איך נפלו גיבורים? האמת שמאחורי הפסוק

בשיתוף מיזם 929

"וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל-אֲנָשָׁיו, בַּיּוֹם הַהוּא-יַחְדָּו" (שמואל א כט-לא - שמואל ב, א-ב).

כשאני מטייל בארץ ישראל, פסוקי התנ"ך מהדהדים לי באוזן. ובכל פעם שאני עובר ליד הר הגלבוע, אני מצטמרר. הפסוקים האלו, היפים כל כך במשקלם ובחריזתם, מספרים ספור זוועה. אבל לא כולם שותפים לצמרורי התנ"ך שלי.

בפעם האחרונה שהייתי בגלבוע, הייתי בדרכי לגן גורו, שבעמק בית שאן. לראות (ולהראות לילדיי) משפחה של קנגורו שהובאו מאוסטרליה לארץ הקודש. היה אז קיץ, חם נורא. והקנגורו היו מעולפים בשמש. הייתה שם משפחה ענקית, חמולה של כ 100 קנגורו-יים. וכולם שכובים בצל, לא יכולים לזוז מהחום.

ניגשתי לקנגורו הראשי, ואמרתי לו: "אדוני, עד לפה נסענו, בשביל לראות קנגורו מנמנמים? תתחילו לקפוץ. להתאגרף. משהו, תזוזו." ואין תגובה.

הקנגורו הראשי, היה אבי המשפחה. כך למדתי מהקריאה בשלטים, גדול וקשיש. פיהק לי על הפנים. לא היה קנגורו אחד שנראה מעוניין.

עכשיו הכל שקט, אבל אתם יודעים מה היה פה פעם? הנוף מהגלבוע(צילום: shutterstock)

"אתם יודעים איפה אתם נמצאים בכלל?" נזפתי בהם. "אתם יודעים שפה, מעליכם בהרי הגלבוע התרחש הקרב האחרון של שאול? כן, פה שאול המלך נפל על חרבו. הוא וכל בניו. ובעצם כולנו. כל עם ישראל ניגף פה בידי הפלישתים, ימח שמם.

ודוד, אתם יודעים מה הוא עשה בזמן הזה? הוא כרת ברית עם הפלישתים, קולטים? ושאול, אבוד, הולך לבעלת האוב לעשות סיאנס, והיא מעלה לו את הנשמה של שמואל שאומרת לו שהוא הולך למות למחרת בקרב.

"מכירים את השיר של טשרניחובסקי? עלטה.. אש זוועות... בפינה קלחת, ושמות כל השדים ובלילה רותחת....

"כן, כן", אמרתי לקנגורו, "אתם פה בארץ התנך. זה הרבה יותר טוב ממשחקי הכס. אולי תתלהבו?" אבל שום כלום. אין תגובה.

התיישבתי בצל ליד אחד הקנגורו וניסיתי לפרוט על רגשותיו.

"על קינת דוד שמעת? הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים? על ההר הזה, זה נכתב! אין בארץ הזו יום זיכרון אחד שלא מקריאים את זה."

אבל הקנגורו לא זז. כנראה שלא מלמדים את הקינה הזו באוסטרליה. אין להם שם יותר מדי סיבות לקונן.

"טוב אז אולי גם לא מעניין אתכם לדעת איך בדיוק מת שאול? כי יש שתי גירסאות. ואולי קינת דוד בכלל לא כנה?"

היה נדמה לי שאיזה קנגורו זז קצת. זקף את אוזנו.

"הרי שאול רדף את דוד וניסה להרוג אותו כמה פעמים. פתאום דוד שוכח הכל וכותב שיר אבל כזה? למי עלינו להאמין? לדוד המשורר הרגיש? או לדוד הפוליטיקאי קר הרוח, האכזר. הרי דוד הוא זה שגרם למותם של בני שאול מפילגשו, רק כדי להבטיח את שלטונו. דוד גם היה זה שקילל את ההר הזה, 'הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם'. שלא יהיה פה גשם. אולי בגלל זה חם לכם עכשיו כל כך."

אולי היתה זו המילה 'גשם', אולי הסיפור המעניין ואולי שעת בין ערביים שהגיעה

 ואיתה רוח נעימה, אבל כמה קנגורוס התעוררו מרבצם ודידו לעבר הקהל הצופה בהם. זוג אחד אפילו התחיל להתאגרף בקטנה.

"עכשיו נזכרתם?", אמרתי. "זהו התעייפנו. אני הולך מפה. אולי אין פה גשם אבל יש שלג. בנו פה הר עם שלג מלאכותי. סקי בגלבוע. תראו מה הציונות עשתה פה. הפכה את ההר הזה מקללה לברכה. מעניין מה דוד היה חושב על זה."

בשלב הזה ניגש אליי אחד העובדים במקום וביקש ממני להניח לקנגורו.

אז הנחתי.

• לאתר מיזם 929  - תנך כפי שלא הכרתם
• את מיטב הפרשנויות ניתן גם לקרוא באפליקציה של המיזם
• 929 מוציא את התנך גם לשטח : מפעיל מעל 100 קבוצות לימוד ברחבי הארץ ובכל שבוע יוצא טיול על פי סיפורי התנך