כשקרלוס "התן" חטף את שרי הנפט
מעריציו קראו לו "צ'ה גווארה החדש", אבל פעיל הטרור האכזרי היה המבוקש מספר 1 בעולם. כך קיבל מיליונים שהובילו אותו לחיי פאר עם נשים, אלכוהול ומכוניות: 40 שנה להשתלטות על מטה אופ"ק בווינה וחטיפת 70 בני ערובה
קבוצה של שישה מחבלים חמושים, ביניהם אישה גרמנייה שהייתה שייכת לארגון הטרור באדר-מיינהוף, פרצו בשעות הצהריים תוך ירי אש מתת-מקלעים למטה ארגון המדינות המייצאות נפט במרכז וינה, בעיצומה של ישיבה. שלושה בני-אדם נהרגו ו-11 נפצעו. המחבלים תפסו 70 בני ערובה, בתוכם 11 שרים של ארצות שונות, בהם שר הנפט של סעודיה ושר הפנים של איראן.
זמן קצר לאחר החטיפה הקריא שר הפנים האוסטרי, אוטו רוש, את תקציר הצהרתם הארוכה של המחבלים בפני עיתונאים. "יש להעמיד לרשותנו אוטובוס, שחלונותיו מכוסים בווילונות כדי שנוכל להגיע לנמל התעופה של וינה - שם חייב להיות מוכן מטוס מתודלק עם צוות של שלושה אנשים שייקח אותנו לכל מקום שנרצה לטוס אליו, עם בני הערובה שלנו".
ואכן, ממשלת אוסטריה מיהרה לקיים את דרישות החוטפים, שדרשו גם לשדר את הודעתם המלאה בכל שעתיים בטלוויזיה. קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי הסביר בשידור לאומה כי הדבר החשוב מכל הוא חיי אדם. "ולמען הצלתם של חיים יש לעשות הכל", אמר קרייסקי. "אני משוכנע כי יש להציל את האנשים בכל מחיר, כי בעבר נוסו דרכים אחרות והן נכשלו". הקנצלר האוסטרי הוסיף כי החוטפים איימו להוציא בני ערובה להורג אם דרישותיהם לא יקוימו. בנוסף פורסם אז כי המחבלים דורשים תשלום כופר בגובה מיליון פרנקים צרפתיים. אנשי "זרוע המהפכה הערבית" אמרו כי הכסף דרוש להם "למטרות פטריוטיות טובות". הם גם התנצלו בפני האוסטרים על אי הנעימות.
למחרת האוסטרים הביאו אוטובוסים שחלונות מכוסים, כפי שדרשו המחבלים. בשדה התעופה המתין לחוטפים מטוס די.סי 9. "לא הייתה לנו ברירה", הסביר קרייסקי. "הם איימו להרוג את שר הפנים של איראן וכן את האיראנים האחרים שבידיהם והם אמרו כי הם עומדים לירות בשר הנפט של סעודיה, ולנו אין שום ספק כי אכן התכוונו לממש את איומיהם אלה".
כתבים ישראלים עוררו את זעמו של הקנצלר האוסטרי, כשאמרו לו כי כניעתה של ארצו לטרור רק מעודדת פעולות טרור נוספות. הוא ענה: "ישראל מבצעת פעולות תגמול שמסתיימות באובדן יותר חיי אדם מאשר פעולות הטרוריסטים. הישראלים לא שמו קץ לטרור בדרך הזאת. לטרור יש חוקים משלו". מאוחר יותר הודה שר הפנים האוסטרי, אוטו רוש, כי לחץ את ידו של קרלוס, שהתנצל על אי הנעימות.
ב"ידיעות אחרונות" נכתב אז כי קרלוס מכונה בעולם "האקדוחן המהפכני מס' 1 בעולם" ואחרים קוראים לו "צ'ה גווארה החדש". כולם הסכימו כי הוא מהפכן שמאלני קיצוני ביותר, ובעבר קשר את גורלו עם "החזית העממית לשחרור פלסטין" של ג'ורג' חבש.
קרלוס עלה לכותרות לראשונה ביולי 1975, כשירה למוות בשני שוטרים צרפתים ובמודיע לבנוני, שהוביל את השוטרים אליו. קרלוס הצליח להיעלם והמצוד אחריו החל. עד מהרה נתגלו גם בפריז וגם בלונדון "מזכרות" שהשאיר אחריו קרלוס - מחסני תחמושת, אמצעים אלקטרונים, ציוד לזיוף דרכונים וגם רשימת חיסול בת 500 אישים, כמחציתם יהודים. על פי החשד הוא סייע גם בתכנון טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972.
המטוס טס מווינה לאלג'יריה, משם ללוב ומשם שוב לאלג'יריה, לאחר שהשלטונות בתוניסיה סירבו לאפשר לו לנחות שם. חלק מבני הערובה שוחרר באלג'יריה ואחרים בטריפולי. בין בני הערובה שלא שוחררו היו שר הנפט הסעודי אחמד זאכי ימני, שר הפנים האיראני ג'משיד אמוזגאר ושר הנפט העיראקי טאהין עבד אל כרים. בטריפולי שוחרר בין היתר שר הנפט הלובי.
