2015 הייתה גרועה לישראל

* העימות עם הפלסטינים החריף, הקשרים עם הנהגתם נשרפו כמעט כליל. צל של הסדר, חלקי או חלקי-חלקי, לא נראה באופק. רעיון ההסדר הפסיק אפילו להציב אתגר מחשבתי להנהגות שני העמים. פיגועי הדקירה הפכו לשגרה. כך גם ה"נטרול" (מילת המפתח של 2015) של המפגעים והכאילו־מפגעים. ההקצנה הפלסטינית פגשה בסיבוב את ההקצנה היהודית, ושתיהן פתחו בריקוד המוות.

* העולם המוסלמי הידרדר לג'יהאדים, מלחמות הכל בכל. האכזריות והתוהו הסיגו לאחור, עשרות אם לא מאות שנים, גם את המשטרים הערביים שהראו סימני הפנמה של ערכים מודרניים ודמוקרטיים. והדם ניגר בשפע, ללא ריסון.

* החשיבה הישראלית הלכה ונסגרה על עצמה. במאמץ עליון לטמון עמוק את הראש בחול ולברוח מהחשוב אל השולי, מהגורלי אל המגוחך, העסיקו פוליטיקאים, פרשנים ופעילים את עצמם בסוגיות במשקל נוצה.

* השמאל הציוני כרך סביב צווארו את מתווה הגז ושקע עמו במצולות הפופוליזם. השתיקה האימפוטנטית שלו על נושאים לאומיים ומוסריים קריטיים בלטה מול הדברת האינסופית והמהופנטת שלו על הגז. מעולם לא נשאו אנשי שמאל בארץ נאומים מליציים כל כך על נושאים חלולים כל כך. בבוא היום הם יזכו לקבל זר פרחים גדול מנתניהו, הבעת תודה על שהחליטו ב-2015 לא להטרידו בדברים שבהם צריך היה להטריד אותו, אותם, גם אותנו. ואולי מהומת הגז הטבעי כולה אינה אלא קונספירציה מתוחכמת שבאה לנטרל - עוד פעם המילה הזו - את השמאל? אפשרי.

* הימין הישראלי התיישר לימין, צעד קוממיות לעבר האופק המשיחי האובדני. המהלך ההיסטורי של אריאל שרון - להקים גוש ימני לאומי מתון מרכזי - נשכח ונמחק, ופוליטיקה של אספסוף השתלטה כאן על המגרש הימני. הואץ תהליך התנתקותו מהערכים המאפיינים את מרכזי הימין השפוי במפלגות רפובליקניות ושמרניות במערב. הנשיא ריבלין הושמץ, המסורת של בגין נדרסה ברגל גסה. הביטוי "להיות ימני" קיבל במערכת הבחירות השנה משמעות אחת: "לשנוא ערבים". ורק זה. שום אידיאולוגיה.

* 2015 הייתה גם השנה שבה הפסידה ישראל לאיראן. איראן של משטר האייתולות הפכה לבעלת הברית החביבה של המערב והמזרח, וישראל לבלתי חביבה. היא הידידה הרצויה, אנחנו הכפויה. אם בסופו של דבר איראן לא תהיה מעצמה גרעינית, היא לא תהיה מפני שאינה מעוניינת בכך ולא מפני שהמעצמות, ובראשן אמריקה, אילצו אותה לוותר. היא תעמוד על שלה.

* תנועת החרם על הציונות ועל המדינה היהודית התפשטה אל לב־ליבה של מערכת ההשכלה הגבוהה בארה״ב - וקול המתנגדים לא נשמע. אינטלקטואלים מובילים לא יצאו נגדה; מילאו פיהם מים. ב-2015 ישראל הייתה בשיא העוצמה הטכנולוגית ובאחד מרגעי השפל באהדה הגלובלית. כוח המוח לא פיצה על חולשת הרוח. אפילו בכלכלה, שהיא נקודת האור והחוזק של ישראל, חלה השנה נסיגה. המשק לא צמח, היצוא ירד, המשקיעים ברחו והצרכנות הצרחנית נהייתה לסימן היכר של הישראלי החדש. כך לא נגיע רחוק.

גם אופטימיסט כמוני נאלץ לומר ש-2015 הייתה שנה גרועה לישראל. לא נוכל להרשות לעצמנו שנים נוספות כמותה.