הקריירה החדשה של בן רייס

עד גיל 25, בן רייס הספיק לקרוע את הרצועה הצולבת לא פחות משלוש פעמים במהלך הקריירה. הקיץ, אחרי שיקום ארוך, הוא האמין שהוא בדרך לעוד קאמבק נגד כל הסיכויים. זה התחיל עם משחק מצוין במדי הפועל חולון בגביע ווינר, נמשך בשלשת ניצחון במשחק אימון נגד נס־ציונה, והסתיים במשחק אימון נוסף בנהריה, שבמהלכו ביצע תנועה לא נכונה. הוא הבין מיד שאותה פציעה ארורה היכתה בו שוב.

הכדורסל מאחוריו. בן רייס(צילום: גיל נחושתן)

במקום לשקוע בדיכאון, רייס החליט שהוא לא מוותר על הכדורסל, והצטרף לקבוצת הנכים של בית הלוחם ת"א על תקן חריג פציעה (אינו יושב על כיסא גלגלים ביום יום). התפאורה של מנורה מבטחים ופיס ארנה התחלפה באולמות של מתנ"סים, אבל התשוקה נשארה אותה תשוקה.

השיחה עם הפסיכולוגית

רייס גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א עם שחקנים כמו שון דניאל, אנטון שוטבין, יחזקאל סקוורר ונמרוד טישמן, ושיחק בקבוצה של אבי אבן שזכתה פעמיים בדאבל. קבוצת הבוגרים הראשונה שלו הייתה בני־השרון, שבה שיחק חמש שנים, עד הפציעה הראשונה. את עונת 2012/13 סיים עם ממוצעים של 10 נקודות ו־3.8 ריבאונדים למשחק, ובמהלכה רשם את משחק השיא בקריירה שלו – 27 נק' ו־7 ריב' מול מכבי חיפה. לקראת עונת 2013/14 חתם על חוזה לעונה אצל האלופה דאז מכבי חיפה, וזומן במקביל לסגל המורחב של הנבחרת לקראת אליפות אירופה, אך נופה בסופו של דבר. בתחילת עונת 2014/15 קרע שוב את הרצועה הצולבת וגמר את העונה עוד לפני שהתחילה. הקיץ, כאמור, הצטרף להפועל חולון – ושוב לא הספיק לפתוח עונה.

מצא אהבה חדשה. בן רייס(צילום: יובל חן)

"מהפציעה הראשונה חזרתי שחקן טוב יותר, מהשנייה אדם טוב יותר", מספר רייס. "הייתי בשיקום באיטליה וחולון התקשרו אליי. נראיתי טוב אצל אלעד חסין, עד שיצאנו למשחק אימון בנהריה והכל התפוצץ. עשיתי שינוי כיוון עם הכדור, והברך שלי התרסקה כמו מקל ארטיק. לא כאבי תופת, אבל ידעתי שזו הפעם השלישית. אמא שלי לא מגיעה איתי למשחקים, הפעם היא הייתה באולם, יצאתי איתה לחנייה ובכיתי שגמרתי עם הכדורסל. התחננתי בפניה, מה עוד אני יכול לעשות כדי להיות בריא? הבנתי שזה נגמר".

רייס, המתגורר ביפו, הוא בעל הפציעה הקלה בבית הלוחם ת"א – מה שעוזר לו להתמודד עם המציאות החדשה. הוא כבר הספיק לשחק בשלושה משחקי ליגה, ומעורר התעניינות רבה מצד קבוצות בכירות, למרות שבחר להתחיל בליגה השנייה כדי להיכנס לעניינים.

החיבור הראשוני לכדורסל הנכים החל כבר אחרי הפציעה השנייה, כששיחק במכבי חיפה. השיקום שהפך למתיש קיבל טוויסט בעקבות שיחה עם הפסיכולוגית, מיכל יערון, שהציעה לו לשחק על כיסא גלגלים. "בפעם השנייה שקרעתי את הרצועות התבאסתי מאוד, כי כבר חשבתי שאוביל את הקבוצה שלי", משחזר רייס. "אחרי שלושה חודשי שיקום השתגעתי, לא הייתי מסוגל להתמודד עם המצב, ואז הגיעה אותה שיחה עם הפסיכולוגית ששינתה הכל. נתפסתי על המשחק הזה, כדורסל בכיסאות גלגלים".

מי שהפכה למנטורית שלו הייתה החותרת/כדורסלנית מורן סמואל, אחת הספורטאיות הפראלימפיות הגדולות בישראל, המשחקת איתו בקבוצה. "מורן לקחה אותי כפרויקט ולימדה אותי להסתגל לכיסא הגלגלים. זה משחק הרבה יותר קשה, מאוד טקטי. באים חבר'ה שמשותקים מכף רגל ועד צוואר – ועושים לי בית ספר", ממשיך רייס. "השחקנים פה הם אנשים כמוני וכמוך, שהיו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. כשאני עולה על כיסא הגלגלים אני לא רואה את השחקנים סביבי כמסכנים, הספורט משכיח את הנכות והמוגבלויות. אני תמיד רוצה לתת לקבוצה השנייה בראש".

רגע מכונן. אריק איינשטיין(צילום: אביגיל עוזי)

איך אתה מתמודד עם המציאות החדשה?

"אני הכי טבעי בעולם במציאות הזו. הדבר שהכי הדהים אותי, שהייתי בבת מצווה של בתו של אחד השחקנים, ואתה לא מאמין. כל החבר'ה הגיעו עם כיסאות הגלגלים למרכז הרחבה ועשו שמח, אלו דברים מדהים. התרגשתי והתחברתי אליהם מאוד".

היית ממליץ לשחקן שחלילה יעבור פציעה דומה, לבחור בתהליך שלך במקום לפרוש?

"אני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שעברתי, אבל אם מישהו יהיה במצב שלי, הוא מוזמן ליצור איתי קשר ואני מבטיח לו חוויה מדהימה. לא מרוויחים פה כסף, זה נטו אהבה לספורט ולכדורסל".

מה הרגע שהכי זכור לך מהקריירה?

"היו לי 27 נקודות עם חיפה נגד הרצליה, 19 עם הרצליה נגד ירושלים, אבל המשחק הכי גדול היה במדי הרצליה נגד הפועל ת"א שבדיוק עלתה, ואסביר למה. קלעתי 22 נקודות, ואז שעתיים אחרי המשחק אני מקבל טלפון. על הקו אריק איינשטיין, שגדלתי עליו. חשבתי שאני בחלום. 'הרגת אותי, לא החטאת, יאללה שלך, לא החטאת, מה קרה לך? לא יכולתי כבר', הוא אמר לי ותבין כמה היה מעורה. הוא ידע שעברתי פציעה, הצעתי לו שיגיע למשחקים, והוא ענה לי: 'עזוב אותי, אין לי כוח לקום לדלת'. זה היה רגע מכונן בחיים שלי, לא אשכח את הרגע הזה לעולם".