עוקף ים: פליטים על אופניים שבאים דרך הקוטב

חוצים את הגבול לנורבגיה(צילום: AFP )

כשהוא מפדל באופניים דרך סופת השלגים המקפיאה, רחמאן חוצה סוף סוף את הגבול בין רוסיה לנורבגיה, שם הוא מקווה לקבל מקלט מדיני, במרחק של חצי עולם מביתו שבפקיסטן. "יורד שלג. הכול חלק, קר מאוד וקשה מאוד כי יש אנשים שלא יודעים לרכוב על אופניים", אומר רחמן החסון והנחמד בן ה-34, מותש מהדרך הארוכה אך מרגיש את ההקלה אחרי שהגיע לסוף המסע הארוך שלו.

עוד סיפורים מרתקים בדף הפייסבוק של דסק החוץ

עוד חדשות בעולם :

• קיבל פרס מהנשיאה - והמכנסיים נפלו לו מולה
• מרתון רוסי: לקרוא 'מלחמה ושלום' ב-60 שעות
• קים ג'ונג און: לצפון קוריאה יש פצצת מימן
• יין, פסטה ונשיקות: 'הארי ופיפה מנהלים רומן'
  

בעוד מאות אלפי בני אדם נמלטים ממלחמות, רדיפה וחיי אומללות דרך הים התיכון על גבי סירות עץ רעועות, בכל יום מגיעים כ-100 בני אדם בדרך הארוכה אך לרוב גם בטוחה יותר, "הדרך הארקטית", לשער הכניסה הצפוני של אירופה. משם הם ממשיכים לאזור התנועה החופשית, "אזור שנגן" המאפשר למי שנכנס לאחת ממדינותיו לנוע באין מפריע לכל מדינה אחרת שחברה בו.

את חלק הדרך האחרון אין ברירה אלא להשלים בנסיעה על אופניים, משום ששלטונות רוסיה אינם מאפשרים להולכי רגל לחצות את הגבול לנורבגיה, ואילו נורבגיה עצמה רואה בהעברת מהגרים בכלי רכב סחר בבני אדם. "בדקתי באינטרנט וראיתי שלנורבגיה יש גבול פתוח", מספר הישאם, תוניסאי בן 24. דבריו מבטאים את האמונה הרווחת גם בקרב מהגרים רבים אחרים, וזו אמונה שנורבגיה מנסה לעצור.

אופניים שבהם השתמשו מהגרים מונחים בצד הנורבגי(צילום: AFP )

עם ויזת תייר רוסית ל-15 יום טס הישאם מתוניסיה למוסקבה, ואז עלה על הרכבת למורמנסק. משם לקח מונית לניקל, עיירה קטנה ליד הגבול הנורבגי, 185 קילומטר משם. נקודת המעבר היבשתית היחידה בין רוסיה לנורבגיה, מעבר הגבול סטורסקוג, נמצאת כ-400 קילומטר מהחוג הארקטי.

עמקים עמוסי עצים המכוסים בשלג, אגמים קפואים, לילות כוכבים שטופי אורו הירוק של הזוהר הצפוני: הטבע הבתולי כאן מזכיר את הנופים המתוארים באגדות, אבל הרוגע שלו יכול להיות מטריד עבור מי שאינו מורגל לכך.

לא נראה שזה מרתיע את הפליטים – גם לא הטמפרטורה שצונחת אל מתחת לאפס. יותר מ-5,000 מהגרים חצו את הגבול באזור הזה מאז תחילת השנה, בהשוואה לעשרה בלבד ב-2014. "יש הרבה יותר מדי שלג", מתלונן הישאם. הוא קופץ במקומו בניסיון להתחמם – הטמפרטורה מחוץ לבסיס הצבאי לשעבר שבו משוכנים כעת הפליטים שמגיעים למקום, עומדת על מינוס 15 מעלות צלזיוס.

ביד אחת כידון, ביד שנייה תינוק

בכתפיים רועדות ולחיים סמוקות, ועם כתפיים משוכות כלפי מעלה בניסיון לחמם את האוזניים, קבוצות של מהגרים מגיעות מדי יום, בדרך כלל חמישה או שישה מהגרים בכל פעם. חלקם נושאים מזוודות ודוחפים את אופניהם אל מעבר לגבול. אחרים רוכבים באומץ במורד הדרך המושלגת ולא עוצרים עד שהם מגיעים ליעדם. אמא צעירה אוחזת בחוזקה בכידון האופניים שלה ביד אחת, ומתאמצת להחזיק את בנה התינוק, חנוט בחליפת שלג, ביד השנייה.

(צילום: AFP )

למהגרים רבים יש רק נעלי ספורט לרגליהם – ניגוד חד למגפיים המרופדות בפרווה שלובשים המקומיים. במרכז הקליטה לפליטים שאליו הם מועברים נותנים להם ערכה מתאימה יותר למזג האוויר הקר: מעיל חם, גטקעס, כובע וכפפות. בתוך המרכז הרהיטים צנועים כדי להשאיר כמה שיותר מקום למיטות דרגש.

רחמאן נשאר ברוסיה במשך כמעט שנה הודות לוויזת סטודנט שקיבל. הוא כעס על השחיתות שראה מכל עבר והחליט לעזוב לנורבגיה. הוא סיפר שכשירד מהרכבת במורמנסק "המשטרה תפסה אותנו והשוטרים אמרו 'תנו לנו את הכסף שלכם אם אתם רוצים ללכת לנורבגיה'. אמרתי, 'למה שאתן לכם כסף, אין לנו כסף! אנחנו הולכים לנורבגיה כי יש לנו בעיות'". עכשיו הוא מעשן סיגריה מצדו השני של הגבול.

רחמאן הוא רק אחד מבין רבים שסכנת הגירוש בחזרה לרוסיה מרחפת מעליהם. השלטונות בנורבגיה אמרו כי הם רוצים לשלוח בחזרה לרוסיה את מי שקיבל תעודת תושב או אשרת שהייה, וטוענים כי מדובר במדינה בטוחה עבור אנשים כאלה.

(צילום: AFP )

מוניר, תוניסאי בן 50, קיבל גם הוא החלטה לעזוב את ארצו. בקירקנס אולי שורר כפור אדיר, אבל שם הוא לפחות מרגיש חופשי. הקור

והחשכה שיורדת כבר בשעות המוקדמות של אחר הצהריים בזמן הזה בשנה – אינם מטרידים אותו. הוא מקווה להישאר בנורבגיה ולהביא לשם גם את אשתו ושאר משפחתו. אבל הוא עדיין לא יכול להאמין שהיה עליו להיפרד מ-10,000 רובל (כ-155 דולר) עבור אופני הילדים שנאלץ לקנות כדי לחצות את הגבול. "זה יקר מאוד עבור אלה שמגיעים לכאן אחרי דרך ארוכה, שאין להם כסף ושמחפשים חוף מבטחים", הוא אומר. "אחד מאתנו היה צריך להישאר מאחור כי לא היה לו די כסף".