החבר הליכודניק של יוסי שריד
"כשאחי יוסי ברון, איש התנועה הלאומית מילדותו, נפטר באופן פתאומי, חברו הטוב יוסי שריד כתב עליו בספר התנחומים: 'הוא הכריח אותי להכיר בעובדה המכאיבה, שגם במחנה שכנגד נמצאים בני אדם'". ד"ר נתן ברון על הקשר המיוחד בין "שני היוסי" - השמאלני והימני
זכיתי לראות את יוסי שריד באחד מרגעיו היפים והמרגשים ביותר. יוסי היה איש שהתקשורת אהבה לסקר, אבל הרגע הזה לא הונצח ולא פורסם עליו מאומה. ימי ה"שבעה" למותו של יוסי שריד נראים לי מתאימים לספר על כך.
לפני 22 שנים, ביום י"ז בתשרי תשנ"ד, חול המועד סוכות (2.10.1993) , לפתע, נפטר אחי, יוסי ברון, כשהוא בן 49 בסך הכל. מילדותו הוא היה איש "התנועה הלאומית", גדל בתנועת החרות ובלשון העם היה "ליכודניק שרוף". הוא היה פעיל מאוד במוסדות הליכוד ובשנותיו האחרונות היה דובר הליכוד בכנסת. הוא היה דמות מרכזית בסניף הליכוד בבת-ים, ואפילו קבע את דירת מגוריו בבניין הנמצא ממש מול סניף הליכוד בעיר. יוסי תמיד הסביר לי: "זה כדי שאוכל לקפוץ בכל רגע לראות מה העניינים".
את יוסי שריד הכרתי בשנת 1973, במסגרת מערכת הבחירות לראשות עירית תל אביב. הוא היה דוברו של ראש העיר המכהן, יהושע רבינוביץ, ואני הייתי מנהל מסע הבחירות של שלמה להט (צ'יץ'), שניצח לבסוף. למיטב זכרוני, היו אז פגישות די חשאיות לתיאום עניינים טכניים בין שני מטות הבחירות ושם פגשתי לראשונה את יוסי שריד. אני זוכר שצחקנו הרבה בפגישות אלה. אגב, לאחר שצ'יץ' ניצח בבחירות התלוויתי אליו לפגישה (גם היא חשאית) עם יהושע רבינוביץ' בלשכתו בקומה ה-12 בבניין העיריה בכיכר שהייתה קרויה אז "כיכר מלכי ישראל". בתחילת הפגישה נטל רבינוביץ את צ'יץ' בזרועו, הוביל אותו אל החלון הגדול והצביע אל האנשים ההולכים ברחוב אבן-גבירול למטה. "ראה, צ'יץ'", אמר רבינוביץ', "כל האנשים האלה הם יהודים! תאמין לי, תהיה לך עבודה קשה מאוד...".
יוסי "שלי" נפטר, כאמור, באופן פתאומי, ביום שישי בערב (בדיוק כמו יוסי שריד). ביום ראשון הגיע מברק אל גיסתי רינה, רעייתו של יוסי, בזו הלשון:
"למשפחת ברון.
הוכיתי בתדהמה ובצער כאשר נודע לי על מותו של יוסי ז"ל.
יוסי היה חבר שלי, ותמיד הלכתי שבי אחרי שכלו הטוב ומידותיו הטובות.
הוא מאוד יחסר לי.
שלכם בכל לב,
השר יוסי שריד".
כשראיתי את המכתב, חשבתי שיוסי שריד נהג בצורה נאה, ושלח מכתב לבבי למשפחה האבלה. לא ייחסתי חשיבות מיוחדת לביטוי "חבר שלי", ושיערתי שאלה דברי נימוס מקובלים בלבד.
למחרת ההלוויה, בשעות הבוקר, המה ביתם של רינה ויוסי ברון מהמוני אנשים. היו שם כמובן בני המשפחה וקרובים, אבל רוב הנוכחים היו אנשי סניף "הליכוד" בבת-ים, שהיה ידוע כ"ימני" ביותר. לפתע נפתחה הדלת ובפתח ניצב יוסי שריד. הוא היה אז שר בממשלה, אך הגיע לבד, בלי עוזרים ויועצים. עד היום זכורה לי התדהמה של הנוכחים על בואו של "שמאלני" כזה ל"מעוז הליכוד". הימים היו ימי הפולמוס הסוער על "הסכמי אוסלו" וברור שהנוכחים ראו ביוסי שריד את אחד התומכים העיקריים בהסדר עם הפלסטינים. ממש חששתי לתגובה לא נאותה מצד מישהו.
אבל כל חששותי התבדו מיד. תוך דקה התעשתו כולם, והחלו לעטוף את יוסי שריד בדברי חיבה וידידות, כשכולם מעתירים עליו שבחים, כגון זה שהוא היחיד שפיו וליבו שווים, והעיקר – שמעבר לכל חילוקי הדעות הם רואים בו פטריוט, ציוני שאוהב את עם ישראל.
ישבתי ליד יוסי והוא אמר לי בלחש: "הלוואי שבסיעה שלי היו מדברים אלי כך". הוא שהה בביתם של יוסי ורינה ברון למעלה משעה, ולמרות הנסיבות העצובות, היה ברור שהוא ממש נהנה מן המעמד.
כאשר קם ללכת, עצר יוסי שריד כדי לכתוב דברים ב"ספר התנחומים" שהונח בפתח הדירה. בלי לחשוב הרבה הוא כתב את הדברים הבאים:
"יוסי ברון היה חבר טוב שלי, שהיה מוכן תמיד לשמוע על הצרות שלי מבלי שאני אאלץ לשמוע על הצרות שלו.
זה חבר טוב,
ששבה את ליבי בתבונתו ובחינו.
אהבתי אותו. יוסי הכריח אותי להכיר בעובדה המכאיבה, שגם במחנה שכנגד נמצאים בני אדם.
יוסי שריד"
מומחים גדולים ממני לסגנונו המיוחד של יוסי שריד, יבחינו בוודאי במה שנאמר כאן בין השורות. אינני יודע מה בדיוק היו אז "הצרות" של יוסי שריד, אבל מן ההתבטאויות הללו ברור מה הוא חיפש אצל אחי יוסי: אוזן קשבת, נכונות להבין את השני, ולתת כתף כשצריך. כל מי שהכיר את יוסי ברון יודע שאלה היו התכונות הבולטות שלו, ולכן כנראה שבה את ליבו של יוסי שריד.
ביום שישי הקרוב ימלאו שמונה שנים לפטירתה של רינה ברון, רעייתו של יוסי, שנפטרה גם היא בגיל צעיר למדי. היא הייתה אישה נהדרת, שהתאלמנה בגיל כה צעיר אך המשיכה בחייה בגבורה ובאומץ. נעלה לקברה יחד עם הבת עדי והבן עקיבא ומשפחותיהם. היום אני מצטער על שלא ניסיתי אף פעם לבקש ממנה יותר פרטים על היחס המיוחד ששרר בין "שני היוסי", הימני והשמאלי, יוסי ברון ויוסי שריד.
לפנייה לכתב/ת 
