משחק תפקידים / "הכל מקצועי"
תשכחו מכדורגל שבו השחקנים מתופקדים בעמדה קלאסית אחת ולא זזים ממנה. בעתיד קבוצות יהיו מורכבות מ"שחקנים אוניברסליים" שיודעים לעשות הכל. במקרה של גווארדיולה ובאיירן מינכן, העתיד כבר כאן
על פניו מדובר בגימיק נחמד, לא יותר. הרי גווארדיולה היה יכול להזיז את קינגסלי קומאן מימין לשמאל, את חאבי מרטינס מהקישור להגנה ואת לאם לעמדה התקפית גם בדרך הקונבנציונלית של שיחה זריזה עם כל שחקן. אבל הפתק הלא־שגרתי מיקד את העין ביכולת של באיירן לשנות צורה במהירות.
כשמאמנים רוצים לשנות טקטיקה תוך כדי משחק הם בדרך כלל מבצעים חילוף. חלוץ במקום קשר כדי להיות התקפיים יותר, בלם במקום חלוץ במטרה לעשות הגנה, וכו'. בבאיירן אין בכך
"העתיד של המשחק הוא הפיכת המגרש לאזור קישור אחד גדול", אמר בעבר אריגו סאקי, אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה. "לא תהיה התמחות אלא כל השחקנים יידעו לעשות הכל. קבוצה לא תהיה מורכבת מבלמים וחלוצים אלא מ'שחקנים אוניברסליים'". זה לקח זמן, ואנחנו רואים כרגע רק ניצנים ראשונים, אבל החזון של סאקי, או לפחות גרסה דומה שלו, צובר תאוצה. לפני חודשיים, בכנס מאמנים של אופ"א, אמר גווארדיולה עצמו דברים דומים: "אין לי שיטת משחק אלא הרבה שחקנים רב־גוניים".
לנושא שמות רבים, אבל העיקרון מדובר בכל פורום מקצועי. יש שמכנים זאת "כדורגל ללא עמדות" ואחרים פשוט מסבירים שעמדות השחקנים משתנות עם הזמן. יש שמדברים על "סוף עידן מערכי המספרים", כלומר בעתיד נצטרך למצוא דרך שונה להסביר איך קבוצה משחקת במקום לומר 2־4־4 או 3־3־4. אחד מספרי הטקטיקה המפורסמים של השנים האחרונות נקרא "אוניברסליות – תוכנית לעידן הכדורגל החדש", ושם מסביר הכותב מת'יו ווייטהאוס איך כל עמדה בכדורגל תיראה בעתיד. כותרת המשנה של הספר היא "כיצד גרמניה וגווארדיולה מראים לנו את עתיד הכדורגל".
פפ מראה לנו את העתיד
אז איך גווארדיולה, בגרמניה, מראה לנו את עתיד הכדורגל? אפשר לנתח זאת באמצעות שלוש נקודות עיקריות.
1. רבגוניות במקום התמחות. העשור הראשון של שנות האלפיים הבליט שחקנים "מומחים", כאלה שטובים מאוד באספקט מסוים של המשחק. קשר אחורי נדרש לעצור את התקפות היריב לפני הבלמים, שחקן אגף היה חייב מהירות ודריבל טוב כדי לגבור על השומר שלו, חלוץ הוא לא חלוץ בלי דיוק גבוה בבעיטה לשער. כשמאמן מחפש שחקנים לעמדה מסוימת חשובים לו אותם פרמטרים הנדרשים לשחקן בעמדה.
לא עוד. בבאיירן, כאמור, כל שחקן צריך מגוון רחב של יכולות כדי שיעבור בין מקומות שונים במגרש. לאם הוא מגן או קשר אחורי? מריו גצה חלוץ או קשר התקפי? דויד אלאבה מגן, קיצוני, קשר אחורי או בכלל חלוץ? בחודש שעבר הראה המגזין FourFourTwo שגווארדיולה שיחק בשנתיים האחרונות בתשעה מערכים שונים בערך עם אותם שחקנים. השחקנים זזים בכל פעם כדי שיתאימו לדרך הכי טובה לנצח את היריב.
