מלמדים את הילדים להפסיד בכבוד
ילדים שונאים להפסיד במשחק, וכשההורים מוותרים להם רק כדי שלא יתעצבנו, הם מקשים עליהם להתחיל להתמודד עם כשלונות כבר מגיל צעיר. כך תסייעו לילדים ללמוד ליהנות מהמשחק, אפילו אם הם מפסידים
כולנו אוהבים לנצח. בין אם מדובר בתחרות גורפת פרסים, בחוג תחרותי או במשחק בין חברים. ההישג מרומם את הרוח, ועוד יותר כיף לראות את הילדים שלנו קורנים אחרי ניצחון. למרבה הצער, אי אפשר תמיד לנצח, וקורה שמפסידים. כמו בחיים האמיתיים, חשוב שניקח אחריות, נתגבר ונמשיך הלאה.
איך נלמד את ילדינו על ניצחון והפסד? לפניכם כמה טיפים:
שוברים את הכלים ולא משחקים
כבר בגיל קטן, בזמן משחק איתנו, עם האחים שלהם או עם החברים שלהם, הילדים שלנו מגלים את טעמו המר של ההפסד. הם נרעשים, בוכים, כועסים ולא רוצים לשחק יותר. אנחנו נרעשים מעוצמת התגובה, מפייסים, מנחמים, מפצירים בהם לשוב ולשחק, מפסידים בכוונה או מפצירים באחרים לתת להם קצת לנצח, ונרגעים רק כשצהלות הניצחון בוקעות מגרונם.
נקודתית הרגענו את הדרמה ונהנינו לראות אותם מאושרים בניצחונם, אבל לא אפשרנו להם להתמודד עם ההפסד בגבורה ולצלוח אותו.
קשה לנו כשקשה להם
הפסד מעורר קשת של רגשות לא נעימים: אכזבה, מבוכה, עלבון, כעס, כשלון, תסכול, האגו נפגע, מישהו היה עכשיו טוב יותר מאתנו. אין ספק שזה לא נעים, אבל זה טבעי לגמרי והכוח שלנו טמון ביכולתנו להתגבר.
בפועל, קשה לנו כשקשה לילדים שלנו ואנחנו ממהרים לנסות ולתקן את החווייה הלא נעימה. אנחנו מתערבים ומסדרים את הסיטואציה לתועלתם, פועלים במרץ כדי להרחיק את הרגשות הרעים ולפנות מקום לטובים. אבל אנחנו לא תמיד נוכל להתערב עבורם, והאתגר האמיתי יגיע כשהם יצטרכו להתמודד עם הפסד בלעדינו.
ללמוד להפסיד
כולנו רוצים לנצח, אבל קורה שאנחנו מפסידים. במשחק "מלחמה" זה עניין של מזל, ב"מונופול" זו אסטרטגיה, בטניס זו מיומנות, בכדורגל זו עבודת צוות. נכון שההפסד והניצחון לא תמיד תלויים רק בנו, אבל המשחק הוא הזדמנות מעולה לבחון את הביצועים שלנו ולדעת היכן נוכל להשתפר, אילו מיומנויות לחזק וכיצד לשפר את עבודת הצוות.
גם החיים האמיתיים מזמנים לנו כשלונות, וכל כך חשוב ללמוד מהם כי הם צעד חיוני, חשוב ובלתי נמנע, בדרך להצלחה. אלו היודעים להפסיד בכבוד, מצליחים ליהנות מהמשחק, ללא קשר לתוצאה, ותמיד יהיו להם שותפים למשחק כי נעים לשחק איתם. זה לא אומר שהם ויתרו על חוויית הניצחון, זה רק אומר שהם מבינים שאפשר גם להפסיד.
