מי אתן, אמהות ועד ההורים?

הן ביחסים מצוינים עם המורות, מתנדבות ללוות בכל הטיולים, נותנות הוראות בקבוצות וואטסאפ, קובעות מי יביא נקניקיות ומי יביא שתייה למדורת ל"ג בעומר, ומחליטות כמה כסף אתם תתרמו לפעילויות שאתם בכלל לא רוצים.

הן עושות את התפקיד בהתנדבות ומשקיעות ממרצן ומזמנן ובתמורה זוכות לקיטונות של ביקורת וויכוחים אינסופיים עם הורים שמתעקשים על שטויות. אז מה בכל זאת מניע את ההורים להתנדב לוועד הכיתה או הגן ומה באמת כולל התפקיד? יצאנו לבדוק.

ויכוחים על מגבונים ומתנות יום הולדת

הכירו את מירית חנין-פפרני, אמא לשני ילדים ופעילה בוועד ההורים של שניהם, לדבריה, עד שסיימו תיכון. "לשני הועדים התנדבתי כי היה לי מאוד חשוב להיות מעורבת, גם מול הכיתה וגם מול ההורים", מסבירה חנין-פפרני את המוטיבציה לפעילות, "בעקבות ההתנדבות נוצרו גם הרבה חברויות חדשות. אני מאד אוהבת את כל הקשור להפקת מסיבות, קניית מתנות, כל החשיבה מאחורי זה. זה גם מאוד תלוי בתמהיל ההורים. אם את נופלת על הורים אנטיפתים, זה נורא מבאס. למשל, אני שולחת הודעת וואטסאפ, ובתגובה אני מקבלת דממת אלחוט. אבל אני מבחינתי עושה את כל מה שנכון בשביל הילדים".

מירית חנין-פפרני. אוהבת את הארגון וההכנות

חנין-פפרני מסבירה שהיא עובדת בצורה מסודרת עם רשימות מאורגנות. "בממוצע אני מקדישה לשני הוועדים שעה בשבוע, שזה לא נורא בכלל", היא מבהירה, "יש תקופות יותר אינטניסיביות כמו בתחילת שנה, לפני חגים ולפני מסיבות הסיום".

לא הפראיירים שלכם: תגידו תודה לוועד ההורים

הסוד מבחינתה הוא חשיבה מראש ותכנון מדויק של כל הדברים: "אני משקיעה מחשבה בקניית מתנות, גם לחגים ולצוות המורים. המורה של בני אומרת שאני אף פעם לא מפספסת - בתחילת השנה אני מקבלת רשימת ימי הולדת וקונה מתנות לכל השנה. כל יום חמישי אני מעבירה למורה ולגננת את הרשימה של ילדי ימי הולדת".

מהו מבחינך החלק הקשה בתפקיד?

"אני מנהלת שיחות מאד מוזרות עם ההורים. בגן למשל אספנו 50 שקלים לשנה לרכישת מגבונים לחים. אבא של אחד הילדים, התקשר ואמר שהוא לא מוכן לשלם את הכסף, והוא מעדיף להביא בכל פעם חבילה מגבונים מהבית. בדיוק חזרתי מעבודה והוא תפס אותי 50 דקות על הקו. לא רציתי ללכת איתו ראש בראש, אבל בסוף הצלחתי לשכנע אותו".

זו לא הייתה הפעם היחידה בה נאלצה להתעמת עם הורים. "הייתה אמא שהתנגדה בתוקף לשלם את דמי הוועד", היא מספרת, "היא אמרה שמבחינתה נוציא את הילד שלה מהצגות ולא ניתן לו מתנה ביום ההולדת".

אז מה עשית?

"אני אף פעם לא אוציא ילד מהצגה או אדלג עליו כשאחלק מתנות יום הולדת. אז אין בעיה, שלא תשלם. מקסימום, אתכנן את התקציב מחדש, אוציא קצת מפה, קצת משם, אבל כל הילדים ילכו להצגה ויקבלו מתנות. אגב, במקרה הזה בסוף הצלחתי לשכנע את האמא שתשלם לפחות חלק מהתשלום, החלק המיועד למתנות והצגות. על חלק מהדברים (כמו למשל, המגבונים) הסכמנו שהיא תביא מהבית".

לדבריה, בסך הכול ההורים מאוד מפרגנים לה לאחר אירועים. "אני אוהבת את העשייה עצמה, ואת ההכנות", היא מחייכת, "כשאני מגיעה למסיבה ורואה שהכל מתוקתק ונראה מושלם - זה עושה לי טוב על הלב".

האמא שסחבה לבד קרשים לל"ג בעומר

אחרי שבתה סיימה את בית הספר היסודי, החליטה תמר געש שזה הזמן הנכון מבחינתה להפסיק להתנדב לוועד ההורים. געש מספרת שכל שנה, לפני אסיפת ההורים, המחנכת הייתה "סוגרת איתה עסקה", ומוודאת כי היא ממשיכה בפעילות לעוד שנה. "לא סבלתי, ואפילו די אהבתי את זה", היא מחייכת.

