כ-40% מהעובדים בישראל - במקצועות נכחדים
מנהלי חשבונות או פקידי בנק? ב-20 השנה הקרובות תוחלפו בידי מחשבים, כך מזהיר דו"ח מרכז טאוב ל-2015. בנוסף קובע הדו"ח כי חסמי הייבוא בענפי השירות המרכזיים הם הסיבה לפערי הפריון בין ישראל ל-OECD. עוד בדו"ח: מימדי אי השוויון והעוני בישראל הם בין הגבוהים במדינות המפותחות וגם: רק ב-4 מתוך 25 השנה האחרונות מחירי מוצרי הצריכה תאמו את ההכנסה לנפש
דוחות נוספים של המרכז:
- שוק השכירות מעמיק את האי-שוויון בישראל
- אלה ממדי האוברדראפט: 80% מהמשפחות הישראליות מוציאות יותר משהן מכניסות
- מחקר: העסקה קבלנית - משתלמת לצעירים
הדו"ח, שנערך על ידי פרופ' אבי וייס, מנכ"ל מרכז טאוב ופרופ' חבר לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, ופרופ' דב צ'רניחובסקי, חוקר בכיר וראש תכנית מדיניות הבריאות בטאוב, מציג את תמונת המצב החברתית-כלכלית של ישראל לשנת 2015. השנה מרכז הדו"ח 13 מחקרים בתחומי תעסוקה, פריון עבודה, חינוך, בריאות, רווחה והוצאות.
אחד הנושאים הבולטים בדו"ח הוא בחינת מקצועות לפי רמת הסיכון שלהם להפוך לממוחשבים, כאשר מקצועות בסיכון גבוה אופיינו בפעולות חזרתיות וטכניות, בעוד שמקצועות בסיכון נמוך אופיינו בכישורים כמו יצירתיות, אינטליגנציה חברתית, תפיסה מורכבת ויכולת מו"מ. הניתוח מגלה כי מקצועות כמו כלכלנים, היסטוריונים ונהגי אוטובוס נמצאים בסיכון בינוני, ומקצועות כמו רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, כוריאוגרפים ומרפאים בעיסוק נמצאים בסיכון נמוך.
בין המקצועות שקוטלגו בסיכון גבוה, כלולים מוכרים, זבנים, נהגי מוניות, מזכירים, עובדים במוצרי מתכת כמו מסגרים נפחים פחחים ורתכים, מנהלי חשבונות, מחסנאים, פקידי בנק וחברות אשראי, עובדי עץ ונגרים, קופאים וסוכני ביטוח. רבים מבין קבוצה זו משתייכים לקבוצות הפגיעות ביותר באוכלוסייה: חסרי השכלה אקדמית, בעלי שכר שעתי נמוך ומועסקים צעירים, כאשר הקבוצה שנמצאת בסיכון הגבוה ביותר היא גברים לא-יהודים.
החייט רובין דבראייב, שרבים מכירים אותו מחנותו ברחוב בר כוכבא בתל אביב, מספר באולפן yent כי אינו מודאג במיוחד מהעתיד שנשקף למקצועו. אך האם היה גם ממליץ לילדיו לבחור בכיוון זה? צפו בראיון שערכנו עימו ועם מנכ"ל מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס:
תהליכים אלו כבר ניכרים בשטח: בדו"ח מודגם, כי בשני העשורים האחרונים נרשמה ירידה בשעות העבודה במקצועות בסיכון גבוה למחשוב. כך למשל, בין 1995 ל-2011 ירד שיעור התעסוקה היחסי של מסגרים, פחחים נפחים ורתכים ב-38%. עוד מצוין, כי החלה מגמה של מעבר עובדים ללא השכלה אקדמית למקצועות בתחום השירותים.
מגמות אלו לא ייחודיות לישראל, שכן כפי שמודגם, שיעור התעסוקה בסיכון גבוה בארה"ב ובגרמניה רחב אף יותר ועומד על 47% ו-49% בהתאמה. על מנת להיערך לשינויים, המחקר מציע צעדים דוגמת הרחבת השימוש בכלי ההכשרות המקצועיות ומיקודן כך שיותאמו למאפיינים של הנפלטים משוק העבודה אך גם מוכוונות לשוק העבודה העתידי, עדכון שוטף של תכניות הלימוד הקיימות, והקמת גוף ממשלתי שירכז את הטיפול בנושא.
אי השוויון בישראל - בין הגבוהים ב-OECD
ממדי העוני ואי השוויון בישראל הם בין הגבוהים במדינות המפותחות, גם בהכנסות כלכליות (ההכנסות של משק הבית מעבודה ופנסיות תעסוקתיות לפני ניכוי תשלומי החובה) וגם בהכנסות פנויות (ההכנסה ברוטו כולל ניכוי מסים ישירים). כך עולה ממחקרו של חוקר המרכז, חיים בלייך, העוסק בעוני ובאי שוויון בישראל במבט בינלאומי .
