יאללה, עופו החוצה / טור
בטורנירים השכונתיים של יום שישי היו כללים ברורים כדי למנוע בונקרים - עשר דקות או שני גולים ובמקרה של 0:0 שתי הקבוצות עפות החוצה. התסכול הגדול מהאין גולים בליגת העל הוא מהידיעה שהשחקנים לא מסוגלים להשלים שני פסים רצופים. צביקה נעים מאוכזב מהרמה
- "פאק, פחד אלוהים. יכול להיות דבר כזה?"
"הכל יכול להיות, בני. למזלנו תמיד יהיה לנו את מאיר בן מרגי".
(אב ובנו יוצאים מהאצטדיון בחיפה, סצנה מתוך הסרט האפוקליפטי "אפסים". נמצא בשלבי הפקה מתקדמים).
אין גולים. ארבעה מתוך חמישה משחקי ליגת העל נגמרו באפס אפס. האוטומט זה לכתוב איזה דיכאון, אבל זה אפילו לא דיכאון. יותר גרוע. בדיכאון של אחרי הפסד יש לפחות אלמנט מזכך, אתה יכול להלביש עליו איזה רגש עמוק. פה זה סתם שיממון מעיק. שרפתי 90 דקות מהחיים שלי בלראות כלום. פאק, פחד אלוהים.
וזה לא רק האין-גולים. זו הרמה, הכדורגל המסורבל, התסכול מהידיעה הוודאית שהשחקנים ממול לא יצליחו להשלים שני פסים ברציפות. אפילו האלופה הגאה שלנו עושה בושות בצ'מפיונס. הכדורגל הישראלי תקוע. הוא מייצר פחות גולים במספרת סטייל ארבייטמן (כמה אהבתי את האמוק שלו אחרי הביצוע המושלם ההוא) ויותר סיפורי דמאיו נגד אבוקסיס ובנין נגד גבאי. במקום למכור לנו כדורגל, מוכרים לנו אבטיחים חיוורים חסרי טעם.
ואם כבר קפצה לראש התמונה השכונתית של מוכר על עגלת אבטיחים (תמונה נפלאה. ולטל בנין, יצאת מתנשא קטן ועלוב) אז בואו נלך עם הקונספט עד הסוף - אצלנו בשכונה, בטורנירים של יום שישי, היו כללים ברורים כדי למנוע בונקרים והמתנה ארוכה מדי בצד: עשר דקות או שני גולים. במקרה של תיקו אפס, שתי הקבוצות עפות החוצה.
יאללה, עופו החוצה.
גיא לוי סולמות ונחשים
וכשאין גולים אתה מחפש אקשן מחוץ לקווים. השבת סיפק לנו אותו מאמן הפועל ת"א הטרי, גיא לוי. הריאיון שלו עם שדרית הקווים בסיום התיקו המאופס מול בית"ר ירושלים היה רגע טלוויזיוני מעולה.
זה החל מנומנם כמו עוד ריאיון קווים סטנדרטי, אבל פתאום הפך לנאום תוכחה זועם גדוש בחיצים נוטפי בוז בסגנון "חצי ליגה משחקת יותר גרוע מאיתנו", "מכבי חיפה משחקת יותר טוב? היא לא מקבלת ביקורת כמונו" ו"אפשר להירדם טוטאלית מכל המשחקים". לוי לא עצר פה וירה לכיוון הפרשנים שחותכים את הקבוצה שלו: "אני יודע מה האינטרסנטים והקשרים שלהם".
זה בהחלט מרענן לראות מאמן שבועט בקלישאות הצידה, מדבר מדם ליבו ומשיב מלחמה לפרשנים ולאמצעי התקשורת. יש עם זה קצת בעיה כשהביקורת מגיעה מגיא לוי, האיש שמדלג בתכיפות מרשימה אל תוך נעלי הפרשן הנעימות בכל פעם שצצה אצלו בעיה תעסוקתית ולפעמים אף עושה זאת במקביל (ללוי לא הייתה כל בעיה לשמש כפרשן בערוץ בספורט בעודו מאמן את הפועל ר"ג בליגה הלאומית).
אינטרסים וקשרים? זה הרי אותו גיא לוי שניצל את במת הפרשן כדי לדקלם עיבוד משלו לשיר הילדים "לאבא שלי יש סולם" ולסגור חשבון בשידור טלוויזיוני עם הבוסים שלו לשעבר, בהפועל ר"ג. זה בדיוק הרגע להעביר לו את הטקסט של "טול קורה מבין עיניך" כדי שיחבר לו לחן ועיבוד עדכני.
בשבוע שעבר מחה גיא לוי נגד השופטים: "ציפיתי שהם ייתנו לנו יותר כבוד". השבוע כבר אפשר להחזיר לו: "ציפינו שתיתן יותר כבוד לאינטליגנציה ולזיכרון של הצופים שלך".
לפנייה לכתב/ת 
