רוצים שלום עם המורדים? אז בלי שלום לנשק

באל סלבדור לא התעקשו על פירוק נשק והשלום עדיין שורר(צילום: EPA)

לעשות שלום בלי להגיד שלום לנשק: בשנת 1992, בפארק צ'פולטפק, שכיית חמדה במכסיקו סיטי, נחתם, בתיווכו של האו"ם, הסכם שלום בין ממשלת אל סלבדור לבין קבוצת המורדים "חזית פרבונדו מארטי לשחרור לאומי" (FMLN). "הסכמי צ'פולטפק", כפי שהם נודעים היום, לא רק ששמו קץ למלחמת אזרחים שנמשכה יותר מעשור, אלא גם הובילו לעידן חדש בניסיונות לפתרון סכסוכים.

עוד חדשות מעניינות בעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ 

קרובים להסכם שלום. רודריגו לונדונו מארגון המורדי FARC, נשיא קובה ראול קסטרו ונשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס(צילום: AP)

מורדים יעדיפו לעכב מו"מ או לרמות על פני ויתור על נשק

בפועל, עם זאת, מאמצי פירוק נשק צלחו רק לעתים נדירות. צדדים לוחמים נוטים שלא להתפרק מנשקם, גם כשלכאורה הם מסכימים לעשות זאת. ואכן, למרות היישום של פרוטוקולים לפירוק נשק, כמויות נשק מדאיגות נותרו גם עם סיום הקרבות במקומות כמו אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, האיטי, חוף שנהב, ומוזמביק.

ההתעקשות לכלול פירוק נשק כחלק מהסכם לסיום מלחמה, פועלת למעשה לעתים קרובות כחסם למאמצי שלום. בקולומביה, לדוגמה, החשש המתמשך מההשלכות האפשריות של פירוק נשק הוביל להתמשכותו של הסכסוך שעה שמנהיגי המורדים גררו את רגליהם סביב הדרישה לוותר על נשקם. פירוק נשק אכן מתגלה כסוגיה קשה לפתרון באופן דומה לסוגיות אחרות כגון חלוקה מחדש של אדמות, תביעה בגין פשעי מלחמה, וניסוח כללים חדשים לבחירות, ונתפש לעתים קרובות כאחד מהנושאים הנפיצים ביותר עבור הנושאים ונותנים.

האפשרות של פירוק נשק יוצרת חוסר ביטחון עמוק עבור חלק מהשחקנים הלא-מדינתיים. הנשק נתפש אצל הלוחמים כעירבון שהמדינה אכן תעמוד בהתחייבויותיה כלפיהם, וויתור על הנשק כמוהו כאיבוד הערבויות. גם כאשר הם מוכנים לשלום, עדיין קשה ללוחמים לשעבר לסמוך על כך שהמדינה תהיה נאמנה להתחייבויותיה. על כן מעדיפים הלוחמים, לעתים קרובות, לעכב את תהליך המשא ומתן או לרמות ממש בשלב היישום של ההסכם מאשר להישאר מפורקים מנשק וחסרי הגנה. 

(צילום: EPA)

בצפון אירלנד ובאל סלבדור שמרו על הנשק