סוף עונה: סיכום 2015 בטניס העולמי
סרינה וויליאמס קרסה תחת הלחץ, נובאק ג'וקוביץ' שבר לאוהדי פדרר את הלב, אנדי מארי זעם על ג'וקוביץ' בגמר באוסטרליה – ובסופו של דבר גם זכה בגמר גביע הדייויס עם בריטניה. נסענו במנהרת הזמן ושלפנו חמישה רגעים שעיצבו את עונת הטניס שהייתה - ונחרטו לנו בזיכרון
שנת 2015 בטניס העולמי הייתה בסימן נובאק ג'וקוביץ', אך אפילו בעונה כל-כך חד-צדדית עם מנצח כה מובהק אפשר וצריך להיזכר בכמה סיפורים יפים כדי לסכם אותה באופן הולם.
המדורג מספר 1 בעולם הוכיח בכל פעם מחדש למה הוא ראוי לתואר, השאיר אותנו נפעמים או מיואשים (תלוי את מי אתם אוהדים) והשאיר בצל לא מעט מהקולגות שלו. לא כי הם התבטלו, אלא בעיקר משום שהיה בלתי עציר. כמו ב-2011 של אותו ג'וקוביץ', 2006 של רוג'ר פדרר ו-1984 של ג'ון מקנרו, הסבב העולמי הזכיר לנו ליגה של קבוצה אחת.
אלא שבמעמד קו הסיום יהיו כאלה שיטענו כי ניתוח כזה עשוי להיות גם מעט לא הוגן, משלוש סיבות: 1. לולא הקונטרה האיכותית שקיבל מרוג'ר פדרר, רפאל נדאל ושאר שחקנים טובים לאורך הדרך, מה שהוא עשה לא היה עד כדי כך בלתי נתפס. 2. מדי פעם, ג'וקוביץ' גם חווה על בשרו מה קורה כשמישהו מנסה להתייצב מולו ולנסות לגנוב לו איזו חתיכת תהילה (ואפילו מצליח בכך). 3. קל לשכוח שהייתה לו מקבילה מושלמת אצל הנשים, ולהתעלם ממנה בשלב הסיכומים המסורתי יהיה לעשות לה עוול רציני. עובדה - אפילו ב"ספורטס אילוסטרייטד" חושבים ככה.
אחרי שבריטניה שברה את הנאחס וזכתה בגביע הדייויס בפעם הראשונה אחרי 79 שנים עקרות, חזרנו למשחקים המכוננים של עונת הטניס החולפת. שלפנו ממנה חמישה רגעים בלתי נשכחים שעיצבו אותה וריגשו אותנו, וניסינו להסביר למה בחרנו דווקא בהם.
פברואר: ג'וקוביץ' זוכה באליפות אוסטרליה הפתוחה
ג'וקוביץ' אחז בחוזקה בגביע הראשון שלו לעונה, במה שיתברר בהמשך כפרומו למה שעוד יעשה. המפסיד אנדי מארי, זעוף מתמיד, ניצב מאחוריו. הוא עמד שם כעוס וקפוא, כאילו מאיים להתפרץ ולהשליך את זעמו על כל מי שעמד לידו. ג'וקוביץ' ניסה להפשיר אותו עם פרגונים שהולמים את המעמד, בהתאם לכללי הטקס המקובלים, ולא הצליח. מארי לא התיימר להסתיר את מה שהרגיש באותם רגעים. מאוחר יותר גם הבנו למה.
המשחק בין השניים היה הפכפך ואמוציונלי במיוחד. מארי נשאר צמוד לג'וקוביץ' בשתי המערכות הראשונות ואפילו הצליח לזכות בשנייה אחרי שובר שוויון, אבל איבד גובה ברגעים המכריעים כשהפסיד תשעה משחקונים ברציפות. יש שקישרו את קטיעת המומנטום של הסקוטי לטיפול הרפואי שביקש ג'וקוביץ' בתזמון רגיש במיוחד, אחרי שהתלונן על התכווצויות ונראה סובל. באורח פלא, הוא חזר ממנו כמו פנתר בדרך ל-0:6 מוחץ במערכה הרביעית. את מארי ההחלמה המהירה הוציאה מהדעת. הוא אמנם הקפיד להישאר (יחסית) פוליטקלי-קורקט בסיום, אך במהלך המשחק "נתפס" כשהוא צועק "זה כל-כך מגוחך, הוא עושה את זה כל הזמן!". בסופו כבר שבר שני מחבטים.
