המדינה נגד הכללית: מי אחראית לשיתוק?

במשך שנים סברו רופאים בבתי חולים ובקופ"ח שצעירה סובלת משיתוק מוחין. כשהתבררה הטעות ניסו המדינה והקופה להפיל את האחריות זו על זו

עו"ד ארן אמירפורסם: 10.12.15 , 18:23

בית המשפט העליון אישר לאחרונה פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שלפיו קופת חולים כללית והמדינה חולקות ביניהן את האחריות לרשלנות שהובילה לשיתוק ולנכות חמורה לצעירה. המדינה והקופה ערערו על פסק הדין וניסו להטיל את האחריות אחת על השנייה, אך ייאלצו לשלם יחד לתובעת כ-6.5 מיליון שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בגיל צעיר אובחנה הצעירה – כיום בת 33 – עם שיתוק מוחין קל. לאורך שנים התייחסו אליה הרופאים בקופת חולים כללית ובבתי החולים שבהם טופלה בהתאם לאבחנה זו. כשהייתה כבת 19 הידרדר מצבה ובעקבות זאת ערכו לה בפעם הראשונה בדיקת הדמיה ממוחשבת (MRI), שבה התגלה כי היא כלל לא לוקה בשיתוק מוחין אלא סובלת מציסטה בחוליות הצוואר. ניתוח להסרת הגידול לא צלח,ו היא נותרה משותקת ברגליים וביד אחת, והוכרה כנכה בשיעור של 100%.

תביעה

הפיצוי על טיפול שיניים רשלני: כ-2 מיליון שקל

עו"ד ארן אמיר

בת 10 שעברה טיפול ליישור שיניים החלה לסבול מדלקת חניכיים חריפה שתחייב אותה לעבור טיפולים במשך שנים. ביהמ"ש קבע שמדובר ברשלנות

הפיצוי על טיפול שיניים רשלני: כ-2 מיליון שקל

באפריל 2012 ניתן פסק דין בתביעה שהגישו הצעירה ואמה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובו נקבע כי המדינה וקופת חולים כללית התרשלו בהיבטים שונים בטיפול הרפואי בצעירה. בין היתר נפסק כי לו היו עורכים לה את ההדמיה בשלב מוקדם יותר של הטיפולים הרפואיים, היו מגלים את הציסטה ומשפרים את סיכויי הניתוח.

בית המשפט המחוזי לא סבר שהאבחנה השגויה של שיתוק המוחין הייתה רשלנית, בהתחשב בכך שבאותה תקופה אמצעי ההדמיה היו בחיתוליהם. מנגד נקבע שב-1995, כשהצעירה הגיעה למרפאת הכללית בעקבות בעיות נוירולוגיות שונות, התרשל רופא קופת החולים כשלא הפנה אותה לבדיקות נוירולוגיות. בהמשך, גם רופא המשפחה שלה התרשל כשלא תיעד כראוי את ההידרדרות במצבה לאורך השנים.

באשר למדינה נקבע כי היא אחראית לטיפול רשלני של רופא חדר המיון בבית החולים ברזילי שבבעלותה. היה זה בשנת 2000, כשהצעירה הגיעה למיון לאחר שנפלה ונחבלה, אך שוחרר תוך זמן קצר ומבלי שנבדקה כראוי.

באשר לחלוקת האחריות נקבע כי הכללית תישא ב-75% מכלל הנזק שנגרם לצעירה והמדינה ב-25%. בפברואר 2014 אישר המחוזי הסכם פשרה, ולפיו הן ישלמו לה פיצוי של כ-6.5 מיליון שקל.

אחריות משותפת

זמן מה לאחר מכן הגישו הכללית והמדינה ערעורים לבית המשפט העליון, כאשר כל אחת מהן סברה שהצוות הרפואי של רעותה הוא שגרם לנזקי הצעירה. המדינה טענה בין היתר כי הרופא בחדר המיון פעל בהתאם למכתב ההפניה של רופא המשפחה, ושממילא לא ניתן היה לעשות לצעירה בדיקת MRI כיוון שהמכשיר לא היה אז בבית החולים.

מנגד טענה קופת החולים כי המשגה העיקרי בטיפול היה האבחון של הצעירה כבעלת שיתוק מוחין - אבחון שנעשה בבית חולים שבבעלות המדינה. לעמדת הכללית, רופאיה טיפלו בצעירה בהתאם למצופה, ותוך הסתמכות על קביעות מומחים, שלא הייתה כל סיבה לחשוד באבחנותיהם.

הרכב של שלושה שופטים שדן בערעורים ההדדיים החליט לדחות אותם כליל. השופטים סלים ג'ובראן, ניל הנדל וצבי זילברטל פסקו כי עמדתו של המחוזי נסמכה על בחינה זהירה ומעמיקה של כל טענות הצדדים, הראיות, העדויות והתרשמות מחמישה מומחים שונים.

לדעתם, "בית המשפט לא הותיר אבן שלא נהפכה" לפני שהחליט להטיל את האחריות על שתי המערערות ואין בפסק הדין שום טעות משפטית, שכן המחוזי פסק לפי דיני הרשלנות ובהתאם לעובדות שהוצגו בפניו.