בלייך בחן את ממדי העוני ואי השוויון בישראל לאורך זמן ובהשוואה למדינות ה-OECD, תוך חלוקה לשתי קבוצות עיקריות: גילאי 59 ומטה וגילאי 66 ויותר. מהמחקר עולה כי שיעורי התעסוקה בקרב גילאי 59–15 בישראל עלו בין השנים 2002-2011, ופערי התעסוקה בינה ובין ממוצע ה-OECD הצטמצמו. עם זאת, באותה תקופה ממדי העוני עלו בקרב משפחות הכוללות מפרנסים באותה קבוצת גיל .
השוואה נוספת שערך בלייך מלמדת שכ-20% מהפרטים בגילי הפרישה בישראל נמצאים מתחת לקו העוני לפי הכנסות פנויות, לעומת 12% בממוצע ב-OECD. זאת למרות שבישראל ההכנסה מפנסיה (ציבורית ופרטית כאחד) לפרט מבוגר (כאחוז מהתוצר לנפש) אינה נמוכה מהממוצע במדינות המפותחות.
גידול באי שוויון בהכנסות בין ההיי-טק ליתר המגזר העסקי
תחום נוסף שנבחן במסגרת הדו"ח הוא הקיטוב בין ענפי ההיי-טק והתעשיות המתוחכמות - שפריון העבודה בהם גבוה ועולה במהירות, לעומת שאר ענפי המגזר העסקי - שרובם בעלי פריון נמוך וצמיחה אפסית. בדו"ח מצוין כי תופעה זו החלה במחצית השניה של שנות ה-90 והביאה להיווצרות שני מגזרים שונים משמעותית מבחינת תכונות העובדים, השכלתם ופריון עבודתם.
בתוך כך מודגם, כי בין השנים 1995 ל-2011, סיכוייו של עובד בעל השכלה תיכונית ומטה להיות מועסק בענפים בפריון ובשכר גבוה ירדו ב-14%, בעוד שסיכוייו של בוגר אקדמיה עלו ב-15%. עוד מוצאים החוקרים, כי הקשר בין שכר העובדים במגזרים השונים נחלש עם זמן, במקביל לירידה בניידות התעסוקתית בין המגזרים.
על פי החוקרים, הגידול בפערי הפריון חושף מגמות שהתהוו בעשורים האחרונים, של גידול באי השוויון בהכנסות וקיפאון בשכר הריאלי הממוצע. הפתרון המוצע לצמצום הפערים הוא גיוון הרכב הייצוא הישראלי במטרה ליצור לחצי שכר בענפים בפריון נמוך ולעודד בהם הליכי התייעלות, וכן יצירת מסלולי הכשרה מקצועית שיגבירו את הניידות התעסוקתית בין ענפים שונים.
הדו"ח בחן גם את הסיבה לפערים הגדולים בפריון העבודה בין ישראל ל-OECD. החוקרים מצאו, כי מי שאחראי ללא פחות מ-81% מהתרחבות הפערים בשנים 2009-1995 הם 5 ענפים המספקים שירותים ומוצרים בעיקר לשוק המקומי: המסחר הסיטונאי, תקשורת ודואר, מזון, תעשיית מוצרי מתכת וענף הדפוס וההוצאה לאור.
מהשוואה שביצעו עולה כי הגורם המשמעותי ביותר שמשפיע על יכולתן של התעשיות השונות לצמצם פערים מול המדינות המפותחות הוא מידת החשיפה של הענף לייבוא מתחרה. החוקרים מסיקים, כי ענפי השירותים הבלתי סחירים הם הגורמים העיקריים לפער הפריון מול ה-OECD ולהתרחבותו, דבר שעלול להעיד על ליקויים בסביבת הפעילות העסקית המקומית, כגון ריכוזיות יתר, וחסמים מבניים ורגולטוריים.
שחיקה בשכר הריאלי של הצעירים
בבחינת מצבם החברתי-כלכלי של צעירים בישראל עלה, כי שיעור הסטודנטים היהודים המועסקים טיפס מאז אמצע שנות ה-90 לכ-65% מהסטודנטים, כאשר 55% מהם עובדים במשרות חלקיות, רובם בענפי המכירות והשירותים. החוקרים מסיקים, כי לפחות בשנים הראשונות ללימודיהם - סטודנטים רבים אינם צוברים ניסיון תעסוקתי רלוונטי שיעזור להם בקריירה העתידית, אלא עובדים כדי להתפרנס.
