מבחן זדורוב: "הרשעה ברצח - רק פה אחד"
אחרי שהשופט דנציגר היה בדעת מיעוט מול השופטים שהרשיעו את רומן זדורוב, שופט לשעבר קורא לשנות את החקיקה ולקבוע שהרשעה ברצח תהיה חייבת להיות פה אחד. "אם לשופט מכובד יש ספקות, אז יש ספק סביר". חבר הוועדה המייעצת שהמליצה לא לשנות את החוק: "זה יערער את אמון הציבור"
אתמול (יום ד') דחה בית המשפט העליון את ערעורו של רומן זדורוב וקבע ברוב של שני שופטים מול אחד כי הוא הרוצח של תאיר ראדה. השאלה אם אפשר להרשיע אדם ברצח, גם אם ההחלטה לא התקבלה פה אחד, עלתה על הפרק בשנים האחרונות. גם כיום המשפטנים חלוקים בנושא, ולצד אלה הסבורים כי מספיק רוב בהרכב השופטים כדי להרשיע אדם בעבירה חמורה כמו רצח, יש כאלה הטוענים כי אם לשופט יש ספק וההחלטה אינה מתקבלת פה אחד - יש בעיה בהרשעה.
בנובמבר 2007 מינה שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, ועדה מייעצת, שהתבקשה לבחון אם לשנות את הדין המאפשר הרשעת נאשם בעבירה פלילית על-פי דעת רוב שופטי ההרכב, או לקבוע שהרשעת נאשם חייבת להתקבל פה אחד על דעת כל השופטים.
"המלצת הוועדה, על דעת כל חבריה, היא שיש להותיר את כלל ההכרעה של דעת הרוב לצורך הרשעה", נכתב בסיכום עבודת הוועדה. עם זאת, חברי הוועדה הוסיפו כי "עצם קיומה של דעת מיעוט יהווה שיקול במסגרת השיקולים של נשיא בית המשפט, האם לקיים את הדיון בערעור בפני הרכב מורחב של שופטים".
פרופ' קנת מן, שהיה חבר באותה ועדה, אומר: "שיטת המשפט הישראלית מאז קום המדינה התבססה על הרשעה ברוב. יש כאן בחירה לא פשוטה. יש מערכות משפט, כולל בארצות הברית, שכדי להרשיע אדם צריך פה אחד של חבר המושבעים. ההרשעה שניתנה היום מעוררת את השאלה האם צריך לבחון מחדש את שאלת ההרשעה על פי רוב. הוועדה שבחנה את השאלה למדה שיש דעות שונות בנושא זה, ובסופו של דבר לא השתכנעה שיש סיבה מספקת לשנות את השיטה, על אף שזה יוצר אפשרות של טעות ראייתית בהרשעת אדם חף מפשע".
ומה דעתו האישית בנושא של פרופ' מן? "זו שאלה קשה מאוד, בהתחשב בתמונה הכללית אנחנו צריכים להישאר בשיטה שיש לנו. אם השיטה תשתנה זה יכול לערער את אמון הציבור במערכת המשפט. אנחנו עוסקים כאן בשופטים מקצועיים ולא בחבר מושבעים. אם משחררים אדם ששני שופטים אמרו שהוא אשם ושופט שלישי אמר שהוא אינו אשם - אז הציבור עלול לחוש שמשחררים עבריינים, מה שיפגע באמון שלו במערכת המשפט".
"צריך אחדות דעים בעבירות רצח"
השופט בדימוס, פרופ' דן ביין, כיום בעל משרד עורכי דין ומרצה, טוען שכדי להרשיע ברצח יש לקבל החלטה פה אחד. "עלתה הצעה שלא יהיה ניתן להרשיע אדם - לפחות לא בעבירות חמורות - כאשר אין הסכמה של כל ההרכב. האמת היא שיש בזה הרבה הגיון כי אם לשופט מכובד בבית המשפט העליון יש ספקות, אז אתה לא יכול לומר שאין ספק סביר. בסופו של דבר ההצעה הזו נפלה. אני אישית נוטה לדעה שבעבירה כמו רצח, שדינה מאסר עולם, יש לאמץ את ההצעה הזו, שיהיה צורך באחדות דעים בין השופטים כתנאי להרשעה. אם לשופט יש ספק והוא מנמק את דעתו, אז סימן שיש בעיה".
