרים, קוביין למשל, הפכו את נטיותיהם להתמכרויות לסמל מסחרי, בין אם רצו בכך או לא. אפילו בריטני ספירס, בשנים מסוימות של הפרעות נפשיות וראש מגולח, דמתה למי שנמצאת כפסע מהקבר והכריחה את כלי התקשורת בין 2005 ל-2007 להכין את ידיעת מותה מראש.
הנפוצות ביותר הן קלישאות רוקנ'רול של מוות ממנת יתר, וככל הנראה אכן יש קשר ישיר בין כמויות תשומת לב מאסיביות לצורך להתמודד איתן על ידי אלחוש. אלביס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, ליין סטיילי מאליס אין צ'יינס, מייק האצ'נס מ-INXS ותשלימו את השמות החסרים - הנושא מוכר כבר ומוצה.
אבל זה לא חייב להיות כך. ההיסטוריה של המוזיקה מלאה בנרקומנים ואלכוהוליסטים שידעו לעצור את החיים המהירים בדקה התשעים - ולפעמים כמה דקות של אובדן דופק מאוחר יותר. אז אולי כדאי לאמנים עכשווים כמו ג'סטין ביבר, ריהאנה או מיילי סיירוס (היום כוכבי פופ חיים ברוקנ'רול, מסתבר) להיזכר בסיפורים המטורפים של אלו שבאו (וכמעט הלכו) לפניהם, אלו שהסתכלו למוות בעיניים (יותר מפעם אחת) וחזרו - לעתים כדי להזריק שוב, לעתים כדי לספר.
סלאש
אחד הסיפורים המוכרים יותר בהקשר של מוזיקאים שרקדו עם המוות, שייך לסלאש. גיטריסט גאנז אנד רוזס חלק בהמשך הקריירה שלו את להקת ולווט ריבולבר עם ווילנד, ולמעשה היה האדם היחיד בהרכב, לפחות בתקופה מסוימת, שהרשה לעצמו להמשיך לשתות.
יתר חברי הלהקה, שהורכבה ברובה מיוצאי גאנז הנוספים דאף מקגן (הוא עוד ישוב אלינו בהמשך) ומאט סורום, התרחקו מסמים ואלכוהול, כאחד מהתנאים המגבילים של עבודתם המשותפת עם ווילנד. סולן סטון טמפל פיילוטס גוייס להרכב כששמו הולך לפניו כמכור להרואין, ובשיחה שעשו איתו חברי הלהקה בטרם החלו לעבוד יחד הבטיחו לו שישמרו עליו ממש כפי שהם שומרים על עצמם, שהרי גם להם ניסיון בתחום.
מסוף שנות השמונים ועד אמצע התשעים חוו גאנז הצלחה מסחרית אדירה, פופולריות ואף הערכה של מבקרי מוזיקה - בעיקר לאלבומם הראשון "Appetite For Destruction". תוסיפו לכך את העובדה שהם היו בשנות העשרים לחייהם בסצינת הסליז של אל.איי, והרי לכם מתכון לקלישאת רוקנ'רול מהסוג הקיצוני.
במהלך שנותיו הפרועות חווה הגיטריסט לא מעט תקריות שקירבו אותו צעד נוסף לקבר, אבל היה זה אירוע זכור במיוחד אשר אירע בסן פרנסיסקו, שערך עבורו היכרות אישית עם המוות.
"אני זוכר בדיוק מה היה שם" אמר בראיון ל"גארדיאן" לפני מספר שנים. "כמה סוחרי סמים הגיעו אל חדר המלון שלי ב-5 לפנות בוקר. היה להם הכל ולקחתי כל מה שהיה. הלכתי במסדרונות הקומה ונתקלתי במנקה של המלון. שאלתי אותה איפה נמצאות המעליות ואז בום! התמוטטתי. היא היתה אישה ספרדיה קטנה, זה ממש הבהיל אותה. כשאתה לוקח מנת יתר אתה חווה מן סצנה כזו, בה כולם סביבך נעים ממש מהר ויש רעשים של רדיו. חוויתי זאת מספר פעמים".
לפי הסיפורים לבו של סלאש נדם לחמש דקות, עד שחזר לפעום בדרך נס. "אשפזו אותי בבית חולים אבל אמרתי להם 'אני בסדר גמור', חתמתי על טופס שחרור, חזרתי למלון ומשם טסנו להופעה הבאה".