אל תתנו להם תמיד לנצח
כבר מגיל קטן, כשאתם משחקים איתם, תניחו להם גם להפסיד. זה בסדר גמור לעזור להם לנצח, אבל תנצחו גם אתם לפעמים. כשהם יגיבו בכעס, בעלבון ובבכי, תפגינו אמפטיה ותאמרו שזה באמת לא נעים להפסיד, וגם לכם לא היה נעים כשהפסדתם כי רציתם לנצח, אבל התגברתם ואתם בטוחים שגם הם יכולים.
התגובה שלהם להפסד יכולה לאכזב או להרגיז אותנו לפעמים, וחשוב שלא למהר ולתייג אותם כ"רגזנים ובכיינים". יש לנו כאן הזדמנות לעזור להם להכיר ולבטא את הרגשות הצורמים שנלווים לתחושת הפסד, להכניס לפרופורציה, ללמד אותם כיצד נכון להגיב, להתגבר ולחזור למשחק.
לקחת אחריות
כשהילדים שלנו מפסידים, הם ממהרים לתלות את האשמה במי שמשחק מולם: "זה לא פייר", "רימית", "שינית את הכללים", "עזרו לך", "הצצת". מקל עליהם כשיש את מי להאשים.
תעזרו להם לקחת אחריות, תשאלו אותם אם יכלו לשחק או לפעול אחרת, מה הם היו עושים עכשיו אילו יכלו לשנות. אם אפשר לתרגל את השינוי שהציעו ולבחון את הסברה שלהם, מה טוב. המשחק אתכם יכול להיות פלטפורמה מעולה עבורם לתרגול ושיפור מיומנויות במשחק. משחק שאינו לשם התוצאה, אלא לשם הלמידה.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו
עודדו אותם
הפסד כרוך בדרך כלל בביקורת. כולם מבקרים את המפסידים. למעשה, חשוב ללוות הפסד בעידוד. כשהילדים שלנו מפסידים, בין אם ההפסד משמעותי יותר או פחות, במשחק עם חברים או בתחרות גורפת פרסים, עלינו לעודד אותם, למרות ההפסד. להזכיר להם שהם מצויינים, להחמיא על הדרך, להזכיר את הפעולות הטובות שנעשו. חשוב לרומם את רוחם, כדי שיגיעו למשחק הבא עם מידה גדולה של אמונה עצמית ואופטימיות.
ללמוד לפרגן
במשחק כמו במשחק, יש מפסידים ויש מנצחים. לעיתים הילדים שלנו יהיו הצד המנצח, לעיתים המפסיד. חשוב ללמדם לכבד. לכבד את המפסיד כשהם המנצחים, לא להשפיל, לא לגחך, לא להפגין יוהרה. ויש לקוות שינהגו בהם באותה הדרך כשהם יפסידו. מנגד, לפרגן למנצח כשהם המפסידים. לא להעליב ולהאשים. לתת לו ליהנות בניצחונו, ויש לקוות שינהגו בהם באותה הדרך כשהם ינצחו.
דוגמה אישית
כולנו אוהבים לנצח. וכולנו אוהבים לראות את האהובים שלנו מנצחים. אנחנו מעודדים את הילדים שלנו שמשחקים כדורגל על המגרש, אנחנו מעודדים את קבוצת הספורט האהובה עלינו ואת גיבורי הריאליטי שמככבים על המסך.
הילדים שלנו צופים בנו כשאנחנו אוהדים ומעודדים, הם רואים אותנו מגיבים לניצחונות והם רואים אותנו מגיבים להפסדים. האם אנחנו יודעים להפסיד בכבוד? האם אנחנו יודעים לנצח בכבוד? מה אנחנו אומרים כשאנחנו מפסידים? מה אנחנו אומרים על היריב כשהוא מנצח?
יותר ממה שאנחנו אומרים לילדים שלנו, הם צופים בנו ומאמצים את דפוסי ההתנהגות שלנו. אז כשאנחנו מבקשים מהם לדעת להפסיד בכבוד, חשוב שנאמץ בעצמנו את הערך החשוב הזה עוד קודם.
הכותבת היא מנחת הורים ומרצה
לפנייה לכתב/ת 
