"הישרדות": חופשי זה לגמרי לבד

ורדינון-יכין-מעדן חלב כלשהו, תאכלו אבק: אתמול הגיע לסיומו קמפיין הפרסום המוצלח ביותר שראיתי לאחרונה, שמניח אתכם בכיס הקטן. ניהלה אותו בחורה בשם לירון שהצליחה תוך כמה ימים למתג את יהודה שושן עורך דין פלילי כשקרן, רמאי ולא דובר אמת, והראתה לכם איך עושים את זה נכון. איך משלבים חזה מפואר, שֵנִי רק לזה של שמעון אמסלם, ומסר ברור וקצר שחוזרים עליו שוב ושוב עד להרפיה מלאה.

בפרקים הקודמים:

לשרוד את השעמום  

דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול

עומר, אנליסט?

תנו לזומבי לנצח

הוליווד כבר לא זוכרת

ואיזה קתרזיס זה היה! לצפות בשושן כורה לעצמו בור אחרי בור במהלך שני הפרקים האלה, מלחך את אצבעות הרגליים של רון שובל, מתרפס בפני שבט קויופה, מחליט על דעת עצמו הזחוחה שלא לקחת מהם כלום, חוזר לשבט שלו עם הבטחה לעצמו שהוא איכשהו יצא מזה ושהם טיפשים מספיק כדי לקנות את זה, להמשיך להשתקע בצנטרום של הפיילה, להודיע שהוא ויתר לטילטיל על החסינות (!), להסתבך בשקרים של עצמו ובסוף ללכת הביתה, בלי לעבור בדרך צלחה ובלי לנצח את עומר. וכך, במועצת שבט שהיו בה יותר שרשראות חסינות משורדים, הודח האיש שהיו לו בריתות עם כולם, אבל בעצם לא עם אף אחד.

פייר, זאת היתה מועצת שבט מצוינת. קצת חששתי מהעובדה שהיא התחילה חמש דקות אחרי תחילת הפרק, כי לרוב זה אומר שאנחנו עומדים לקבל כל משפט בחמש וריאציות, אבל איכשהו זה לא הרגיש כמו מריחה. אולי זה הסיפוק בלהקשיב לשושן מתפתל ומזיע בזמן שלירון זורחת ומידי פעם משגרת אליו עוד דקירה, בלראות את דנה מזהה הזדמנות להציל את עצמה ומפנקת את שושן בעוד גלגול קטן בתוך הזפת, ובגיא זוארץ מחמם את השבט על שושן, השם יקום דמו, וחותם את העסקה.

מועצת השבט. סוף סוף קצת אקשן(צילום: מיכה לובטון)

ככה או ככה כמעט כולם שיחקו יפה. אפילו עומר, שממשיך להחזיק בדעה שהוא בגרסה האמריקנית ומחליט ששושן קיבל פיסלון חסינות מקויופה (ברור, אבל למה לעצור בפסלון? הוא קיבל מהם את השילייה של קים קרדשיאן ובזכותה הוא ינצל מהדחה במועצת השבט), והפרחים ללא ספק ללירון שחיפתה עליו עם הרבה סטייל, ואני מקווה שיש עוד הרבה מאותו הדבר במקום ממנו זה מגיע.

עשה בשכל העורך-דין כשוויתר על שלב הגלדיאטור והשאיר את עומר במשחק. להיות מושפל על ידי עומר שבטח התאמן כל דקה פנויה בזומבי בהדלקת אש, או לחילופין לשבת בזומבי כשכולם בטוחים שאתה אויב העם, זה לוז לוז סיטיואיישן. אחרי הכל טילטיל (או בשמו האינדיאני "אני מקדיש את זה לאשתי") צדק, להיות נייטרלי בהישרדות זה הכי מעפאן. הישרדות מבוססת בין היתר על משחק חברתי, על נאמנות או על מראית עין של נאמנות. בריתות הן אבני הדרך של המשחק. כשאתה על אי בודד, רעב, סובל מקור ומרטיבות, מרוט מעצבים ומעמידה על המשמר וכל מה שיש לך זה התהילים שאין לך - הידיעה שיש מישהו שאפשר לסמוך עליו היא אי של שפיות ושקט נפשי.

(צילום: מיכה לובטון)

אתה לא יכול לעשות את זה לבד. עוד לא נולד השורד שיכול לסחוב סוליקו עד הסוף. אולי רק רוסלנה, שעשתה הסכם עם ההפקה שהיא לא תעוף מהמשחק לעולם, אפילו לא אחרי שהעונה תיגמר (אבל אף אחד לא אמר את זה, הם רק הסתכלו בעיניים. ובדיוק בשביל הסכמים כאלה, אגב, יש לאיל גולן כמה עיניים רזרבה בכל מיני מקומות בגוף).

מה הלאה? איחוד כנראה באופק. כבר די ברור שקויופה יגיעו אליו עם עליונות מספרית והורקאן יגיעו אליו בלי תהילים (שממילא לא ממש עזרו להם במשחק. אז אולי הם דווקא צריכים לשמוח שרון שובל חיפף להם אותם, לא ככה?). טילטיל ורוסלנה יצטרכו לגשר על הפערים שפתחו עם אמסלם אחרי שסטו מהמשמעת הסיעתית ולא הדיחו את דנה כמו שסוכם, אבל יש לי תחושה שהם יסדרו את זה כמו גברים. עד הגמר אולי נצליח לענות גם על שאלות מעניינות נוספות כמו - האם אסטרטגיה היא לגיטימית ב'הישרדות' והאם מותר, ירחם השם, להגיע למשחק וגם לרצות לנצח?

בקטנה:

מכירה בחֶסֶר: "נקווה שתייצג אותי בעתיד" - רון שובל לעורך דין פלילי, ואפילו לא המוצלח שבהם, אגב.

עתידות: "אם הוא מחבל אני דורך לו על המוח" - עומרי כוכבי מתעתד לנטרל את שושן וחוזה את גל הטרור

החיים קולנוע: "מתי מתרגלים להפסדים?" - אמסלם. תזכיר לי מתי בדיוק הספקת להתרגל לנצחונות? בהפועל הורקאן?

פסיכומטרי: "הם לא היו בטוחים אבל גם לא היו חד משמעיים" - אמסלם על טילטיל ורוסלנה.

NOT: "מה שחסר לי בהישרדות זה עוד אנשים שהולכים עם האמת שלהם עד הסוף" - אף אחד אף פעם.