טרור ספורטיבי
גל הטרור בארץ, התחזקות ארגוני האוהדים המיליטנטיים, אוזלת היד של המשטרה, העונשים הסלחניים שמטילים בתי המשפט והתפתחות הרשתות החברתיות. כל הסיבות מדוע האלימות בספורט הישראלי הרימה ראש
שתיים וחצי לפנות בוקר, חניון הסינמה סיטי בגלילות. אוהדים של מכבי ת"א חוזרים בהסעה מאורגנת מהמשחק בדוחא בשעת לילה מאוחרת, לאחר שהמתינו לשווא ל־11 חבריהם שנעצרו בסכנין בגלל שהשליכו אבנים על מכוניות במתחם האצטדיון.
במקום ממתינים להם אוהדים רעולי פנים של הפועל ת"א, שמתנפלים עליהם ומכים אותם באגרופנים, אלות ושרשראות. בין שני המחנות פורצת קטטה, שמסתיימת אחרי שאוהדי הפועל שמעו סירנות של ניידות משטרה ונמלטו מהמקום.
השוטרים עצרו דווקא את המותקפים, 13 אוהדי מכבי ששניים מהם סבלו מחבטות בראש ושיניים שבורות, ורק אוהד אחד של הפועל, שהתקשה לברוח מכיוון שסבל מנקע ברגל ונעזר בקביים.
העצורים הובאו אתמול בבוקר בפני השופט ירון גת, שמתח ביקורת על כך שלא הוצגו ראיות מוחשיות לקטטה, ושחרר את אוהדי מכבי למעצר בית. מעצרו של אוהד הפועל הוארך ביממה.
האירועים האלימים התחילו כאמור ערב קודם בסכנין. האוטובוס של אוהדי מכבי ת"א נרגם כשנסע ברחובות העיר וחלק משמשותיו נופצו. התגובה הייתה השלכת אבנים על מכוניות מתוך יציע הצהובים בדוחא. בסיום המשחק הגיעו מספר אוהדי מכבי לתחנת המשטרה במשגב וביקשו לשחרר את חבריהם שנעצרו באצטדיון, מפקד התחנה דרש מהם לעזוב את המקום. רובם עלו לאוטובוסים ו־3 מהם נעצרו כשהתעמתו עם השוטרים וסירבו לעזוב את התחנה. בסך הכל נעצרו 12 איש, 11 אוהדי מכבי ואוהד סכנין אחד, שהובאו אתמול בפני השופטת ג'יני טנוס אשר שיחררה אותם לבתיהם לאחר שהרחיקה אותם לתקופות של בין 30 ל־45 יום מאצטדיון דוחא.
בהתאחדות ובמשטרה מעריכים כי גל האלימות האחרון מושפע בין היתר מגל הטרור בארץ. "אנשים רואים שכל יום דוקרים, דורסים, מרביצים וזה מחלחל לתוך השיח הספורטיבי", אמרו במשטרה. "זה גורם לדינמיקה חברתית שלילית בכל אחד מהאספקטים, וגם ברחוב הספורטיבי כמובן".
עוד גורם שמגביר את האלימות בשנים האחרונות הוא הרשתות החברתיות. לקראת המשחק בין הפועל לבית"ר בשבת האחרונה הופצו ברשתות תמונות מזעזעות, כמו למשל האריה שהוא סמלה של בית"ר מצויד בפטיש ההולם באוהד הפועל שראשו מתמלא בדם. מדובר בפוסטים חשופים, אלא שהמשטרה לא טרחה לבצע מעצרים בנושא.
אוהדי קבוצות מבצעים שיתופים לפוסטים אלימים ופוגעניים בין כל הקבוצות, כולל פגיעה על רקע של מוצא ודת, או דברי הסתה שלא מטופלים. בעידן האינטרנט החלו גם ראשי ארגוני אוהדים לקבוע ביניהם מקומות לעימותים אלימים, למרות שסטטיסטית מרבית הקטטות אינן מתוכננות. הכל חשוף ברשת, אבל המשטרה לא עוסקת כמעט במודיעין ובמניעה, גם בגלל מחסור בכוח אדם.