כשהיו בטריפולי שבלוב אמר קרלוס כי מטרת פעולתם של המחבלים היא "הסברתית" וכי לא נשקפת שום סכנה לחייהם של בני הערובה שבידיהם. "כל רצוננו הוא שדעת העולם כולו, ודעת העולם הערבי בפרט, יתעוררו לעובדה שנעשה עוול לפלסטינים", אמר קרלוס. הוא אמר לשרים לובים, שניהלו את המשא ומתן, כי אש"ף בוגד במטרות העם הפלסטיני בכך שהוא מוכן לשוחח עם ישראל ולהכיר בה למעשה, תוך ויתור על רובה של פלסטין. שר לובי, שהשתתף במשא ומתן עם המחבלים, אמר: "אלה בחורים אמיצים. אלה גיבורים ערביים". הוא סירב להשיב לשאלה אם ממשלת לוב מזדהה עם התקפת מטה אופ"ק בווינה.
באלג'יר כבר הכריזו המחבלים כי יפגעו בבני הערובה. "השר האיראני הוא פושע מלחמה, הוא מועמד לחיסול", הכריזו המחבלים. על שר הנפט הסעודי הם אמרו: "זה הבחור היפהפה, החלקלק, המוכר את העולם הערבי והסוחר בזכויות הפלסטינים. הוא מספר 2 ברשימתנו".
בסופו של דבר, 43 שעות לאחר החטיפה, הסתיימה הדרמה. המחבלים, רובם פלסטינים, שחררו את כל בני הערובה שנותרו בידיהם באלג'יריה. למרות שהשלטונות המקומיים הבטיחו להעמיד לדין את המחבלים - הם שוחררו. המחבלים קיבלו מקלט מדיני בתימן ולאחר החטיפה סומן קרלוס כמבוקש מספר אחת בעולם. הפעולה גם סיימה את הקשר שלו עם הארגון הפלסטיני "החזית העממית לשחרור פלסטין", יוזם הפעולה. הוא הואשם כי בחר לקבל כופר כסף בגובה עשרות מיליוני דולרים כדי להימנע מיעד הפעולה המקורי, שלימים נודע כי מומנה על ידי ממשלת עיראק: חטיפה ורצח שרי הנפט של איראן וסעודיה, אקט שאמור היה להוביל לעלייה דרמטית במחירי הנפט.
מהרגע שגורש מהארגון הפך קרלוס לשכיר חרב. הוא הקים כמה תאים במזרח אירופה ועבד עם כמה שירותים חשאיים במקביל, בהם השטאזי המזרח גרמני. בתמורה למיליונים שקיבל על הפעולות נהג לחיות חיי פאר שכללו נשים, אלכוהול ומכוניות מפוארות. המיתוס סביבו בתקשורת גדל לממדים עצומים. הוא התחיל ללבוש כובע בסגנון צ'ה גווארה והסתובב עם מזוודות מלאות בדולרים.
קרלוס המשיך בפעולות הטרור שלו. בתחילת שנות ה-80 מיוחסת לו הקמת קבוצת טרור פרטית, בשיתוף בת זוגו הטרוריסטית מגדלנה קופ, אם בתו. מעצרה של קופ בצרפת הוליד גל התקפות טרור רצחני (בפריז, במארסיי ובמקומות נוספים) אותו יזם ככל הנראה קרלוס, במטרה להביא לשחרורה. 11 בני אדם נרצחו בפיגועי הטרור ולמעלה מ-140 נפצעו. כמה שבועות לאחר מכן שוחררה קופ בחשאי ממעצרה.
בשנות התשעים, כאשר התהדק המרדף אחריו, הוא מצא מקלט בארצות מזרח אירופה וארצות ערב. במהלך 1993 גילה המודיעין הצרפתי את עקבותיו בתוניסיה. לאחר משא ומתן בין צרפת לשלטונות תוניס הושגה הסכמה להסגירו. באוגוסט 1994 נלכד קרלוס על ידי סוכנים צרפתים ותוניסאיים והועבר במהירות לצרפת, שם נכלא והמתין למשפטו. בדצמבר 1997 הורשע ונידון למאסר עולם באשמת רציחתם של מישל מוחרבל (איש החזית העממית ומשתף פעולה עם המודיעין הצרפתי) ושני שוטרים צרפתים. במהלך שהותו בכלא הצרפתי קרלוס התאסלם.
דמותו של קרלוס שימשה מקור השראה לכמה ספרים וסרטים, אך גם לאחר עדותו במשפט ומספר ראיונות שנתן, נותרו קורות חייו המדויקים לוטים ברובם בערפל. בעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה הוא נתפס ומוצג כאידיאולוג גדול בשורות המהפכה. איש ללא פחד, שסייע לקבוצות מקופחות ונלחם עבורן. מרקסיסט חסר פשרות, מעין צ'ה גווארה למתקדמים. כעת קרלוס, כיום בן 66, מרצה עונש מאסר עולם בצרפת.
לפנייה לכתב/ת 
