3 שבועות, חמש הלוויות: "השכבה מפורקת"
אסון רודף אסון בשכבת י"ב בגימנסיה העברית בירושלים: בתוך זמן קצר נפרדו התלמידים משלוש חברות שנהרגו בתאונה, מאם שנפטרה מסרטן ומאב שנהרג בשוגג בפיגוע. "בכל פעם שהצלחנו להתרומם הגיע עוד אסון"
בתחילת החודש נפטרה אמו של אחד מתלמידי השכבה. יום לאחר הלוויית אמו של התלמיד אירעה תאונת דרכים בצומת שדה צבי בדרום, שגבתה את חייהן של תלמידות השכבה אביב נחמיאס וסימור נחום. טליה כהן, שנפגעה אנושות בתאונה ונלחמה על חייה במשך שבועיים, מתה מפצעיה בסוף השבוע שעבר. אתמול נפרדו כמה מתלמידי השכבה מעופר בן ארי - ההלוויה החמישית בתוך זמן קצר.
על ההתמודדות עם תאונה שבה נהרגו שלוש חברותיה לשכבה סיפרה בן ארי כי "אני בן אדם חזק שלא בוכה. אחרי התאונה ידעתי שצריך לחיות את החיים. אביב הייתה בן אדם שאהב לחיות, לחגוג, ליהנות, חשבתי שהכי נכון זה להמשיך את הדרך שלה".
אחרי שהפכה ליתומה מאב אמרה בן ארי כי "התחושות דומות, אני צריכה להמשיך לחיות, להיות חזקה בשביל המשפחה שלי. אני מנסה כמה שפחות לחשוב. אבא שלי היה אדם שמח, וזה מה שאני רוצה לזכור ממנו. גם כשהיה עצוב הוא היה צוחק. הוא לא היה רוצה שנשב ונבכה בשבעה, ואני רוצה שהשבעה תהיה ברוח שלו. רק דרך זה נזכור אותו".
בן ארי הובא למנוחות בחלקת הספרדים בבית העלמין בגבעת שאול בבירה. מאות בני אדם, בהם חברים ובני משפחה השתתפו בהלוויית בן ארי שהוגדר על ידי הנוכחים "אדם עם לב זהב". יפעת, אלמנתו של בן ארי, ספדה: "לא הספקתי להיפרד ממך, אם הייתי צריכה לתאר אותה בכמה מילים: בעלי היה רחום וחנון ורב חסד. עופר, נותרנו פעורי פה, לא חלמנו שכדור אחד בלחיצה אחת יפלח את גופך. בכל הכוח התנפלת שם, וזה נגמר עבורך ועבורנו. בדרכך הותרת לנו צוואה - להמשיך בדרכך ובדרך השלום".
גאיה (16), הבת השנייה של בן ארי, ספדה אף היא. "אבא שלי, איך בכלל אני כותבת, מה רושמים. מי האמין שתלך ולא תחזור, והשארת את כולם לבד. מי יקנה לנו, מי נפנק אותנו ומי יצעק עליי כשאני מגיעה מאוחר הביתה".
הבת אמרה עוד כי "לפני כמה שנים שרתי לך את 'אבא' של שלומי שבת והתחלת לבכות. הדבר היחיד שרצית זה שאצליח בלימודים. סליחה אבא שלא תהיה איתי ולא תלווה אותי בחתונה ולא תראה את הילדים שלי. אני יתומה. אתם אדם מצחיק ומיוחד וטוב, אוהבת אותך".
אופק איטח, תלמידת שכבת י"ב בגימנסיה העברית, אמרה היום: "בחיים שלי לא השתתפתי בהלוויה, בבת אחת איבדנו שלוש חברות ושני הורים. אנחנו מנסים לחזור לשגרה, כולם מפורקים".
מיד לאחר התאונה בדרום נקרעו תלמידי השכבה בין האבל על שתי חברותיהן שנהרגו לבין הדאגה לטליה כהן, שאושפזה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע. "טליה הייתה התקווה שלהם", סיפרה רכזת השכבה שושי האריס. "ניסינו להחזיר אותם כמה שיותר לשגרה, עקבנו באופן יומיומי והמצב שלה היה יציב ופתאום ביום שישי המצב הידרדר. השבוע, בתוך השבעה על טליה, נהרג עופר בן ארי בפיגוע".
את התלמידים רודפת התחושה שאסון רודף אסון. "המצב הזה הוא לא מצב נורמטיבי. אנחנו לא יודעים איך לתפקד, מנסים לחזור לשגרה, לנהל חיים כמו לפני האסונות וכל פעם שאנחנו מצליחים להתרומם מגיע עוד אסון", אמרה דניאלה גיגי, חברה קרובה של אופק בן ארי. היא וחבריה מתארים תחושות של בלבול וחוסר אונים. "אף אחד לא נותן לך כלים להתמודד עם מוות. יש תחושה של אי-ודאות. כל הודעה שאני רואה בחדשות או בוואטסאפ מקפיצה אותי, אני מפחדת שקרה עוד משהו".
"כל כך הרבה כאב"
כרמל בן דוד חגגה מסיבת יום הולדת 18 בווילה במושב שדה צבי יום לפני התאונה הקטלנית שבה נהרגו חברותיה. "כמה אפשר להכיל עוד?", אמרה היום בן דוד. "זה כל כך הרבה כאב שאני לא יכולה להתמודד איתו".בן דוד אמרה עוד כי "טליה, סימור ואביב היו החברות הכי טובות שלי ובגלל זה כל קשה להתמודד. הן היו חלק משגרת החיים שלי, אני רגילה כל יום להתקשר אליהן. לעבור יום בלעדיהן זה כמו נצח וזה לא משהו שיכול לשנות. בדרך כלל כשקורים דברים עצובים אני הולכת לישון בלילה ומתעוררת בבוקר ליום חדש. ופה זה לא ככה. זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים".
על המסיבה והתאונה היא התקשתה לדבר. מה שנשאר מבחינתה זה לומר את אשר על לבה בכל הקשור לגעגועים העזים. "שלושתן היו מלאות חיים ושמחות תמיד, הן היו ילדות טובות ותמיד רצו לעזור, אין פעם אחת שהן השאירו אותי לבד. ועכשיו אני לבד".
על ההתמודדות עם האסונות אמרה בן דוד כי "החברות וכל החברים, משפחה, בית ספר, כולם מאוד עוזרים. אף אחד לא לימד אותנו איך להתמודד עם סיטואציה כזו. ניסיתי ללכת לבית ספר, כולנו ניסינו ללכת לבית ספר. אנחנו באים לשעתיים-שלוש ולא מצליחים ללמוד. סימור וטליה היו איתי בכיתה. זה לא פשוט להיכנס לכיתה בלעדיהן. משהו הלך יחד איתן".
לפנייה לכתב/ת 
