ביימת את גניבת הרכב: כך מטיחים במבוטחים כתמי מרמה

באחד הערבים נפגש אורון אלוני עם חברים. במפגש זה התלוותה אליו חברתו. בהמשך הערב עברו אלוני וחברתו לשבת בבית קפה. בסיום הערב חזרו ברכבו לביתו במבשרת ציון. אלוני החנה את הרכב בסמוך לבית והלך לישון. בבוקר גילה כי הרכב נעלם.

אלוני ניגש למשטרה והתלונן על הגניבה. יש סיכוי שתמצאו את הרכב, שאל אלוני בתמימות את חוקר המשטרה. השוטר גיחך. אנחנו רק רושמים תלונות. קח את האישור שהגשת תלונה לחברת הביטוח שלך ותתפלל שישלמו לך. מאתנו לא תראה ישועה.

אלוני פנה לחברת הביטוח שלו שומרה. זו שלחה אליו את החוקר הפרטי ישראל שריקי.

החוקר נפגש עם אלוני, שוחח בטלפון עם החברה והוציא שאילתה ממשרד הרישוי. זה הספיק לו כדי להוציא דוח עם מסקנה נחרצת: "מניתוח העדויות והמידע שנאסף עולה כי קיים חשד למעלה מן הסביר כי אירוע גניבת הרכב הנטען לא התרחש".

בכך כמובן חרץ את גורלו של אלוני. שומרה קפצה על דוח החוקר כמוצאת שלל רב ודחתה את התביעה.

אלוני נאלץ לפנות לבית משפט השלום בירושלים ולהילחם שם גם על תגמולי הביטוח וגם על שמו הטוב.

אתם מטיחים במבוטח שלכם האשמה חמורה מאוד, אמרה הרשמת הבכירה סיגל אלבו לנציג שומרה. כדי לבסס האשמה כזו אתה חייב להביא על פי פסיקת בית המשפט העליון "ראיות כבדות משקל".

כשתשמעי את החוקר שריקי השיב נציג שומרה, אין לי ספק שתגיעי גם את למסקנה כי מדובר במרמה. החוקר שריקי עלה על דוכן העדים.

על מה אתה מתבסס, שאלה אותו הרשמת.

ממצאים נגד המבוטח? דווקא להיפך

על שלושה ממצאים, השיב החוקר בביטחון. הראשון הוא העובדה שלמחרת יום הגניבה הרכב היה צריך לעבור טסט. המבוטח לא הלך לעשות את הטסט וגם לא שילם את האגרה. הממצא השני עולה מפירוט כרטיס האשראי של המבוטח. יומיים לפני הגניבה הוא שילם למכון "טסט ליין" עבור בדיקת רכב. הממצא השלישי הוא סתירה בין עדות המבוטח כי הנסיעה האחרונה ברכב הייתה בשעת לילה כאשר חזר עם חברתו מבית קפה לבין טענת חברתו כי חזרו מחברים.

הרשמת שמעה את המבוטח וביקשה ממנו להתייחס לשלושת הממצאים.

(צילום: רועי עידן)

אכן הודה המבוטח, לא עשיתי טסט לאוטו, אבל היה לי זמן לבצע אותו ביום שלאחר הגניבה. אותי זה משכנע, העידה הרשמת על עצמה. "אי ביצוע טסט לרכב אין בו כדי להוכיח כוונת מרמה מצד מבוטח".

ביחס לממצא השני, המבוטח הסביר כי התלווה לאחיו לשם ביצוע בדיקה לרכב אותו שקל האח לקנות. נכון ששילמתי עבור הבדיקה, הודה המבוטח, מה לעשות, זה אח שלי. מידי פעם אני נוהג לעזור לו ולשלם עבורו הוצאות שונות. "לא מצאתי מקום להטיל ספק בעדותו", קבעה הרשמת.

באשר לממצא השלישי, המבוטח הסביר כי באותו ערב, הוא וחברתו היו בבית קפה לאחר שקודם לכן היו אצל חברים. זה נכון, הודה, שהחברה מסרה לחוקר בתחילה כי היינו עם חברים אך לאחר מכן תיקנה וציינה כי היינו עם חברים ולאחר מכן בבית קפה. "ספק בעיני אם אכן מדובר בסתירה של ממש", קבעה הרשמת, "גם חברתו של המבוטח ציינה כי היו בבית קפה. מכל מקום, מדובר בעניין שהוא שולי לאירוע הגניבה ואין בו כדי להוכיח מסירת עובדות כוזבות".

השופטת הוסיפה כי דווקא בדוח החוקר מצויים ממצאים שתומכים במסקנה כי אין מדובר באירוע גניבה מבויים כפי שטוענת שומרה: חודשיים לפני הגניבה המבוטח רכש חלקי חילוף עבור הרכב ויומיים לפני הגניבה הוא תדלק את הרכב בסכום של 270 שקל. גם בפירוט שיחות הטלפון שמסר לחוקר לא נמצאו ממצאים מחשידים.

בסופו של יום, הרשמת סיגל אלבו הגיעה למסקנה כי אלוני לא רימה את שומרה וניקתה אותו מכל חשד. היא חייבה את שומרה לשלם לו את מלוא שווי הרכב בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 שקל בלבד.

ה

חוקר ישראל שריקי כיכב בימים אלה גם באולמו של הרשם הבכיר צחי אלמוג בבית משפט השלום בהרצליה. שם הוא העיד כי המבוטח רימה את חברת הביטוח הראל כאשר הסתיר את העובדה שברכב המבוטח נהג אדם שנהיגתו אינה מכוסה בפוליסה.

חברת הביטוח הראל השתמשה בדוח של שריקי כדי לדחות את תביעת המבוטח. לאחר שמיעת העדויות נדהם הרשם צחי אלמוג לגלות כי החוקר שריקי "כלל לא דיבר עם המבוטח עצמו. מדובר במחדל חקירתי. מסקנת החוקר כי אולי מישהו אחר נהג ברכב אינה מבוססת ואינה נתמכת בשום ראיה נסיבתית רצינית".

כאן יש להדגיש: האשמים במצב בו מטיחים כך סתם ביותר מידי מבוטחים כתמי מרמה אינם החוקרים. הם מביאים ממצאים. את המסקנות המקוממות מתוך הממצאים הם מסיקים כי הם נדרשים לכך, כדי לתת לחברות הביטוח גושפנקא לדחיית תביעות.

האשמים הם מנהלי חברות הביטוח. הם יודעים שמסקנות החוקרים לא מחזיקות מים ואם הם לא יודעים זאת הם לא ראויים להיות מנהלים. מוטב שמנהלי חברות הביטוח ישקיעו בחקירות רציניות ויגלו את הרמאים האמתיים ולא יטיחו כך סתם בכל מבוטח כתם של מרמה.