למה אנשים כל כך מפחדים מדחייה?
בין אם זה בבית האח הגדול, במקום העבודה או בדייטינג - אנשים מפחדים מדחייה, והפחד הזה הרבה יותר שורשי ועמוק משנדמה לנו
בשיתוףאלפא
רגע לפני ההדחה הראשונה מבית האח הגדול, והמועמדים בהיסטריה. אף אחד לא רוצה להיות הראשון שמודח – סוג של זריקת מציאות מביכה שמעידה על כך שאתה כנראה הרבה פחות מעניין ומגניב ממה שחשבת על עצמך. לעזאזל, להיות מודח ראשון מבית האח מעיד על כך שאתה הכי פחות מעניין מכל יתר היצורים! וזה, חברים, כבר עלבון של ממש.
ג'יה ג'ונג, יזם סיני צעיר, אמנם לא השתתף באף תוכנית ריאליטי, אבל הוא כן שאף להפוך את עצמו לחסין מדחייה. ואיך מפתחים חסינות למשהו? נכון מאד, מתרגלים אליו. במשך 100 ימים הסתובב ג'ונג והציע הצעות מאד הזויות ומופרכות לאנשים זרים שלא פגש מעולם, מתוך ציפייה שהאחרונים ידחו את בקשותיו המופרכות על הסף, וישיבו לו ב"לך מפה, י'משוגע!".
הזרים אכן לעגו לו, והוא אכן נדחה והמון, אבל הוא גם זכה להרבה מאד "כן" כנגד כל הסיכויים. כך למשל, יום אחד החליט לדפוק על דלתו של אדם זר בעודו אוחז בכדורגל. השאלה החצופה ששאל: "האם אתה מרשה לי לשחק כדורגל בחצר האחורית שלך?" זכתה לתשובה המפתיעה ביותר: "למה לא? בוא תכנס". כשביקש מעובדי בית קפה מקומי להכין לו במיוחד דונטס בצורה של הטבעות האולימפיות, הם הסכימו, ועוד עשו זאת בחינם!
החוויות המגניבות של ג'יה יכולות ללמד אותנו המון על היכולת להתגבר על פחדים ולהתמודד עם אותו "לא" מאיים וחד משמעי. ה"לא" הזה קשור לפחד מאד עמוק שנקרא "הפחד מדחייה", ומדובר באחד הפחדים הנפוצים והמוכרים ביותר לבני האדם. למעשה, הצורך להשתייך הוא צורך אבולוציוני כל כך עמוק, שבני האדם נושאים על עצמם כל כך הרבה שנים, עד שכשהוא לא מתממש והאדם סופג דחייה חברתית, הוא עשוי למצוא עצמו מתדרדר למחוזות של תהום.
ב-2013 ד"ר מארק לירי ניתח 15 מקרים בהם בני נוער אמריקאים החליטו להתנקש בחבריהם לתיכון, ומצא ש-13 רוצחים מתוך ה-15 סבלו מדחייה חברתית. הניסוי של לירי מתחבר לניסויים קודמים יותר, שהוכיחו שדחייה חברתית מגבירה אצל האדם תחושות של כעס, חרדה, דיכאון, קנאה ועצבות. היא הופכת את היכולת לבצע פעולות פשוטות לקשה יותר, ועלולה להתקשר גם לאימפולסיביות ואגרסיביות אלימה. כמובן שהיא משפיעה גם על התפקוד הפיזיולוגי של האדם: אנשים מדווחים על קשיים בשינה, על חולשה של המערכת החיסונית ועל פגיעות רגשית גבוהה.
"הפחד מדחייה מכאיב מאחר שאנחנו אלו שמעניקים לו משמעות והופכים אותו למה שהוא", כותב הבלוגר DrNerdLove ששם לעצמו כמטרה לעזור לרווקים ורווקות ברחבי העולם לפתור את החששות שלהם ולמצוא אהבה. הבלוגר מספר שככל שאדם מושקע יותר רגשית בסיטואציה, כך חוויית הדחייה נותרת אצלו כצלקת מכאיבה, שלעיתים קשה מאד להיפטר ממנה.
אבל חכו רגע עם זה: מחקרים מוכיחים שלא רק דחייה רומנטית עלולה לפגוע בנו. אפילו דחייה חברתית שנכפתה עלינו מקבוצה חברתית בזויה שלא אמורה להזיז לנו משהו – תפגע בנו במידה כזאת או אחרת. כותבים כמוני, מכירים זאת היטב על בשרם עם כל תרבות הטוקבקים למשל. גם כשהטוקבק המבאס נכתב בשם בדוי ועל ידי אדם שייתכן מאד שלא פגשנו מעולם כמו "יוסי מעפולה" או "דויד מחולון", כמעט כולנו נחוש עצבות רגעית ונעלב מההערה הנבזית שלו.
