צחוק אצחק בגשם: זוכרים את ג'ין קלי
הוא מצא את השילוב המנצח בין צעדי מחול, שירים נעימים ופאנצ'ים מצחיקים - כל הדרך לקולנוע. במהלך צילומי הסרט "שיר אשיר בגשם" הוא הקדיש את כל כולו תחת מבול של מים וחלב עד שנהיה חולה. מועדון הסרט המופרע מצדיע לשחקן-רקדן ג'ין קלי, שהספיק לפזז גם עם ג'רי העכבר וקרמיט
השיר "שיר אשיר בגשם" המזוהה כל כך עם קלי וסרטו מ-1952, נכתב למעשה כבר בשנות ה-20 והביצוע הראשון שלו על מסך הקולנוע נרשם ב-1929 על ידי קליף אדוארדס במופע המוזיקלי "The Hollywood Revue":
מאז הושמע השיר שוב ושוב והפך לחלק מהיום יום של אזרחי ארצות הברית. עד כדי כך הפך לקלישאה שחוקה כמו "יונתן הקטן" של התקופה. בין השאר אפשר לצפות בג'ודי גארלנד בביצועה מ-1940 (החל מ-1:25):
אז למה כולם זוכרים את הגרסה של ג'ין קלי כאילו שם זה התחיל? כשהוא ביצע את השיר הוא עשה כמה דברים שלא נעשו קודם: הוא האט את הקצב, ובאמת שר אותו בתוך גשם מלאכותי שירד באולפן. אבל אז התחילו הצרות. כל פעם שמישהו פתח ברז בבניין, לחץ המים באולפן ירד והגשם באולפן הפך לטפטוף קל עד מעונן חלקית. אנשי ההפקה הזדרזו לרוץ למשרדים בקומות העליונות, ולהכריז על עוצר מים בבניין.
אחרי חידוש זרם המים, התעוררה בעיה חדשה: הצלם הודיע שלא רואים את הגשם, הוא שקוף. הפתרון היה לקנות חלב ולערבב עם המים. נשמע כמו פתרון יצירתי, אלא שכשהחלב ירד מהשמיים, החליפה של קלי התחילה להתכווץ. זה לא מנע מקלי להמשיך לרקוד בחליפה לוחצת, אך לקראת הצהריים התחיל לעלות לו החום - ככה זה כשרוקדים בחלב שש שעות רצופות. קלי בכל מקרה המשיך להצטלם. הוא ידע שאם זה לא יקרה היום, זה לא יקרה אף פעם.
היום, כל הדבר הזה נחשב לקלאסיקה: החליפה שלבש בסרט נמכרה בשנת 2013 נמכרה בפעם הרביעית לבעלים של מסעדת פלאנט הוליווד ב-650 אלף יורו.
הסרט "שיר אשיר בגשם" אותו ביים קלי, וגם כיכב בו בעצמו, הוא קומדיה שמלגלגת על התקופה שבה הסרטים המדברים השתלטו על הקולנוע. מבקרים הגדירו אותו בתור המחזמר הטוב ביתר שנעשה. למעשה, הוא הופק די במהירות. ההנחייה היתה: "תכתבו מחזמר שנקרא 'שיר אשיר בגשם', ופשוט שימו את כל השירים הטובים ביותר בפנים".
בסרט אין שיר מקורי אחד, כולם שירים ממחזות זמר ישנים שרצו להנציח. אבל תוך כדי עבודה עליו הבינו שמדובר בסרט מאד מצחיק, שמדבר על תקופה מאד כואבת, בה המון שחקנים איבדו את מקום עבודתם כי גילו שהקול שלהם לא מספיק יפה ושאין צורך עוד באומני קולנוע אילם. הנה הקטע בו ממציאים את הנק-מייק הראשון בעולם (מיקרופון על דש הבגד):
קלי לא חשב להיות רקדן מקצועי או כוכב קולנוע. הוא למד תקשורת וכלכלה, אבל ב-1929 נפלה הבורסה בארצות הברית והמשפחה התמוטטה מבחינה כלכלית. הסבתא כינסה את כל המשפחה לישיבת חירום והציעה להפוך את ריקוד הסטפס, שהיה תחביב של כל יושבי השולחן, לעסק משפחתי. קלי התחיל להתפרנס כמורה לסטפס, אבל תוך שנתיים הצטרף למחזות זמר, והחליט שכדי להצליח הוא מוכרח לפתח סגנון חדש משלו.