דייב גהאן
שנות התשעים היו מהאפלות בחייו של דייב גהאן, וכללו שימוש מופרז בסמים, דיכאונות וניסיון התאבדות. ב-1996 לקח סולן דפש מוד מנת יתר של הרואין וקוקאין ומת למשך שתי דקות. "נשמתי הצועקת ריחפה מעלי בשתי הדקות שמתתי בהן", סיפר בראיון ל-NME, והוסיף לתאר את ההתנסות החוץ גופית שחווה.
"הדבר הראשון שהבנתי בבית החולים הוא שעזבתי את הגוף שלי. ריחפתי מתחת לתקרה ויכולתי לבחון בדיוק כל מה שהתרחש מתחתי: פרמדיקים התרוצצו מסביב לגופה שלי וניסו להציל אותי. צעקתי שאני לא שוכב שם אלא למעשה נמצא מעליהם.
"אני מאמין שהיתה זו נשמתי שצעקה, שכבר עזבה את גופי והיתה עדה לכל מה שקורה לו. בשלב הזה הייתי מת קלינית ולבי לא פעם. השניות הללו נראו עבורי כמו שעות. ולפתע, היתה סביבי חשיכה מפחידה ומוחלטת. כאילו מישהו כיבה את האור".
היה זה אירוע חריג בשנים לא שקטות עבור גהאן, שעל פי הביוגרפיה שלו כונה על ידי הפרמדיקים "החתול", משום שהיו מוזעקים לביתו כל כך הרבה פעמים עד כי טענו בצחוק שיש לו תשע נשמות.
ניקי סיקס
חווית כמעט-מוות מופרעת ובלתי נתפשת, אפילו ביחס למקרים המובאים ברשימה להלן, היא זו של איש להקת מוטלי קרו, ניקי סיקס. יומיים לפני חג המולד של 1987, קיבלה החגיגה הגדולה של סיקס וחבריו ללהקה תפנית לא צפויה ואיומה. כדי לתת קצת רקע לפגישה של סיקס עם המוות נספר רק שהתרחשה, כמו ברוב המקרים, בימיו הגדולים והפרועים ביותר של ההרכב.
סיבוב ההופעות של האלבום "Girls Girls Girls" הכיל, כמו במקרה של גאנז אנד רוזס (שהיו באותם ימים להקת חימום של הקרו), בעיקר קלישאות שחוקות של חיי רוקרים בדרכים. מעצרים, עירום, חדרי מלון הרוסים היו עניין שבשגרה בטור שאפילו הביא את טומי לי לתופף הפוך מעל קהל שמתפלל שלא יפול להם על הראש. אותו טומי לי ייספר בהמשך כי הוא וסיקס הזריקו הרואין יחד במהלך הופעה, כשנקודת שפל מבישה במיוחד ארעה ביום בו נגמרו להם הסמים - והם החליטו להזריק אלכוהול ישר לווריד.
על אף שהוזהרו על ידי מנהלם כי במידה וימשיכו כך הם עלולים למצוא את מותם, חברי הלהקה לא עצרו את חגיגת הסמים והאלכוהול נטולת הרסן, ששיאה נרשם שלושה ימים לאחר סיומו של סיבוב ההופעות. כששהה בביתו בלוס אנג'לס ועשה את הדבר שהוא הכי אהב לעשות, סיקס התמוטט ונחשב למת. סטיבן אדלר, באותם ימים מתופף גאנז אנד רוזס ומי שנזרק ממנה בהמשך משום שנחשב הרסני במיוחד אפילו בסטנדרטים שלה, נוא שמצא אותו וניסה לבצע בו החייאה.
לבו של ניקי הפסיק לפעול למשך שתי דקות. הוא הובהל לבית החולים כשהשמועה על מותו מגיעה גם לחבריו ללהקה, שכבר חשבו שאיבדו אותו לתמיד. כשחזר לחיים כבר באמבולנס סירב סיקס להמשיך לקבל טיפול, ויצא מבית החולים ללא חולצה היישר לביתו, שם חיכה לו - ניחשתם נכון, עוד הרואין.
סיקס המשיך להזריק עוד באותו הערב, וכשקם ביום למחרת עם מזרק תקוע בידו המדממת, הבין סוף סוף - או לפחות כך הוא מספר, כי עבר את הגבול. בפעם הראשונה מאז שהפך לג'אנקי מהולל, הצליח סיקס להגעיל גם את עצמו. המוזיקאי צרך לא פחות משש מנות יתר במהלך חייו (במקרה אחד הוא נגרר והונח מחוסר הכרה על ידי סוחר סמים לצד מכולת אשפה) בטרם השתקם, התנקה והפך במהלך השנים למקור השראה עבור לא מעט מוזיקאים שמצאו עצמם נאבקים בהתמכרות ובאורח החיים הפרוע. כל קשר בין שמו לבין מספר מנות היתר שחווה מקרי בהחלט.
