בחופה שלכם: מהו השיר הגרוע של השנה?
אנריקה איגלסיאס אולי כבש את ישראל אבל בגזרת להיטי 2015 - הבחור מעט פישל. כמוהו, גם ניקי מינאז' ואדל (כן, אדל) מתמודדות על התואר המפוקפק "השיר הגרוע של השנה" במצעד הבינלאומי של גלגלצ ו-ynet. על מה ולמה, אתם שואלים? אנחנו כאן עם הנימוקים
סובייקטיבי? נתון לויכוח? משתנה מאדם לאדם? כן, כל מה שתגידו על קטגוריית "השיר הגרוע של 2015" במצעד הבינלאומי השנתי והרשמי של גלגלצ ו-ynet - יהיה נכון. באמת מדובר בבחירה אישית, כשהשיר הגרוע של אחד הוא שיר אהוב של אחר, פסקול שתמיד יזכיר שנה מוצלחת או סתם להיט רחבות שגרם לתנועת ישבנים רבה. לא פשוט לזקק רק חמישה שירים שראויים לתואר זה מבין האלפים שיצאו השנה, אך המתמודדים בקטגוריה זו הצליחו להשתחל אליה בזכות התמדה, קונטקסט, קשרים, מבצעים וכמובן - היותם שירים לא משהו.
"El Perdon" - ניקי ג'אם ואנריקה איגלסיאס
בואו נשים לרגע בצד את שתי ההופעות שאנריקה איגלסיאס הצליח למכור בישראל בזמן שיא ונודה באמת - "El Pedron", הלהיט שלו ושל ניקי ג'אם, בהחלט ראוי להיכנס לרשימה זו. לא חסרות סיבות לכך: אתם מוזמנים לבחור בין עובדת היותו שיר רגאטון, מהז'אנרים היותר רפיטטיביים וצפויים במוזיקה שלא ברור ממש איך הצליחו לצבור קהל אוהד כל כך.
אנריקה במיטבו כשהוא מגיש בלדות, וכאן הוא מגיש שיר קצבי שלא נשמע שונה מכל להיט דאנס מהגל הלטיני ששטף את העולם איפשהו בין סוף שנות ה-90 לתחילת עשור האלפיים. וכמובן, כמו בכל שיר לטיני, גם כאן המילה "קורסון" מופיעה. מדובר באחד השירים היותר צפויים וגנריים שיצאו השנה, כמוהו יש לפחות עוד עשרה, ולא ממש ברור איך הפך ללהיט ענק.
"Hello" - אדל
"Hello" הוא ללא ספק השיר השנוי במחלוקת ברשימה זו, בעיקר מפני שהתקבל באהבה אדירה על ידי המעריצים ותחנות הרדיו. וזה בדיוק מה שהופך את שיר הקאמבק הגדול של אדל לאחד המאוסים. העובדה כי בסך הכל מדובר בשיר לא רע אינה משחקת תפקיד כאן. בסופו של דבר, "Hello" הוא מסוג השירים שמגיעים בסוף השנה הקלנדרית, משליטים טרור על גבי התדר, הופכים את משימת ההימנעות מהם לבלתי אפשרית ולבסוף מביסים מתחרים ראויים יותר - מהסיבה הפשוטה שהם הגיעו רגע לפני הקץ ועל כן נותרו חקוקים בזיכרונותיהם של המאזינים.
אז כן, הקונטקסט בו יצא "Hello" משמעותי בשיבוצו בקטגוריה מבישה זו, אך גם לתוכנו יש יד בכך, שכן במונחי להיט של אדל - מדובר ביצירה די גנרית, חייבים להודות, שלא נשמעת כמו משהו שלא שמענו בעבר. כל זמרת אחרת שהיתה חתומה על השיר הזה היתה זוכה לפרגון קל, אך במקרה של אדל המדיום הוא המסר. העובדה כי מעריציה נאלצו לחכות שנתיים כדי לשמוע ממנה שוב היא זו שלמעשה הפכה אותו ללהיט.
ועוד דבר: אדל נמצאת במקום הרבה יותר נעים בחייה מבעבר, מה שהפך את תהליך בחירת השירים שלה לבעייתי. כמה אפשר לשיר על כאב אם הוא לא תופס חלק נוכח בחייו של הזמר? כמובן שלא אחת כאדל תוותר על הזכות לייבב, ולשם כך היא נאלצה להעלות גירה ולהתעסק באהבות ישנות. מה שנקרא - שברון לב רטרואקטיבי. אדל אמנם טרפה את הקליפים בקאמבק המתוקשר שלה, אבל גם המאיסה עצמה על לא מעט חובבי מוזיקה, שהעדיפו את גרסת הפארודיה של גורי אלפי ומרגול על פני המקור.
"Policeman" - אווה סימון
ראשית יש להודות באמת: "Policeman" הוא חתיכת שיר מדבק כבר משניותיו הראשונות. לא דרושה יותר מהאזנה כדי לזמזם את הלהיט של אווה סימון. משהו במקצב המוכר, השפעות הדאנסהול של קונשנס וקטעי הדאבסטאפ פשוט עושה את העבודה במצעדים.