כאשר המשטרה מצליחה כבר להניח את היד על הפורעים, הם מגיעים לבתי המשפט וסופגים עונשים מצחיקים. רק לפני מספר שבועות פרסם מבקר המדינה דו"ח בנושא, שבו נמתחה ביקורת על כל הגורמים המעורבים. מתברר ש־76 אחוז מתיקי החקירה שנפתחו נסגרו, רובם בגלל חוסר עניין לציבור. 86 אחוז מהאוהדים שהורחקו מהמגרשים לא חויבו בצו להתייצב בתחנת משטרה. עוד צוין בדו"ח כי לא נבנו תוכניות פעולה נגד האלימות והגזענות ואין מאגר סדרנים ברור.
בהתאחדות מצפים מבתי הדין המשמעתיים להחמיר בעונשים נגד קבוצת שיואשמו באחריות שילוחית בסעיפי אשמה של אוהדים הפועלים באלימות במגרשים. בגלל חומרת האירועים, התובע עו"ד ניר רשף החליט להופיע היום במספר דיוני משמעת, בעיקר כאלה שמעורבות בהם קבוצות מהליגות הנמוכות אשר הואשמו בסעיפי פגיעה בשופטים.
מתקרבים לשיא השפל
נקודת השיא באלימות בספורט הישראלי הייתה רציחתו של כדורגלן מכבי רחובות מוטי קינד לפני 40 שנה, ב־6 בדצמבר 1975, והימים האחרונים מקדמים אותנו במהירות לאותה שבת שחורה. גל האלימות הנוכחי התחיל ב־3 באוקטובר השנה כשביריונים, כנראה אוהדי בית"ר ירושלים, ארבו לאוהדי הפועל ת"א ליד מחסן הציוד שלהם בפלורנטין ותקפו אותם בשרשראות, לומים ואלות. פטיש ננעץ בראשו של אחד ממנהיגי ארגון האולטראס של הפועל, שנאבק על חייו ורק בימים האחרונים שוחרר לביתו. המשטרה עדיין לא מצאה את התוקפים.
התגובה של אוהדי הפועל הגיעה במוצאי שבת האחרונה. אוהדים של בית"ר ירושלים, שנסעו לאכול בשוק הפשפשים אחרי המשחק בבלומפילד, הותקפו על ידי אוהדים של הפועל בסכינים, לומים אלות וגרזנים. המשטרה עצרה חשוד במעשה, ומעצרו הוארך בשלושה ימים.
עוד לפני המשחק נמנע אסון בעקבות ערנותם של שוטרי יס"מ, שהיו אחראים על האבטחה ההיקפית בבלומפילד ותפסו אוהד בית"ר שהיה מצויד ברימון הלם־סינוור והחזיק ברשותו מנוי של אוהד הפועל ת"א לשער 5, בו מרוכז ארגון האולטראס האדום.
חבלן משטרה אמר בנושא: "אם האוהד הזה אכן היה מצליח להיכנס ולפוצץ את הרימון, חלק מאוהדי הפועל היו היום ללא ידיים או רגליים".
האירועים האלימים לא פסחו על הכדורסל, ושלשום היה דרבי תל־אביבי לוהט במיוחד. הפועל ומכבי הגישו לאיגוד תלונות הדדיות, והנושא צפוי להגיע לבית הדין המשמעתי. מכבי תידרש לשאת בהוצאות על 31 הכסאות שנתלשו מהיציע בו ישבו אוהדיה, כ־12,400 שקל. מכבי התלוננה על שירי שואה ושירים פוגעניים נגד מאמן הכושר רגב פנאן ואביו מוני ז"ל. פנאן ציטט בפוסט בפייסבוק את מילות הנאצה והוסיף: "ככה נראו השעתיים שלי בדרבי, שנגמרו הכי מתוק שאפשר. אני גאה בשחקנים שלי". מזרחי אמר: "הפעם אוהדי הפועל עברו כל גבול".
אחד מאוהדי הפועל ניסה להסביר את התנהגות חבריו: "כל השנאה שלנו כלפי מכבי יוצאת במשחקי הכדורסל. אתה רואה מולך את שמעון מזרחי, אתה באולם סגור, כל הטירוף יוצא החוצה. בכדורגל זה לא קורה".