אמינם
לאחר שנות השיא שלו, בין סוף שנות התשעים לאמצע העשור הקודם, מרשל מת'רס - אמינם, בשבילכם - נעלם לתקופה מהעין הציבורית והתמודד עם לא מעט שדים שצבר בשנות התהילה הגדולה. זה התחיל כבר במהלך העבודה על הסרט "8 מייל", שאמנם זיכה את הראפר בלא מעט שבחים, אבל גם יצר אצלו בעיית חוסר שינה. כדור אמביאן שקיבל ממכר "הפיל אותו לגמרי" (כך טעם חברו של אמינם ואיש להקת D12, דשון "פרוף" הולטון), ועודד את מת'רס להשיג מרשם משלו לפיל המפיל.
עם השנים פיתח המוזיקאי תלות בסמי המרשם. בהמשך הוא יודה כי צרך בתקופה ההיא "כמויות מגוחכות" של כדורים. כמה מגוחכות? ובכן, בין 40 ל-60 כדורי ואליום ביום ו-30 כדורי ויקודין. בשלב מסוים השפעת הכדורים הלכה ופחתה, מה שגרם לו לבלוע כמויות גדולות יותר. אבל לא רק אותם בלע מת'רס באובססיביות.
באותו זמן הוא פיתחאמינם הפרעת אכילה ובלס כמויות של ג'אנק פוד. "הילדים מאחורי הדלפק במקום כמו 'דני'ז' כבר הכירו אותי", סיפר שנים מאוחר יותר. "פשוט הייתי יושב שם ואוכל לבד. זה היה עצוב". עם הזמן הראפר תפח עד כדי כך שהיה כמעט בלתי ניתן לזיהוי. בראיון סיפר על מקרה בו שמע שני צעירים מתווכחים ביניהם הבחור שלפניהם הוא אכן אמינם או לא. "אמינם לא שמן", נימק אחד מהם את הצד שלו.
ב-2006 נורה חברו "פרוף" ונהרג במהלך קטטה בבר, ומכאן הוסיף הראפר לשקוע בדיכאון. בהמשך הכיר אמינם את המתדון, אותו קנה מסוחר שהסביר לו שדובר בכדור שהוא "בדיוק כמו ויקודין, רק פחות מזיק לכבד". בסוף 2007 התעלף מת'רס בחדר השירותים בביתו, ולאחר שהובהל לבית חולים נאמר לו על ידי רופאו כי הוא צריך כמות שמקבילה ל-4 שקיות הרואין. ב-2008 אמינם החל בתהליך גמילה, שלווה על ידי לא אחר מאשר אלטון ג'ון. ובסוף - הוא כתב על זה אלבום.
טיילור הוקינס
לפו פייטרז יצא שם של להקת רוק נקייה, ודי בצדק - כשלוקחים בחשבון שהאיש שמנהיג אותה הוגדר לא אחת כ"איש הנחמד ביותר ברוקנ'רול". רק חבר אחד בלהקה נחשב ליוצא דופן , וזהו טיילור הוקינס, מתופף הלהקה הבלונדיני וחביב הבנות.
.jpg "טיילור הוקינס (משמאל). לא מתחרט על מנת היתר (צילום: gettyimages)")
ב-2001 לקח את טיילור את חיבתו לנרקוטיקה צעד אחד יותר מדי, וצרך בלונדון מנת יתר של הרואין ששלחה אותו לתרדמת של שבועיים, במהלך סיבוב הופעות של ההרכב. דייב גרוהל, חבר קרוב ושותף מודאג ליצירה, ישב לידו במשך כל אותו הזמן - עד שהוקינס קם מהקומה הארוכה וירה לעבר גרוהל "פאק אוף" לא מרוצה, או לפחות כך הם מספרים ב-"Back And Forth", הסרט הדוקומנטרי אודות הלהקה שיצא ב-2011.
"תודה לאל שלקחתי את זה רחוק מדי, לא נשברתי והיום אני כאן כדי לדעת כמה גרועים היו החיים שלי באותה תקופה", סיפר בכנות נדירה בראיון אודות המקרה. "פשוט הלכתי ונהייתי קלישאה של רוקר אידיוט. אבל לא הייתי משנה דבר. לא אף אחת מהפעמים בהן התמסטלתי וגם לא את מנת היתר, כי למדתי כל כך הרבה על עצמי באמצעות העניין הזה".