בקרב גילאי 34-31 נמצאה ירידה בגובה השכר הריאלי לשעה בשנים 2011-2004. החוקרים מסבירים ירידה זו בין היתר, בירידה בוותק של אקדמאים צעירים בשוק העבודה עקב דחיית גיל הלימודים, בריבוי הפונים להשכלה אקדמית ובגידול בשיעור העובדים בענפי השירותים. ממצא נוסף מגלה עליה בשיעור גילאי 28-22 שמתגוררים עם הוריהם וירידה בשיעור הזוגות הנשואים בגילאי 31-34 הגרים בדירה בבעלותם, נתונים הקשורים בדחיית גיל הנישואים ובעליית מחירי הדירות.
פרק נוסף במחקר בחן את יוקר המחיה בישראל באמצעות השוואת רמת המחירים בישראל ביחס לעולם. החוקרים מציינים, כי מחירי הצריכה בישראל גבוהים בהשוואה למרבית המדינות המפותחות כאשר מביאים בחשבון את ההכנסה לנפש בישראל.
בהשוואה שערך החוקר גלעד ברנד נמצא, כי רק ב-4 מתוך 25 השנים האחרונות היו מחירי הצריכה בישראל סמוכים לרמה התואמת את ההכנסה לנפש, וביתר השנים היו גבוהים יותר. בדו"ח מצוין כי תוצאה זו ייחודית כמעט רק לישראל, וניתן לראות בה ראיה תומכת לכך שמחירי הצריכה בישראל גבוהים יחסית ליתר המדינות המפותחות זה שנים רבות, כאשר מביאים בחשבון שרמת ההכנסה במדינה נמוכה יחסית.
בבחינת רמת המחירים לפי רכיבי הצריכה השונים נמצאה עליית מחירים מהירה בענף המזון, המוסברת על ידי החוקרים בירידת התחרות בתחום לצד מיעוט ייבוא. לעומת זאת נמצא, כי בקטגוריות מוצרי הצריכה שנחשפו לייבוא במהלך שנות ה-90, כגון ביגוד והנעלה, נרשמה ירידת מחירים. החוקרים מציינים כי ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בהשלמת חשיפת המשק לייבוא כאמצעי להגברת התחרות והפחתת מחירים.
מספר המפרנסים במשק בית בישראל גדל
נושא נוסף שנבחן בדו"ח הוא השלכות הגידול במספר המפרנסים על הכנסות משקי הבית בישראל. הנתונים מעלים, כי בין השנים 2003 ל-2011 גדל מספר המפרנסים הממוצע במשק בית בישראל מ-1.18 ל-1.32, בזמן שגודל משק הבית הממוצע לא השתנה משמעותית. החוקרים מציינים כי הגידול במספר המפרנסים חל על רקע הקיפאון בשכר הריאלי, שכמעט לא השתנה מאז תחילת שנות האלפיים.
על פי הנתונים, ההכנסה הריאלית הממוצעת מעבודה גדלה באותן שנים ב-5%, אבל המשק גדל ב-21% במונחים ריאליים. כלומר, ההכנסה מעבודה נשחקה יחסית לרמת החיים הממוצעת בישראל, דבר שמתבטא בירידת חלקה של העבודה בהכנסה הלאומית מ-59% בשנת 2000 לכ-55% אחוז ב-2010.
למרות הקיפאון בשכר הריאלי, בדו"ח מצוין כי ההקלות שחלו בשיעורי מס הכנסה בשנים 2003-2014 סייעו לחלק ממשקי הבית לשפר את מצבם. כך למשל, שיעורי מס הכנסה והפרשות לביטוח לאומי המוטלים על יחידים ללא ילדים המשתכרים שכר ממוצע ירדו מ-26.1% ל-16.5%. עם זאת, כמחצית מהשכירים במשק נמצאים מתחת לסף המס ואינם מושפעים משינויים בשיעוריו.
לעמדת החוקרים, שליחת מפרנסים נוספים לשוק העבודה אפשרה לסך ההכנסה של משקי הבית לעלות וכך לשמור על רמת החיים שהתרגלו אליה ואף להגדילה. עם זאת הם מזהירים, כי הגידול במספר המפרנסים לא יוכל לשמש לעד כאמצעי להתמודדות עם הקיפאון בשכר הריאלי, מפני ששיעורי התעסוקה בישראל קרובים למיצוי פוטנציאל הצמיחה שלהם, למעט מאשר בקרב גברים חרדים ונשים מוסלמיות.
