תכירו: הפליטים הסורים שלא רוצים לאירופה
אחיהם, חבריהם, ילדיהם - לפעמים נדמה שכל הסורים שברחו ממלחמת האזרחים נמצאים כבר באירופה או על סירה בדרך לשם. אבל 2.2 מיליון אחרים בחרו להישאר קרוב לבית, ולחכות לרגע שבו יוכלו לחזור. גם אם המחיר הוא ויתור על העושר של ברלין
מוחמד, בן 22, חי בטורקיה כבר ארבע שנים מאז שברח מסוריה, חודשים אחדים אחרי שמלחמת האזרחים פרצה שם והחלה לקרוע את מולדתו לגזרים. אלא שלא כמו מאות אלפי פליטים אחרים, שבשנה החולפת חצו את הים האגאי בדרכם לחיים טובים יותר באירופה, לו אין שום תוכנית לעזוב. "אין לי חלומות ללכת לאירופה", מסביר מוחמד, שבא מעיר החוף הסורית לטקייה וחי כיום במחנה הפליטים אוסמנייה, בדרום טורקיה.
"אמשיך ללמוד בעזרת אללה ואתחיל את חיי כאן, ואחר כך אחזור לסוריה, כשהמלחמה תסתיים", אומר מוחמד, שקרובי משפחתו עזבו בעצמם ונסעו לבלגיה. מוחמד הצטרף לכיתה ללימוד טורקית ובשנת 2013 התקבל לאוניברסיטה בעיר מרדין שבדרום-מזרח טורקיה. הוא מספר שעכשיו הוא רוצה להשלים את התואר ולבנות חיים חדשים בטורקיה.
האיחוד האירופי רוצה לראות יותר מקרים כמו זה של מוחמד – אנשים שמוצאים תנאים מספקים בטורקיה ומעדיפים להישאר שם מאשר לנסוע לאירופה, ושרוצים לחזור לסוריה כשיגיע הזמן הנכון. בעודה מתמודדת עם גל אדיר של מהגרים בשעריה, בריסל גיבשה בנובמבר הסכם עם אנקרה שלפיו טורקיה תסייע לעצור את גל הפליטים הנוהרים לאירופה בתמורה לשלושה מיליארד אירו סיוע לפליטים הסורים בטורקיה. ביום חמישי האחרון הובילה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ישיבה בנוגע למשבר הפליטים, הקשה ביותר שאיתו התמודדה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, ובישיבה השתתפו ראשי שמונה מדינות אירופיות וכן טורקיה.
בטורקיה חיים כיום לפחות 2.2 מיליון פליטים סורים, אחרי שנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הכריז על מדיניות דלת פתוחה לקליטת הפליטים בתחילת המלחמה בסוריה. עם זאת, טורקיה מתלוננת זה זמן רב על כך שהיא אינה זוכה לסיוע כלכלי לצורך ההתמודדות עם הפליטים, אף שהיא עצמה השקיעה בהם כבר שמונה מיליארד דולר.
שגריר האיחוד האירופי בטורקיה, האנסיורג האבר, שהגיע לביקור במחנה הפליטים עוסמנייה, אמר כי בעקבות ההסכם החדש בין אנקרה לבריסל ההתמקדות בנושא הפליטים תשתנה ויוזרמו כספים נוספים. "אני חושב שאנחנו צריכים להישען על שני דברים – האחד הוא הפיכתה של טורקיה לאטרקטיבית יותר עבור הפליטים הסורים במדינה, והשנייה היא מלחמה בסחר בבני אדם בגבול בעזרת משטרת טורקיה".
רק כ-260 אלף סורים חיים במחנות בסמוך לגבול, ורוב הפליטים מפוזרים ברחבי טורקיה, כולל בערים גדולות כמו איסטנבול. לפליטים במחנות יש גישה לשירותים בסיסיים כמו חינוך ובריאות, אבל משפחות רבות מסתמכות על צעירים שיוצאים לעבוד מחוץ למחנות ולהרוויח כסף וצעירים רבים עובדים במשכורות נמוכות בהרבה מהשכר הממוצע. "אנחנו לא יכולים לשרוד בלי לעבוד בחוץ", אומר אזימת טוסוז, בעודו בודק בקפידה את המחירים של מותגים שונים של שמן בישול במכולת.
חינוך הוא אחד האתגרים העיקריים. בספטמבר הבטיחה ממשלת טורקיה להכפיל את מספר הפליטים הסורים בבתי הספר, שעומד כעת על 230 אלף. פיליפ דואמלה, נציג טורקיה בקרן האו"ם למען הילד יוניצ"ף, אמר כי הקרן מתמודדת עם אתגר כפול – לשמור על סטנדרטים גבוהים במחנות ולהשגיח על יותר מ-85% מהפליטים שחיים מחוץ למחנות. לאתגרים האלה יש להוסיף את העובדה שכ-150 אלף ילדים סורים נולדו בטורקיה מאז תחילת המלחמה.
מחה עבדאללה, בת 38, מחכה לבתה בת ה-12 במרכז לילדות סוריות בעיר סנליורפה שהוקם בכספי האיחוד האירופי. היא אומרת שהכנסת כסף לצורכי מחייה עומדת בראש סדר העדיפויות מבחינתה. "אין לנו בעיה עם בתי הספר, אבל שכר הדירה, החשמל וחשבונות המים הם בעיה - הבעיה הגדולה ביותר".
תוכנית המזון העולמי, שהנפיקה אשרות אלקטרוניות לפליטים סוריות שבעזרתן הם עורכים קניות במרכולים, מקווה שתוכל להשתמש בכסף רב יותר בעקבות ההסכם בין האיחוד האירופי לטורקיה, כדי להגיע אל הפליטים הסורים הפגיעים ביותר – אלה
שחיים מחוץ למחנות. "אם לא נוכל לספק להם את הסיוע המינימלי סביר להניח שהם יעברו שוב ממקום למקום. אנחנו לא פוליטיקאים, לא מתפקידנו לעצור את ההגירה", אומר ז'אן-ייבס לקים, נציג טורקיה בתוכנית המזון העולמית.
חלק מהפליטים כועסים על עמיתיהם שסיכנו את חייהם ויצאו לדרך המסוכנת לאירופה. "אנשים מתים ללכת לאירופה, בעוד אחרים מתים עבור מולדתם בסוריה. אני לא רוצה ללכת לאירופה. אין שום דבר כמו המולדת שלך", אומרת אחלם חאנפי, בת 33, במחנה עוסמנייה.
לפנייה לכתב/ת 
