נעלמים: מה קורה לגבוהים של קליבלנד?
דייויד בלאט מנסה יותר ויותר הרכבים נמוכים, המספרים של מוזגוב, ורז'או ותומפסון צונחים והתסכול גובר. כך הפכו השחקנים הגדולים של הקאבס לשמות בעלי חשיבות קטנה ברוטציה
המפתח לניצחון של קליבלנד על פורטלנד השבוע , כך טענו רבים, היה המעבר של דייויד בלאט ל"סמול בול". המאמן הישראלי מתנסה בכך יותר ויותר, הולך על הרכבים נמוכים (מה שהפך לפתע את ג'ארד קנינגהאם לשחקן משמעותי) ומחפש התאמה לטרנד של הליגה.
אחרי הכל, יש לבלאט את הכלים כדי לעשות זאת. בקרוב עוד יחזרו לעניינים קיירי ארווינג ואימאן שאמפרט הפצועים, שני גארדים מגוונים שיוכלו לתת לקליבלנד אופציות רבות נוספות. עם מת'יו דלבדובה, ריצ'רד ג'פרסון, ג'יי.אר סמית', מו וויליאמס, קנינגהאם וכמובן לברון ג'יימס שיכול לשחק בכל תפקיד - כנראה גם בענפים אחרים - יש לבלאט הרכבים אפשריים רבים.
אבל רגע. מה עם הגבוהים? הרי בעונה שעברה, קליבלנד מצאה את עצמה במצב גרוע מאוד מהבחינה הזו אחרי שאנדרסון ורז'או נפצע, ועשתה מאמצים להביא את טימופיי מוזגוב - שבאמת הביא לשינוי משמעותי. בלאט עוד צירף הקיץ סנטר רוסי נוסף, סשה קאון, כדי שיהיה לו עומק. אבל עוד לפני ענייני ההרכב הנמוך, נראה שבלאט מנהל סגנון התקפי בו החשיבות של הגבוהים שלו הולכת ופוחתת, והמספרים מגבים זאת.
לפני הכל, בואו נצא מנקודת הנחה שקווין לאב לא נכלל בקטגוריה הזו כגבוה קלאסי. בלאט משתמש בו בעיקר כסטרץ' 4, פאוור-פורוורד שיוצא החוצה לקחת זריקות. לאב מוביל את הקבוצה עם 6.2 ניסיונות מחוץ לקשת העונה, יותר אפילו מג'יי.אר סמית' שנוהג להעיף כדורים מרחוק אל עבר הסל ללא הבחנה. לצורך העניין, הגבוהים הקלאסיים של קליבלנד, אלו שחופרים מתחת לסל, הם מוזגוב, ורז'או, קאון וטריסטן תומפסון.
בעונה שעברה, מוזגוב היה הבולט מביניהם, וגם אחד השחקנים החשובים בקבוצה. הרוסי קלע 10.6 נקודות ב-7.3 זריקות למשחק, עם מאזן כמעט זהה בפלייאוף - 10.6 ב-7.4. לתומפסון היו 8.5 נקודות בשש זריקות, ובפלייאוף הנפלא שלו הוא השתדרג ל-9.6 ב-6.5 זריקות. ורז'או נפצע בשלב מוקדם של העונה, אבל הספיק לתרום 9.8 נקודות ב-26 משחקים, כשהוא לוקח 7.7 זריקות. קאון, כאמור, לא היה בקבוצה.
ההבדל העונה עצום. תומפסון מוביל את הגבוהים עם 7.3 נקודות בלבד, ב-5.6 זריקות. מוזגוב ירד ל-6.7 ב-5.2 זריקות, ורז'או הוא כמעט לא פקטור עם 2.1 וזורק רק 1.8 כדורים לסל. קאון שותף רק חמש פעמים, בהן הוא עומד על 0.8 ו-0.4 בממוצע. אם ניקח את מוזגוב ותומפסון לבדם, הם תורמים יחד 5.1 נקודות פחות במשחק, וגם זורקים פחות. הפער לעומת הפלייאוף גדול עוד יותר - 20.2 נקודות למשחק אז, 14 כיום.
ישנם היבטים ברורים שאי אפשר להתעלם מהם. תומפסון אינו כלי התקפי מרשים במיוחד מלכתחילה, ולא אמור להיות המוקד של יותר מדי תרגילים. מוזגוב עבר ניתוח בברך בקיץ ופציעה בכתף במהלך העונה, ונראה כמו צל של עצמו. ועדיין, נראה שבהתקפה של קליבלנד אין רצון או מטרה להביא את הכדור לאנשים הגדולים, והסלים בצבע שייכים בעיקר לחודרים לסל.
מעבר לבעיות שיש לו בהתקפה, אגב, מוזגוב לא מצליח להיות יעיל בהגנה כמו בעונה שעברה, אז בלאט קיבל ממנו המון. לברון אמר לאחרונה כי "מוזגוב הוא העוגן של ההגנה שלנו, והוא יחזור לעצמו", אבל בינתיים זה לא קורה. בארה"ב יודעים לומר שהרוסי מתוסכל מאוד מהיכולת שלו ומסוגר בעצמו.
אחרי הניצחון על פורטלנד, בלאט הבהיר: "שיחקנו בהרכב שהיה נכון עבור ניצחון במשחק. לפעמים זה מה שצריך לעשות, גם אם זה לא נוח עבור מישהו". וניצחונות כאלה באמת אינם נוחים עבור גבוהים שנדחקים החוצה. בכתבה שפורסמה השבוע ב"דזרט סאן", הפרשן שאד פאוורס קרא לסנטרים "זן נכחד", ואמר כי גורלם נחרץ עם זכייתה של גולדן סטייט באליפות, בהרכב נמוך ונמרץ. אבל רגע לפני שמכבים את האור, חשוב לדבר גם על חשיבותם.
וישנם שני שמות שצריך להזכיר בהקשר הזה - פסטוס אזילי ואנדרו בוגוט, הסנטרים של גולדן סטייט. אולי הם השחקנים הפחות מדוברים בקבוצה, אבל הם קולעים יותר מהצמד תומפסון ומוזגוב ומספקים ממד חשוב גם בהגנה. אם כבר הולכים לקיצוניות של הקבוצה שעושה זאת הכי טוב, חשוב ללמוד ממנה שלא צריך להיות קיצוניים מדי.
אם הגבוהים של בלאט ימשיכו להיות שוליים יותר ויותר בהתקפה, בין אם בגלל היכולת שלהם ובין אם בגלל ויתור מודע - יגיע הרגע בפלייאוף בו בלאט יהיה זקוק לאחד מהם, ואז יגלה שאת החלודה שעליהם אי אפשר להוריד בכזו קלות.
לפנייה לכתב/ת 