הארגונים המיליטנטיים מרימים ראש
מדובר בעליית מדרגה מפחידה. ארגוני האוהדים המיליטנטיים הרימו ראש ומנסים להכתיב את סדר היום הניהולי במועדונים. חלקם אף מצליחים בזה. האינטראקציה בין ארגוני האוהדים להנהלות בעייתית, אבל המועדון היחיד שלא חושש לצאת בפומבי נגד אוהדים מתפרעים, כולל שלילת מינויים והגשת תביעות אזרחיות, הוא מכבי ת"א.
במשחק בדוחא, אליו הגיעו 250 אוהדים בלבד, מימנה מכבי עשרה מאבטחים וצלמים שתיעדו כל תנועה של האוהדים. בין הפנאטיקס להנהלה יש סכסוך, שהתחיל אחרי הדלקת האבוקות בפורטו והמעצר של אוהדי מכבי והגיע לשיא בהחלטה של מכבי להתלונן במשטרה נגד האוהד שהתפרע בקריית־שלום לפני הדרבי.
לארגון לה פמיליה הייתה שליטה חזקה בבית"ר ירושלים בתחילת עידן אלי טביב, כולל חדר ציוד בטדי וסיוע ברכישת אביזרי עידוד, אבל אחרי אירועי שרלרואה החליט הבעלים לנתק מהם מגע והוא הפך למוקצה מבחינתם. אבל עדיין, לארגון יש השפעה חזקה ביציעים, בעיקר במשחקי חוץ.
גם בהפועל ת"א ארגון האולטראס דעתני מאוד, במיוחד בעידן שבו הבעלים אמיר כבירי שהגיע משער 5 מתחשב בדעתם. השיא העונה היה טרפוד המינוי של אלישע לוי למאמן. גם האולטראס של סכנין מנסים להשפיע על הנהלת המועדון ובין היתר מקללים ללא הפסקה את המאמן אלי כהן ודורשים את פיטוריו.
הפסיכולוגיה של האלימות
האירועים האלימים האחרונים בספורט הם כאמור בבואה של החברה הישראלית. גבי זקס, פסיכולוג ספורט ופסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בילדים ונוער, מסביר: "הסיבות להתגברות האלימות בין אוהדי קבוצות ספורט מורכבות ורב־מימדיות. המקורות הם פסיכולוגיים, תרבותיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים. להיות אוהד קבוצה תמיד סיפק מגוון רב של צרכים פסיכולוגיים חשובים ובריאים, כולל הצורך בהגדרה עצמית, שייכות וזהות וגם הצורך בחיזוק הדימוי העצמי על־ידי מנגנון ההזדהות.
"הצורך בחברה, הצורך במשמעות, הצורך לצאת מתוך העצמי או לאבד את העצמי בתוך הקבוצה, הצורך בהבעת אהבה, הצורך בפורקן של דחפים כגון תוקפנות וגם מיניות. בכל העולם השירים על הקבוצה הם בלשון נקבה.
"כל הצרכים האלה התחזקו על רקע חסכים בעקבות שינויים חברתיים וכלכליים עוצמתיים, שהתרחשו בארץ ובעולם בשנים האחרונות. בעיקר הקצנת הקפיטליזם והגלובליזציה והתפרקות מבנים חברתיים ותרבותיים שסיפקו לנו כאמור את הצרכים החשובים של הגדרה, שייכות, זהות ומשמעות. האינדיבידואליזם, תחושת הניכור והחרדה שהתגברו מאוד בחברה הקפיטליסטית התחרותית (אצלנו גם בעקבות המצב הביטחוני) והשינויים במבנים המשפחתיים הגבירו את הצורך בזהות ודימוי עצמי חיוביים, וכן בשייכות ובמשמעות.
"אז אם לא ניתן למצוא זאת במשפחה או בעבודה או במדינה, אז לבטח באולטראס. ככל שגובר הצורך להשתייך וגם להיבדל מאחרים, הסיכון לאלימות מתגבר.
"הקבוצות בישראל הפכו יותר ויותר להיות סמל וייצוג של המחנה הפוליטי. במקביל, המאבקים בין קבוצות פוליטיות בישראל הפכו בשנים האחרונות להיות שזורים במאבק בין־תרבותי חריף, ולכן הקצינו את היריבות בין הקבוצות, למשל בית"ר ירושלים והפועל ת"א".
השתתפו בהכנת הכתבה: רפאל נאה, מיקי שורץ, משה שיינמן
לפנייה לכתב/ת 