לג'וקוביץ' הגחמות הקולניות של מארי לא הזיזו. הוא טייל כל הדרך להיסטוריה הפרטית שלו והפך לשיאן הזכיות במלבורן עם חמש הנפות באליפות. מארי נשאר תקוע על אפס תארים מארבעה גמרים רק באוסטרליה. ללחיצת היד הקצרה מעל הרשת בסיום ולמחמאות הג'נטלמניות הוא הסכים רק להוסיף ניתוח קצר, כן ועוקצני של מה שהוא פירש, מסתבר, כטריק מלוכלך של השחקן הכי טוב בעולם: "זה הסיח את דעתי, וזה מה שמאכזב אותי יותר מהכל. לא יודע מה היה שם, אבל אין ספק שהוא נראה רע ואז התאושש בצורה מדהימה". ג'וקוביץ' לא חש בנקיפות מצפון. הוא גם לא נמשך בלשונו והגיב לעקיצה של מארי, או הרגיש צורך של ממש להתנצל. "אני לא מתכוון להגיד עליו דברים רעים, או לומר שהוא מחפש תירוצים", הסביר. "היו לי בעיות פיזיות. זה בא והלך, כמו חתול ועכבר".
יוני: סטניסלאס ואוורינקה זוכה ברולאן גארוס
אחרי שאיבד בכל הטורניר שתי מערכות בלבד, הגיע ג'וקוביץ' לגמר הגרנד-סלאם השני של השנה כמעט באותו הכושר ועם מוטיבציה מיוחדת. הוא נטרל את מארי הלוהט בחצי (אחרי שניצח 11 פעמים ברציפות על החימר), עבר את בעל הבית נדאל ברבע וניקה את המסלול מהפרעות בדרך לסימון ה'וי' האחרון והמתבקש על המשבצת הריקה היחידה שעוד נותרה לו בטבלת היעדים שלו: פריז. עם מאזן של 2:39 עד יוני וכשמאחוריו מחצית עונה חפה משגיאות (כמעט), הוא רק היה צריך לתרגל את ההנפה. מה שהוא לא לקח בחשבון זה את סטניסלאס ואוורינקה. עם מכנסי פיג'מה מצחיקים ורעל בעיניים, הוא עמד מולו כמו היה מתאגרף במרכז הזירה, עלה להתקפה והפגיז כל כדור שנקרה בדרכו.
המדורג 4 בעולם יישם בלייב את המנטרה הלעוסה 'לעלות על המגרש בלי רגשי נחיתות'. היו לו סיבות מוצדקות להרגיש אנדרדוג, וזו לא עמדת פתיחה מומלצת לצאת ממנה למשחק מול ג'וקוביץ' מודל 2015. לתדהמת כולם, במקרה שלו זה עבד. הוא אמנם הפסיד את המערכה הראשונה, אבל ככל שהתקדם הזמן ג'וקוביץ' הבין שהחלום הגדול שלו חומק לו מבין המחבט - ומול היריב הכי פחות צפוי. בסוף דמעות השמחה המתבקשות התחלפו בדמעות של כאב והחמצה. קשה לומר שהעולם בכה יחד איתו.
כל הפסד של ג'וקוביץ' העונה היה בחזקת אירוע מהמם. כשזה קרה בגמר גרנד-סלאם - הוא כבר הפך לכזה שצריך למסגר ולתלות על הקיר. ליום בהיר אחד בחודש מאי, השליט הכל-יכול נושל זמנית מכס המלך. והוא בכלל לא הפסיד. זה היה ואוורינקה שניצח, במשחקו הטוב בקריירה.
יולי: ג'וקוביץ' זוכה בווימבלדון
דסטין בראון היפנט את המגרש המרכזי באול אינגלנד קלאב עם ניצחון מדליק על נדאל המתוסכל בסיבוב השני. ואוורינקה הופתע ברבע הגמר על-ידי רישאר גאסקה. מארי שוב לא מצא את הכוחות במאני טיים. ובהיעדר טוענים ראויים אחרים לכתר, הכל הוביל לגמר הקלאסי והמתבקש - פדרר וחלום הח"י (תואר גראנד סלאם מספר 18) מול ג'וקוביץ'. שוב ג'וקוביץ'.
אותו ג'וקוביץ' זכה העונה בשלושה תארי גרנד סלאם ושישה תארי מאסטרס, תוך שהוא מנצח בדרך 82 פעמים. סביר להניח שגם מסכים על כך שה-6:7, 7:6, 4:6, 3:6 על פדרר בגמר ווימבלדון היה המרשים והמהדהד מכולם. כמו בגמר מול מארי, גם הפעם שתי המערכות הראשונות נגררו למותחנים מהסרטים. את הראשונה ניצח הסרבי. השנייה, שהסתיימה ב-10:12 ענק לפדרר בשובר השוויון (אחרי שהציל לא פחות מ-7 נקודות מערכה), הכילה בתוכה את כל מה שיכולנו לבקש ממשחק בין המדורג 2 בעולם למדורג 1 בעולם. היה בו הכל מהכל. היא הייתה מהמערכות האיכותיות והדרמטיות ששוחקו על מגרש כלשהו בשנים האחרונות, ועוד על הבמה הנחשבת ביותר.