פרופ' ביין הוסיף: "בעניינים חשובים ובעייתיים, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית, עושים הרכב מורחב. במקרה של זדורוב הייתה שאלה יותר עובדתית, בנושא הראיות. יכול להיות שבערעורים כאלה צריך להביא את זה להרכב מורחב עם עוד שני שופטים. עכשיו נוצר מצב שהציבור לא משוכנע, חושב שנעשה פה עוול ויוצא לא מסופק. יש חשיבות שלציבור יהיה אמון בבית המשפט".
לטענתו, יש חפים מפשע שיושבים בכלא, אך מדובר באחוז מאוד קטן. "אין גוף שלא טועה, גם בתי משפט. אחרי שבארצות הברית החלו להשתמש בדי. אן. איי, התברר שאנשים חפים מפשע הורשעו ונידונו למוות. גם מאסר עולם זה עונש נוראי, בנסיבות האלו היה צריך אולי לקבוע מראש הרכבים מורחבים".
"שיפוט מקצועי וזכות ערעור רחבה"
מערכת המשפט כבר התמודדה בשנים האחרונות בשאלה האם ניתן לשלוח לכלא לכל החיים אדם שהורשע ברצח על ידי רוב דעות השופטים, ולא פה אחד. הוועדה שהקים שר המשפטים לשעבר פרידמן השלימה את המלצותיה לאחר שהוא סיים את תפקידו, והגישה אותן בשנת 2010 למי שהחליף אותו, שר המשפטים יעקב נאמן. אחת ההמלצות של הוועדה, שרלוונטית להחלטה שהתקבלה היום בעניין זדורוב, היא שמחלוקת בין שופטים בשאלת הרשעה, גם בבית המשפט העליון, תהווה עילה עצמאית לדיון נוסף בהרכב מורחב, שיהפוך דה-פקטו לערעור נוסף.
עבודת הוועדה לוותה מקרוב על ידי אנשי משרד המשפטים, וגם נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש, הגישה לוועדה חוות דעת הקוראת שלא לשנות את הכלל המאפשר הרשעה בדעת רוב. "הדרישה להכרעה פה אחד לצורך הרשעה בפלילים מאפיינת שיטות משפט בהן ההליך הפלילי מתנהל בפני חבר מושבעים", כתבה אז בייניש. "דומה כי הדרישה להרשעה פה אחד על-ידי חבר מושבעים מבוססת על התפיסה לפיה יש בכך כדי להסיר ספק סביר בהרשעה על-ידי הדיוטות. שיטת המשפט שלנו מושתתת על שיפוט מקצועי ועל זכות ערעור רחבה, הן בשאלות עובדתיות והן בשאלות משפטיות".
הוועדה המליצה בין השאר כי במסגרת ערעור על הרשעה בדעת רוב, ידון בית המשפט מחדש בכל נושא הערעור: הממצאים המשפטיים והעובדתיים, לרבות ממצאי מהימנות, וניתן יהיה להסיק מסקנות שונות מאלו
שהסיקה הערכאה הקודמת, כשם שניתן לעשות ביחס לממצאים משפטיים.
הקשר לרצח חנית קיקוס
מינוי הוועדה נעשה על רקע פרשת סולימאן אל-עביד, שהועמד לדין באשמת אונס ורצח הנערה חנית קיקוס ז"ל. בכל ההליכים שהתנהלו בעניינו לא הייתה אף ערכאה שהגיעה להכרעה פה אחד. בבית המשפט המחוזי, בשני גלגולים שונים, הורשע אל-עביד בדעת רוב באשמת אונס ורצח; בערעור לבית המשפט העליון זוכה הנאשם בדעת רוב מהאישום ברצח והורשע בדעת רוב באשמת אונס; בדיון נוסף בבית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים, הורשע הנאשם בדעת רוב של שישה שופטים באשמת רצח, ובדעת רוב של שבעה שופטים באשמת אונס.
לאחר סיום הפרשה, פנה שר המשפטים לשעבר פרידמן, לשופטת בדימוס מרים בן-פורת, וביקש ממנה את חוות דעתה בנוגע לפרשה. בן-פורת כתבה כי בדעת המיעוט בפרשת אל-עביד אין כדי "לפגוע" בדעת הרוב המרשיעה ולעורר ספק סביר באשמת הנאשם. בעקבות חוות דעת זו, וכן בעקבות פניית הסנגוריה הציבורית הארצית לשר המשפטים, החליט השר למנות את הוועדה אבל השיטה לא השתנתה, ובאה לידי ביטוי גם בערעור של זדורוב.
לפנייה לכתב/ת 