2. שתי קבוצות בתוך אחת. שלושה משחקים של באיירן מינכן העונה הביאו לפיצוץ ברשתות החברתיות בגלל מערך טקטי. בשלושת המשחקים – מול קלן, וולפסבורג וארסנל – באיירן שיחקה עם חמישה שחקנים, לא פחות, בקו ההתקפה. תמונות של מערך 5־3־2 עברו בין חברים וכן, אתם קוראים זאת נכון: שני שחקנים בהגנה וחמישה בהתקפה. בעבר קראו למערך ההפוך, והפופולרי יותר, "פירמידה". "פפ הפך את הפירמידה", צעקו המומחים.
היה יפה לראות את זה, ובאיירן באמת שיחקה עם חמישה שחקנים ליד שער היריב, אבל רק כשהייתה בהתקפה. בפועל, כפי שאפשר לראות בתרשים המצורף, באיירן הציגה שתי קבוצות שונות, אחת הגנתית ואחת התקפית, שהתחלפו בכל פעם שהכדור עבר צד. לא מדובר סתם בתנועה של שחקנים בין ההגנה להתקפה, כפי שאפשר לראות בכל משחק, אלא בשינויים מהותיים. אלאבה, שבהגנה שיחק מגן שמאלי, עבר בהתקפה להיות חלוץ בין קומאן לרוברט לבנדובסקי. לאם, ששיחק כמגן ימני כשהכדור היה ברגלי היריבה, עבר בהתקפה לקישור האחורי לצד טיאגו וצ'אבי אלונסו. באיירן יכולה לעשות זאת כי השחקנים שלה בעלי יכולות שונות, הגנתית והתקפית, ומסוגלים לשחק בעמדות שונות.
3. העמדה תלויה בחבר. במשחק הצ'מפיונס מול אולימפיאקוס גווארדיולה ערך עוד ניסוי. שחקני השדה של באיירן היו מחולקים לשתי קבוצות של חמישה שחקנים וכל אחת מהן, כפי שאפשר לראות בשרטוט, יצאה תבנית של האות W. השחקנים לא היו מקובעים למקום מסוים אלא נעו במגרש לפי תנועת השחקנים האחרים בקו המחבר שלהם. אם תומאס מולר זז שמאלה אז גם השחקנים שקשורים אליו – לבנדובסקי ואריין רובן – זזים שמאלה.
"אין לשחקנים עמדות", הכריזו בדרמטיות בעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" בעקבות שיטת ה־WW. מה שחשוב לשחקנים במקרה הזה הוא לאו דווקא האזור במגרש שהעמדה שלהם מגדירה אלא המרחק מהשחקנים האחרים, זווית המסירה שיכולה להתקבל מהשחקנים האחרים ומעקב אחרי התנועה של השחקנים האחרים. דגלאס קוסטה, במקרה הזה למשל, הוא לא "קשר" או "חלוץ" אלא פשוט השחקן שנמצא משמאל ללבנדובסקי.
חוזרים למקורות
המהלכים האלה של גווארדיולה דומים, למראית עין, לדרך שבה שיחקו כדורגל מזמן. עוד במאה ה־19 קבוצות הופיעו עם חמישה חלוצים, ולפני קרוב למאה שנים שיחקה ארסנל בשיטת WM, די דומה למה שפפ עשה נגד אולימפיאקוס. ועדיין, איזה מרחק יש בין התקופות. זו חזרה למקורות, אבל כדורגל רחוק מאוד מהמקור. מתוחכם הרבה יותר.
עמדות השחקנים בכדורגל לא הולכות להיעלם תוך שנה או שנתיים, אבל כמו שהכדורגל של היום שונה מאוד מאיך ששוחק בשנות ה־70 או ה־80, הוא גם יהיה שונה מאוד בעוד עשור או שניים. שחקנים יוגדרו בצורה אחרת והדרישות מהשחקנים יהיו אחרות.
העתיד הוא אינטליגנטי יותר. אומרים שגברים לא יכולים לבצע שתי פעולות בו־זמנית, אבל נדרשים שחקני מולטי־טסקינג. כאלה שבשילוב עם אתלטיקה ומהירות יבינו את המשחק בצורה אופטימלית, יידעו לנצל שטח פנוי ולעשות מגוון רב של פעולות. כרגע יש מקום אחד שבו אפשר לחזות בשינוי שמתחיל להתרחש. באיירן, לדעת רבים, היא הקבוצה הכי טובה בעולם בהווה, אבל היא גם מראה לנו איך תיראה, בערך, קבוצת העתיד.
רוצים לקרוא עוד כתבות מקצועיות?
לפנייה לכתב/ת 