פחד מוות
במאמרו "להרכיב מחדש את הפחד מדחייה", טוען ד"ר ג'ון אמודו שכל בני האדם שואפים להיות אהובים ומקובלים, ושברמה הקוגניטיבית אנחנו חוששים שהדחייה תאשר את הפחד הגדול ביותר שלנו – שאף אחד לא אוהב אותנו ושנגזר עלינו לחיות לבדנו, גלמודים ועצובים. לדבריו, אם נדע לקבל את המחשבות הללו ולהבין שהן לא יותר מתוצר לוואי של תחושת הדחייה, אזי נוכל להחלים מהר יותר ולחזור במהרה לשגרת חיינו.
אמודו מבקש שנסתכל על ההתמודדות עם המוות למשל. כשאדם מאפשר לעצמו להתאבל, הוא בדרך הנכונה גם להחלמה. גם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לנו לזהות את המחשבות הרעות שמעסיקות אותנו, להטיל בהן ספק ולהחליף אותן בחשיבה בריאה וריאליסטית יותר. "גם אם הזוגיות שלכם נכשלה, זה וודאי לא מעיד על כך שהכישלון טמון בכם", מסכם אמודו.
"אנשים שחוששים מדחייה ידועים גם בדחיינות הרבה שלהם" כותב הבלוגר DrNerdLove. "הם כל הזמן מחכים. מחכים לרגע הנכון, מחכים עד שהם באמת יהיו מוכנים, מחכים שאותה בחורה או בחור יהיו לבד, מחכים עד שהם בטוחים לגמרי שיש להם סיכוי עם אותו אדם. הם בטוחים שהם מגנים על עצמם, אבל אלו הם רק תירוצים מדוע לא לעשות זאת".
DrNerdLove מציע ללכת על "חוק השלוש שניות", והוא לא מדבר פה על מקרים בהם נפל לכם הארטיק ואתם תוהים אם להרים אותו מהרצפה, אלא על התחלות בברים, למשל: "אם ראית מישהי שמוצאת חן בעינך, פשוט תנסה", הוא ממליץ. "אם היא בעניין – מה טוב, אם היא לא – אז בזבזת שלוש שניות מחייך, ביג דיל. לא קרה כלום. תמשיך הלאה. כך הדחייה לא תכאב כי עדיין לא היה לך את הזמן להפוך אותה למשהו שהיא לא".
הוא מדבר כמובן על גלוריפיקציה, על הגדלת מושא האהבה והפיכתו למשהו נשגב וגדול מהחיים. אבל כמובן שחוק השלוש שניות לא מתאים לכל אחד, ובטח שלא לביישנים. בשביל זה יש את אתרי ההיכרויות למיניהם, ולא תאמינו אבל גם הם יכולים לעזור לכם להתמודד עם הפחד הכל כך קריטי הזה מדחייה.
"נראה שהפחד מדחייה מקבל חומת הגנה כאשר מדברים על היכרויות ברשת", מאשר שי אליס, סמנכ"ל אלפא, ומוסיף: "הרי מי שכבר נמצא באתר – פנוי ומחפש להכיר, כך שאין מצב שתתחילו עם מישהו או מישהי שאינם מחפשים אהבה. חומת ההגנה מתממשת גם במובן שאף אחד לא רואה אותנו משפילים מבט כאשר הדחייה מתרחשת, וכן שתמיד אפשר לפנות למשתמש הבא שמצא חן בעינינו. אבל לטעמי, החלק הכי כיפי הוא כמובן להיות מופתע לטובה, ולגלות שלמרות שחששנו לעשות את הצעד הראשון, הפנייה שלנו דווקא כן הצליחה לעורר סקרנות ושיחה".
משחק החיים
ואם נחזור לתחילת הכתבה, הרי שיש עוד פתרון: אתם יכולים להתייחס לדחייה בתור משחק, ממש כמו שהדגים הניסוי של ג'יה. ובבקשה אל תחששו לדבר על הפחד ולשתף אותו עם האהובים עליכם. מחקר למשל, הראה שאנו נוטים לחשוב שאנשים לא יעזרו לנו ברגע האמת, למרות שאין בכך כל ממש במציאות.
כלומר, הדיפולט שלנו הוא להאמין שלחברות שלנו אין באמת כוח לשמוע אותנו בוכות בפעם המי יודע כמה על הבחור ההורס הזה מהמשרד שמשום מה לא עף עלינו בחזרה, כשלמעשה הן דווקא כן תשמחנה לחבק אותנו ולהגיד לנו שהכל בסדר, ושהחתיך הזה סתם מעפן שהוא לא רוצה אותנו.
כך או כך, כשזה מגיע למציאת אהבה, קחו בחשבון שאתם הולכים להיפגע. אבל זה בסדר. אין אדם שלא חווה ולו דחייה אחת בחייו. ולגברים הביישנים שמתים להתחיל אבל מפחדים, אגיד רק שעל כל חתיך פופולרי יש לפחות בחורה אחת שלא היתה נוגעת בו, גם אם היתה מוצאת את עצמה סגורה ביחד איתו בבית האח הגדול.
לפנייה לכתב/ת 