פתאום בחור שרירי ופשוט בגופיה וג'ינס התחיל לרקוד על המסך והצליח גם "לרקוד" בדיחות. רקדנים אחרים כמו פרד אסטר היו לובשים טוקסידו וכובע צילינדר, אבל קלי הפך תנועות של חיילים, מלחים ופועלים ושחקני בייסבול לריקוד. הוא אמר: "אני ממעמד הפועלים, כמו אלה שקונים כרטיסים לקולנוע". כך למשל בקטע הבא הוא רוקד עם סמרטוט ריצפה ובקבוק קולה מבלי לשפוך טיפה:
בהוליווד לא ידעו איך להנחות אותו כי לא היה מישהו כזה לפניו. אולם בגלל שהוא מכר כרטיסים והרבה, נתנו לו חופש פעולה כמעט מוחלט. לדוגמא, בסרט "נערת שער" הוא יצר שוטינג (תיכנון תנועות מצלמה) כזה שאיפשר לו לרקוד עם עצמו. הקטע צולם פעמיים. פעם ראשונה קלי רקד מאחורי חלונות הראווה, ואז אנשי התפאורה כיסו את הכל בבד שחור ושיחזרו את תנועות המצלמה כשקלי רוקד בצד השני של הרחוב. היום עושים את הטריק הצילומי הזה בעזרת מחשב, ב-1944 צילמו את זה עשרות פעמים עד שהגיעו לדיוק מושלם. הסרט הפך לשובר קופות באותה שנה:
אחרי שרקד עם עצמו, הוא רצה לקחת את הקומדיה המוסיקלית צעד טכנולוגי אחד קדימה ולפזז עם דמות מצוירת. הוא פונה למיקי מאוס (כלומר לוולט דיסני, המעסיק הרשמי של מיקי מאוס) וביקש להשאיל את העכבר הסלב לריקוד אחד. דיסני לא הסכים מכיוון שקלי עבד בשביל החברה המתחרה MGM. מפיקי הסרט אמרו שאם העכבר של מיקי לא רוצה אז לא צריך. גם להם יש עכבר ונתנו לקלי לרקוד עם ג'רי מהצמד טום וג'רי:
במשך חודשים צויר ג'רי העכבר תמונה אחרי תמונה. רק אחרי שהתמונות של קלי אוחדו עם האיורים של ג'רי הבינו שנוצרה בעיה חדשה. לקלי יש צל, לג'רי אין. אף אחד לא חשב על זה קודם, כי לא עשו דבר כזה בקולנוע. מה עושים? עוצרים הכל ומייצרים עוד 10,000 תמונות עם צל חצי שקוף של עכבר רוקד. אז עכשיו קלי הוא גם כוריאוגרף של דמויות מצוירות. הסרט "הרימו עוגן" היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר ואפילו דיסני הודה שזה הישג שהקדים את זמנו.
"הרימו עוגן" שיצא ב-1945 היה גם סרט ראשון מתוך שלושה בהם הצליח קלי להצחיק בצוותא עם פרנק סינטרה. בקטע הזה הם מתחרים למי יש חברה יותר שווה:
בסרט "Summer Stock" הכוכבת שלצידו, ג'ודי גארלנד חלתה ולא הגיעה לצילומים. קלי החליט לנצל את הזמן, ולהמציא ריקוד מסוג חדש שמשלב אפקטים קוליים מהתפאורה שסביבו. הוא מצא קרש רופף ברצפה והתחיל לתופף עליו עם הרגליים. אחר כך התחיל לרקוד על עיתונים מכל מיני סוגים, מגזינים, עיתוני סוף שבוע. הכל כדי למצוא את העיתון הנכון בשביל הריקוד החדש שימציא. הוא מצא אותו בסוף בשוק הפשפשים: גליון של לוס אנג'לס טיימס מ-1935. אני יודע ששאלתם את עצמכם איך נשמע הגליון הספציפי הזה כשרוקדים עליו, והנה התשובה (החל מ-2:00):
הסרט שביים "אמריקני בפריס" (1951) זכה בשישה פרסי אוסקר - כולל הסרט הטוב ביותר, ואוסקר של כבוד לג'ין קלי - אבל אבל תמיד יזכרו לו קודם כל את "שיר אשיר בגשם". למעשה, עם הזמן זה התחיל לעלות לו על העצבים והוא סירב לבצע את השיר שוב. הסירוב העיקש הפך לפרק שלם בסדרה "החבובות" ב-1981, בו קלי בן ה-69 מקלקל לקרמיט שממש בנה על השיר הזה. בסוף הפרק הוא מצליח לייצר את אחד האי-ביצועים היפים של השיר.
בלילה בו מת קלי משבץ בגיל 83, עומעמו כל האורות בברוודווי והרחובות הפכו לכמעט חשוכים. על שאר עלילותיו, המערכונים והריקודים נספר במועדון הסרט המופרע, שיוקדש למי שיצר קומדיה דרך הרגליים וזכה אפילו למחווה ישראלית בביצוע של טוביה צפיר מהתוכנית "סיבה למסיבה". בעצם זה סוג של דואט.
אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה לקולנוע בארועי מועדון הסרט המופרע ברחבי הארץ. אירוע ג'ין קלי יערך בסינמטק תל אביב בשבת (9 בינואר) ובסינמטק ירושלים ביום ד' (20 בינואר) ולסינמטק שדרות ביום א' (31.1) - כשבסיום תוקרן הקומדיה "שיר אשיר בגשם". אירוע עולמו המופלא של צ'רלי צ'פלין נערך בסינמטק ירושלים בשבת (2.1) עם הקרנת הסרט "הנער". "אריק איינשטיין לילדים" יערך בסינמטק תל אביב בשבת (9.1), ואילו ערב אריק איינשטיין וחבורת לול יערך באולם זהר-קרית טבעון במוצ"ש (9.1) ובסיומו תוקרן הקומדיה "כבלים". אירוע "חייזרים מהסרטים" יערך בסינמטק חולון בשבת (16.1) עם הסרט "אי-טי חבר כוכב אחר".