גם ניסיון להאזין לו במכונית במהלך נסיעה גורם לעוויתות ותנועות ריקוד מינימליסטיות גם אם לא מדובר באחד השירים היותר טחונים, מאוסים ומעצבנים ששמענו בזמן האחרון. אם יש משהו שהשנה האחרונה הוכיחה, הרי זה שג'מייקה לא וויתרה על מקומה כמכתיבת קצב, ולעתים זה מרגיש כאילו 1999 חזרה אלינו בצרחות. ולא בקטע טוב.
"Hey Mama" - דיוויד גואטה וניקי מינאז'
כמו "Policeman", גם במקרה של "Hey Mama" מדובר במישמש מפוצץ רעשים שמשלב בין קצב אפריקני לאלקטרו האוס ונשמע כאילו הוא שייך לעשור אחר. ברצינות עכשיו, מניקי מינאז' ציפינו ליותר. לעזאזל, אפילו מדיוויד גואטה, שהוכיח בשנה שעברה שכשהוא רוצה הוא יכול להוציא שירים ממש נסבלים.
"היי מאמא" היה ללהיט ענק בשנה החולפת, אבל בעיקר בזכות קצב ממכר והוק קליט ומדבק, אבל מבט חטוף במילות השיר מגלה שמדובר בחתיכת שיר מיזוגני שספק אם רבות מהנשים שרוקדות לצליליו אפילו מבינות כמה הוא מוציא אותן רע. בין היתר יש בו שורות כמו "כן, אני מבשלת, פלוס אני שומרת את הנה נה ממש מתוק כדי שתאכל אותו, כן אתה הבוס ואני מכבדת", או "כן, אהיה האישה שלך, כן אהיה הבייבי שלך. כן, אעשה מה שתגיד לי כשאתה מוכן". לא פלא שהוא זכה לשבחים כמו "בולשיט איום ומיזוגני".
"Alive" - סיה
בשנה שעברה כבשה סיה לא מעט מצעדי סוף שנה לועזיים עם השנדליר שלה, וגרמה לאחד השירים היותר איומים להזכר כקלאסיקת פופ מודרנית. "Alive", שהוציאה השנה, מתעקש לעצבן כמעט כמו אותו שנדליר, וכמיטב המסורת של הזמרת המעיקה, צווח את דרכו בין שלל שירים טובים ממנו שיצאה השנה. אבל היות ומדובר בסיה, כל קשקוש שתוציא – גם אם מדובר בחמש דקות של צווחות "אני עוד נושמת!" ו-"אני חיה" זוכה למעמד של כבוד.
את מקומו ברשימת השירים הגרועים הוא הרוויח ביושר - לא מעט בזכות מיחזור הגימיק הקליפי מהשנה שעברה, כשהפעם הדמות הקטנה והמעיקה שעומדת במרכזו היא קארטיסטית מיניאטורית.
"Alive", אגב, נכתב במקור עבור אדל והיה מיועד להיות חלק מאלבומה החדש "25". למעשה, כפי שהעידה סיה, הוא נכתב מנקודת מבטה של זמרת ה"הלו". אלא שברגע האחרון החליטה אדל לדחות אותו וכך אספה סיה את השאריות, ויצרה שיר שבקלות היה יכול להפוך נסבל יותר לו הנמענת המקורית שלו היתה שרה אותו.
"GDFR" - פלו ריידה
לא ברור למה השיר הזה מופיע ברשימה הזו. "GDFR" הוא שיר מצוין ומדבק מכל הסיבות הנכונות. אנחנו מדברים כאן על פלו ריידה, האיש שהביא לעולם את "Wild Ones" המעצבן. רק שהפעם דווקא יצא לו טוב, עם סימפול מעולה של הרכב ה-Fאנק War, כניסה כמעט בלתי אפשרית למצעדי הפזמונים ועלייה איטית ובטוחה עד כיבוש הפסגה.
"GDFR" היה לסינגל העשירי של פלו ריידה שנכנס לעשירייה הראשונה במצעד של בילבורד, בנוסף להיותו אחד משירי הנושא של "סאמרסלאם", אירוע הקיץ הגרדנזיוי של חברת ההיאבקות WWE. זה לא שיר גרוע בכלל, אבל אולי יש כאלו שיחשבו אחרת.
אז מהו שיר השנה הגרוע שלכם? ומה עם השיר האהוב ועם אמני השנה שהכי עשו לכם את זה? היכנסו, הצביעו והשפיעו במצעד הבינלאומי השנתי של גלגלצ ו-ynet ואולי תזכו בחבילה זוגית להופעה של קולדפליי בברצלונה, מתנת זאפה איסתא מיוזיק.
את תוצאות המצעד הבינלאומי השנתי הרשמי של ישראל בהגשת דלית רצ'שטר תוכלו לשמוע בשידור חי בגלגלצ, ביום חמישי, ה-31 בדצמבר, בין השעות 12:00-16:00 - וגם כאן ב-ynet.
לפנייה לכתב/ת 