היו דברים שלא אהבת במסגרת התפקיד?

"הייתי סוחבת לבד שולחנות ובקבוקי יין לסדר פסח. פעם אחת בל"ג בעומר סחבתי את כל הקרשים לבד ואחרי זה יומיים לא יכולתי לזוז. בל"ג בעומר בשנה שאחרי זה, היו אבות שהתנדבו לעזור לי".

תמר געש. פרשה אחרי שש שנים בוועד

געש אומרת כי מילאה את התפקיד בצורה לא כוחנית, ולכן היא מאמינה ששאר האמהות בכיתה אהבו אותה. "מצד שני, הייתי 'מענישה' את האמהות 'העצלניות'  כאשר הייתי מחלקת משימות", היא מודה, "לחברות הקרובות שלי הייתי נותנת משימות קלות יותר - להביא מפיות או שרוול כוסות חד פעמיים. לעמות זאת, מאלה שניסו להתחמק הייתי מבקשת שיביאו 60 פיתות עם חומוס או אבטיח חתוך"

את יכולה להגיד שקיבלת סיפוק מהפעילות בוועד?

"האמת, אני שואפת את הסיפוקים שלי ממקומות אחרים, אבל ברור שהיה לי נעים לשמוע אחרי האירוע, כמה מוצלח הוא היה. סך הכול, עשיתי את זה בכיף, גם המורה הייתה מרוצה וגם המנהל, אבל ממש לא קיבלתי על זה טובות הנאה".

"נמאס לי שהוועד מנדב אותי בכוח"

לעומת געש וחנין, יוליה מרגולין, אמא לשלוש, לא התנדבה מעולם לוועד ההורים וגם אין לה כוונה לעשות כך בעתיד. להיפך, יש לה בטן מלאה על הוועד שמאלץ אותה לעשות דברים בניגוד לרצונה, רק כי לא נעים לה מהילדים.

הורים, מתי כבר תפסיקו לפחד מהמערכת?

"מעצבן אותי שוועד ההורים ממציא בשבילי פעילויות", היא אומרת בזעם, "גיבוש כיתתי למשל,זה אירוע שמתרחש בשעות הכי לא נוחות, בהן כל ההורים באים עם ילדים, כדי להעביר יחד זמן. אני צריכה להתכונן לזה, להביא איתי את מה שקיבלתי מהרשימה, להשקיע זמן בהכנות, זמן באירוע עצמו, אני כבר לא מדברת על כל ההוצאות שמסביב. למה צריך את זה? הילדים בכיתה מגובשים. אז למה זה נועד, לגבש את ההורים?".

אז למה את הולכת?

"אין מצב לא ללכת, כי הילדה מנדבת אותי. הדילמה שלי היא מול הילדה. הייתי יכולה להתעלם מזה, אבל אני לא יכולה כשהילדה שלי יודעת שכולם היו והיא לא הייתה. היא רואה את ההורים האחרים מתנדבים ומצפה שגם אני אתנהג ככה - לעמוד עם משמרות הזהב, להעביר שיעורים בבית הספר. אני ובן זוגי עובדים במשרה מלאה, אין לנו זמן לזה. אני מעבירה את כל אחר הצהרים עם הילדות, זה לא שאני מזניחה אותן, אבל לא נשאר לי זמן גם לפעילויות כיתתיות"

יוליה מרגולין. מי יש זמן לפעילויות כיתתיות?

כדוגמה נוספת מספרת מרגולין על יום המורה שנערך בבית הספר של בתה. "ועד ההורים שלנו החליט שכדי לפנק את המורים, הורים יבואו ביום שישי לבית הספר, כדי להעביר שיעורים בהתנדבות", היא מתארת, "בנוסף, צריך להביא עוגות וכיבוד למורה. יום שישי זה יום היחיד הפנוי שיש לי. למה שאעשה את זה לעצמי? אבל מצד שני, הילדה מבקשת שאשתתף. בסופו של דבר החלטתי שבאותו יום היא לא תלך לבית הספר".

בשנים האחרונות, כל ועד שמכבד את עצמו פותח קבוצת וואטסאפ כיתתית. לא כל ההורים מרוצים מהשיטה הזו, ובהם מרגולין: "קבוצת הוואטסאפ שלנו מלאת יוזמות, אליהן נרתמות כולן", היא מתארת, "למשל אם מחליפים מורה בכיתה, מיד נוצר משבר בקבוצה - 'איך הילדים יתמודדו?', 'מה יהיה עלינו?'. הן כמעט הגיעו לשרוף צמיגים ליד בית הספר, בחסות של ועד הכיתה".

אז מה הכי מעצבן אותך בפעילות של הוועד?

"הרצון הזה לנדב את כולם בכוח. לא פעם ההורים מקבלים הודעה מהוועד שמציינת על חוסר הגינות שיש הורים שמתנדבים יותר ויש שמתנדבים פחות. אבל זאת המהות של ההתנדבות. כל אחד עושה לפי מה שיכול. אי אפשר להכריח להתנדב, נקודה".