הדו"ח בחן גם את השלכות השינוי בנטל המס על משקי הבית בין 2003 ל-2011. על פי הממצאים, מדיניות המסים בשנים אלו היטיבה בעיקר עם משקי הבית בשלושת העשירונים העליונים ותרמה להגדלת הפערים בהכנסה נטו ולתחושת השחיקה של מעמד הביניים. משקי בית בעשירונים 1 עד 5 נהנו בתקופה זו מהקלה של 430-130 שקל לחודש בנטל המס, ואילו עבור משקי הבית בעשירונים 10-8 ירדו תשלומי המסים ב-800-2,500 שקלים לחודש.
ירידה חדה במספר מקבלי הבטחת הכנסה
"נתוני ההוצאה על רווחה מלמדים על מגמה של התרחבות מתונה בהוצאות המדינה בתחומי הרווחה השונים. עיקר הגידול נובע משינויים דמוגרפיים, ואילו חלקו הקטן נובע משינויי חקיקה. בין היתר, עקב מחאות אזרחיות. בחינת המגמות הללו לעומת היקפן של הבעיות החברתיות בישראל - ובראשן בעיית העוני ואי השוויון - ובהשוואה להשקעה החברתית במדינות רווחה אחרות, אינה מעידה על מאמץ ממשלתי מרוכז להתמודד עם המצוקות החברתיות של מדינת ישראל בשנה החולפת (2014).
כך כותבים פרופ' ג'וני גל, ראש צוות מדיניות הרווחה במרכז טאוב ושביט מדהלה-בריק, חוקרת במרכז, בפתח מחקרם העוסק בהוצאה הציבורית על רווחה בישראל.
לפי המחקר, ההוצאה הציבורית על רווחה, שרובה מורכב מתשלום הקצבאות השונות, עמדה על כ-86 מיליארד שקלים ב-2014. סכום זה, מציינים החוקרים, נמצא במגמת גידול אטית מאז אמצע העשור הקודם, בעיקר עקב גידול באוכלוסייה ועקב גידול בקצבאות המיועדות לאוכלוסיית הקשישים. עם זאת, במקביל חלה ירידה בהוצאה על תחומי הרווחה החברתית הכוללים את מערך השירותים חברתיים, המסופקים בידי המדינה, רשויות מקומיות או גורמי חוץ במימון או בפיקוח המדינה.
המחקר מלמד כי חלה ירידה חדה במספר מקבלי קצבת הבטחת הכנסה, המהווה רשת ביטחון אחרונה לחסרי או מעוטי הכנסה: משיא של 158 אלף משפחות בשנת 2003 ל-103 אלף משפחות בשנת 2014. ירידה זו, כותבים החוקרים, נובעת הן מגידול בשיעור התעסוקה והן משינויים בתנאי הזכאות לתכנית.
במספר משקי הבית הזכאים לקצבת ילדים חל גידול ניכר, עקב הגידול הטבעי באוכלוסייה אך במקביל חלה ירידה חדה בערך הקצבה, לעתים עד כדי מחצית הסכום המוענק למשפחה, נכתב.
בתקציב משרד הרווחה, מציינים החוקרים, חל גידול של ממש בשנים האחרונות אך זה משקף לדבריהם, גם גידול במספר משקי הבית המטופלים במשרד הרווחה שעמד על 464 אלף בשנת 2014, שהם כ-20% מכלל משקי הבית בישראל. "גידול זה (בתקציב) מהווה מענה חלקי בלבד לדרישות המתמשכות להקלת המעמסה המוטלת על עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, המטפלים במספר הולך וגדל של משתמשי השירותים", נכתב.
"הוספת סייעת נוספת בגנים לא התחשבה במאפייני האוכלוסייה"
דוח מרכז טאוב שמתפרסם הבוקר מתייחס גם לנושא החינוך ולאי השוויון במערכת. באשר לשיטת התקצוב בבתי הספר כותב החוקר נחום בלס כי "המתווה הנוכחי לקביעת התקציב המועבר לבתי הספר אמור להיות דיפרנציאלי, אולם בפועל הוא אינו משנה את שיטת התקצוב הקיימת, במסגרתה רק חלק קטן מהמשאבים מוקדש להעדפה מתקנת, ואינו כולל תוספת שעות רחבה מספיק שתסייע לצמצם את הפערים בין האוכלוסיות השונות".
בלס מתייחס גם לרפורמה החדשה של שר החינוך נפתלי בנט להוספת סייעת נוסעת בגנים. "החלטה זו", כתב, "נעשתה באופן גורף לכלל היישובים, ללא התחשבות באפיוני אוכלוסיית הילדים. אפילו הסבסוד הגבוה יותר לרשויות החלשות מבחינה סוציו-אקונומית, שנכלל בהחלטה המקורית, בוטל בלחץ הרשויות האחרות".
השתתפו בהכנת הידיעה: עומרי אפרים ושחר חי
לפנייה לכתב/ת 