פו פייטרז. אומרים לא לסמים
פיל אנסלמו
סולן הלהקות פנתרה ודאון יצר לעצמו שם של סופר-גיבור, או לפחות אדם חסין מוות, כשמנת יתר של הרואין הרגה אותו לרגע ב-1996, לאחר הופעה בטקסס. "הזרקתי כמות קטלנית של הרואין לזרועי, ומתתי למשך 4-5 דקות", כתב בהצהרה ששחרר לאחר האירוע. באופן מעניין, מערכת העצבים של אנסלמו לא ניזוקה, אז הוא לא ראה לנכון לבטל ולו הופעה אחת בסיבוב ההופעות בו השתתף באותם ימים.
חסין מוות? יומן הג'אנקי של פיל אנסלמו
דאף מק'גן
ובחזרה לחבר גאנז אנד רוזס נוסף שכמעט ולא שרד כדי לספר את סיפורו - הוא דאף מק'גן, שגם הוא ניגן לצד סקוט ווילנד בוולווט ריבולבר. בשיאה של גאנז אנד רוזס ובמהלך סיבוב ההופעות לאלבום הכפול "Use Your Illusion", נחשב דאף לשתיין כבד במיוחד. בהופעה ששודרה ב-MTV ב-1997, הציג אקסל רוז את בסיסט הלהקה כ"איש הבירה".
שמו של דאף הפך להיות כה מקושר למשקה המר, עד כי בשלב מסוים, כך הוא מספר, קיבל שיחת טלפון מיוצריה של סדרת טלוויזיה למבוגרים, שביקשה לקרוא למותג בירה דמיוני על שמו. "צחקתי ועניתי 'בטח, אין בעיה'. כל העניין נשמע לי כמו פרויקט אמנותי דל תקציב או משהו. מי יצר סדרות מצוירות עבור מבוגרים? לא היה לי מושג שהתכנית הזו תהפוך להיות 'משפחת סימפסון' וכעבור כמה שנים אראה כוסות וציוד שתיה של 'בירת דאף'".
הסימפסונים שותים לחייו של דאף
הצד הפחות משעשע בהתמכרות של מק'גן לאלכוהול נחשף באוטוביוגרפיה שלו "He's So Easy, and other lies". בספר מתאר דאף בפירוט מצמרר את הפעם בה עשה קראק עם סלאש במטוס הפרטי ששכרה הלהקה עוד בטרם ההמראה, על הופעה בצ'כוסלובקיה שעד היום נעדרת מזיכרונו ושהעדות היחידה לה היא חותמת בדרכון, ועל בקבוק הוודקה שהיה מחכה לו ליד המיטה בכל בוקר.
ככל שהרגלי השתייה שלו הלכו והחמירו, הפך דיבורו של מק'גן פחות קוהרנטי ומובן, לצד שאר תופעות לוואי איומות. "שיערי החל לנשור, הכליות שלי כאבו כשהייתי משתין, העור על ידיי ורגליי נשבר והיו לי כוויות על הפנים והצוואר. הייתי חייב לעטוף את ידי בתחבושות מתחת לכפפות שלי, רק כדי שאוכל לנגן בבס".
דאף המשיך בסגנון חייו הרסני, שכלל בין היתר מסיבה בת שלושה ימים עם חברי אליס אין צ'יינס, שסולנה, ליין סטיילי, נמצא מת בביתו ב-2002 כשהוא מוקף קראק ומזרקים. בהזדמנות אחרת אף יצא שישב לצד קורט קוביין במהלך טיסה. שלושה ימים אחר כך - התאבד האחרון. המוות והמתים המשיכו לרדוף את דאף, כשבוקר אחד הוא התעורר לכאבים אדירים בבטנו, ולאחר שחבר ילדות מצא אותו שכוב במיטתו ללא יכולת לנוע או לקרוא לעזרה, הגיע לבית חולים במצב שהותיר את רופאיו המומים.
שנות השתייה המרובות הזיקו משמעותית לתפקודי הכבד שלו, והלבלב שלו התנפח לגודל של כדור בייסבול. בשלב זה החל מקגן למלמל "תהרגו אותי. בבקשה תהרגו אותי", כשהבין שאם ימשיך לשתות יהפוך גם הוא לעוד כוכב רוק מת.