בסט השלישי הגשם קטע את האופרה. עבור ג'וקוביץ' זה היה האות להעלות הילוך. פדרר נשאר במקלחת. שיברון הלב השוויצרי איפשר עוד חגיגה סרבית לפנתיאון, שהדגימה, ובאופן מושלם, מה קורה כשהשחקן הכי טוב בסבב פוגש לקרב מהאגדות את השחקן הכי טוב בהיסטוריה. התשובה: הראשון אוכל חתיכה מהדשא. מעריצי האגדה אוכלים את הלב.
ספטמבר: סרינה מודחת מאליפות ארה"ב הפתוחה
יום שישי. עם ישראל מתיישב לארוחת ערב, ובסיומה ניגש לבדוק מה יש לראות בטלוויזיה. זפזופ ליורוספורט מזמן לו גרסת טניס עדכנית למה שבכדורגל מכונה משחק קצוות. המעמד: חצי גמר אליפות ארה"ב הפתוחה. סרינה וויליאמס, הראשונה בעולם, ראש בראש מול רוברטה וינצ'י האיטלקייה. טניסאית בת 32 מהמקום ה-43, שבמערכה הראשונה נשברת שלוש פעמים ולוקחת שני משחקונים בלבד; לא אחת שאמורה לאיים על ההגמוניה של המלכה הבלתי מעורערת, ועוד בסלון ביתה הנוצץ. בטח לא כרגע.
אלא שבמערכה השנייה הלחץ נותן בה את אותותיו והיא, שכל כך רצתה לחתום שנה עם ארבע מארבע, מתחילה להיראות רע ומפסידה אותה 6:4. בשלב הזה אמר לעצמו הצופה הממוצע: 'כבר היינו בסרט הזה. סרינה כבר נקלעה במהלך השנה לבורות, נראתה אבודה, הזיעה, צרחה, בכתה, סבלה והתייסרה – אבל בסוף ניצחה'.
לא הפעם.
דווקא מול וינצ'י השברירית לכאורה, וכשברקע מלמולי ה"סרינה סלאם", היא איבדה את הבלמים בשידור חי. וינצ'י, שנראתה בתחילת המשחק כמו אחת שנקלעה בטעות לזירת האירוע, זיהתה את הרגע והתנפלה על ההזדמנות. עם טניס חכם, אינטליגנטי ונטול פחד היא הכתה את סרינה ברגעים הנכונים, לקחה את כל הקופה ובסוף גם תפסה את הראש כלא מאמינה. נאום הניצחון המשעשע שנתנה היה אחד האירועים הקסומים שחווינו השנה. הגמר שלה מול פלאביה פנטה, הראשון הכל-איטלקי שנערך בעידן החדש, כבר היה אחד המוזרים והמרגשים שנערכו על מגרש טניס בעשור האחרון.
נובמבר: בריטניה זוכה בגביע דייויס
הזכייה של בריטניה בתואר האחרון של השנה היא אמנם התואר הקבוצתי היחיד ברשימה, אולם בפועל מדובר בהישג אינדבידואלי טהור. אנדי מארי, עם עליונות בולטת וראויה לציון,
סחב הנבחרת שלו על הגב בדיוק כמו שהיה מצופה ממנו לעשות. בניגוד ללא מעט אירועים השנה שבהם כרע תחת הלחץ - כמו באוסטרליה, למשל - לאורך כל סוף השבוע בגנט הוא עמד בו בגבורה והגיע לרמות ריגוש שחווה רק ב-2013, לאחר הזכייה ההיסטורית בווימבלדון.
אחרי הכישלון החרוץ בטורניר גמר הסבב בלונדון ולמרות שסיים את השנה עם מאזן עגום של 0 מ-4 בטורנירי מייג'ור (וגמר אחד לרפואה), עמדה לזכותו העובדה שלראשונה בחייו הוא יתחיל את 2016 כשהוא במקום השני בדירוג. ניצחון ענק בזוגות עם אחיו ג'יימי, פלוס אחד יוקרתי נוסף על דוד גופן ביום המשחקים האחרון, הכניס אותו לספרים וסידר לו אקורד סיום נהדר לשנה שעד אותו רגע הייתה רק טובה. בזכות מה שקרה בבלגיה, היא הפכה מבחינתו למצוינת באמת.
לפנייה לכתב/ת 
