נדבקו לכס גם ב-2015. המנהיגים הכי ותיקים
הם שולטים עשרות שנים ביד רמה, מנצחים בכל בחירות או שלא נבחרים בכלל ורק מוות או הפיכה יזיזו אותם ממקומם משום שפרישה מרצון לא על הפרק. אלה המנהיגים הוותיקים בעולם - כולם מיבשת אחת והמבוגר שבהם בן 91
יציאה לגמלאות? פנסיה? לא בבית ספרם: חלקם נבחרו בבחירות דמוקרטיות, חלקן בבחירות חופשיות למראית עין בלבד ואחד מהם אף פעם לא נבחר באופן רשמי, אבל לכולם יש דבר אחד מן המשותף - הם נדבקו חזק חזק לכיסא שלהם.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
באופן לא כל כך מפתיע, כל חמשת המנהיגים הוותיקים ביותר בעולם מגיעים מאפריקה, יבשת מוכת עוני, מחלות, מלחמות ושחיתויות שבמקומות רבים בה עוד ארוכה הדרך לדמוקרטיה אמיתית, והשליטים האוטוריטריים הם ששולטים ביד רמה. לשם השוואה, השליט הוותיק ביותר באסיה הוא המנהיג הרוחני העליון של איראן עלי חמינאי עם 34 שנים והוא שישי ברשימת המנהיגים הוותיקים בעולם שאינם מלכים, ואחריו ראש ממשלת קמבודיה הון סן עם 30 שנים.
באירופה, השליט שנמצא הכי הרבה זמן על כיסא השלטון הוא נשיא בלרוס אלכסנדר לוקשנקו, שמחזיק בכינוי הלא מחמיא "הרודן האחרון של אירופה", עם 21 שנים והוא נמצא במקום ה-15 ברשימת המנהיגים הוותיקים ביותר בעולם.
רגע לפני סיום השנה האזרחית רצינו להביא בפניכם את סיפוריהם של חמשת המנהיגים הוותיקים ביותר בעולם, שגם בשנת 2015 נשארו בשלטון במדינותיהם ונראה שרק מוות או הפיכה צבאית יזיזו אותם ממקומם משום שפרישה מרצון איננה עומדת מבחינתם על הפרק כלל וכלל.
1. פול בייה, נשיא קמרון
שנת לידה: 1933 (בן 82)
שנים בשלטון: 40 (מאז 1975)
פול בייה נולד ב-1933 והתחנך בקמרון ובצרפת, שבה למד משפטים באוניברסיטת סורבון בפריז. בתחילת חודש נובמבר נערכו בקמרון חגיגות לציון 33 שנה לשלטונו במדינה כנשיא (בשנים 1982-1975 הוא כיהן בתפקיד ראש ממשלה ולכן סופרים לו 40 שנים בשלטון). כהונתו של הנשיא הקמרוני בן ה-82 אמורה להסתיים ב-2018, אולם למרות דרישות האופוזיציה שיעזוב את כיסאו לא נראה שהוא שוקל בכלל לעשות זאת.
תומכיו של נשיא קמרון מזכירים את הישגיו הרבים במדינה - בניית בתי ספר, אוניברסיטאות, מרכזי בריאות, בתי חולים, פרויקטים של הכנסת מערכות חשמל לכפרים ושיפור מי השתייה. אלא שמתנגדיו מהאופוזיציה, בעיקר ממפלגת "החזית הסוציאל-דמוקרטית", טוענים כי במהלך כהונותיו הידרדר המצב הכלכלי, שיעור הצמיחה ירד ביותר מ-50 אחוזים ושאין דמוקרטיה, חופש ביטוי ועמידה בסטנדרטיים מוסריים ושמערכת המשפט חולה.
מאז 1975 כיהן בייה כאמור בתפקיד ראש ממשלת קמרון במשך שבע שנים, וב-1982 מונה לנשיא המדינה בעקבות התפטרות הנשיא אחמדו אהידוג'ו. בשנת 2008 הוא ביצע שינויים בחוקה מ-1996 ודאג להסיר את המגבלות על מספר הכהונות של נשיא קמרון. בעקבות הצעד הוא התמודד בבחירות ב-2011 ונבחר לכהונה שלישית שאורכה שבע שנים לאחר שקיבל 78 אחוזים מהקולות. באופוזיציה טענו שהבחירות היו מלוות באי סדרים ובזיופים נרחבים, אולם בייה הכחיש את טענתם.
בכל מערכות הבחירות לפרלמנט שנערכו בקמרון מאז 1992 זכתה מפלגתו של הנשיא, "התנועה הדמוקרטית העממית קמרון" (RDPC), ברוב גדול.
כשנשאל באחרונה אם יתמודד לנשיאות ב-2018, השיב בייה שהנשיא הבא יהיה זה שמסוגל להנהיג את קמרון ולא זה שרק רוצה להיות נשיא.
2. מוחמד עבד אל-עזיז, נשיא רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית
שנת לידה: 1947 (בן 68)
שנים בשלטון: 39 (מאז 1976)
מוחמד עבד אל-עזיז הוא נשיא רפובליקה סהרה הערבית הדמוקרטית מאז אוגוסט 1976, השנה שבה הכריזה "חזית פוליסריו", התנועה לשחרור לאומי בחבל סהרה המערבית, על עצמאות הטריטוריה לאחר יציאת ספרד ממנה.
יותר מחצי מיליון בני אדם גרים בסהרה המערבית, שטח מדברי בצפון-מערב אפריקה בגודל דומה לזה של בריטניה (266 אלף קמ"ר). עד 1975 היא הייתה קולוניה ספרדית, אך מאז עברה לשליטת מרוקו והביאה להפיכת העימות סביב שטחה לסכסוך הטריטוריאלי הארוך ביותר באפריקה.
תנועת "חזית פוליסריו" ניהלה מלחמת גרילה עם הכוחות המרוקניים עד להפסקת אש בתיווך האו"ם ב-1991. ב-1976 הכריז כאמור הארגון על עצמאות רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית שהוכרה על ידי מדינות רבות (אך במשך השנים מספרן ירד), והפכה חברה מלאה באיחוד האפריקני.
מרוקו טוענת כי יש לה זכויות בעלות על השטח, שעשיר במשאבי טבע, והבהירה בעבר כי תסכים לכל היותר להעניק לאזור אוטונומיה חלקית. התומכת העיקרית של "חזית פוליסריו" היא אלג'יריה, שם נמצאים המפקדה של הארגון ופליטים סהרווים רבים. העימות בסהרה המערבית עולה מדי פעם לכותרות בעולם עם דיווחים על פצועים והרוגים רבים בעימותים בטריטוריה בין כוחות מרוקניים לבין מקומיים.
נשיא רפובליקת סהרה המערבית דמוקרטית עבד אל-עזיז ספג ביקורת מצד חברים ב"חזית פוליסריו" על שמנע רפורמות בתוך התנועה ושהתעקש ללכת במסלול דיפלומטי לפתרון הסכסוך הטריטוריאלי עם מרוקו. במקום זאת, הם טוענים, יש לחדש את המאבק המזוין שרבים בתנועה תומכים בו.
אלא שעבד אל-עזיז אמר שהוא מגנה את דרך הטרור ורוצה לשים מאחור את מלחמת הגרילה של "חזית פוליסריו". עם זאת, הוא אמר בעבר שלצורך הגנה על העם במדינתו הקטנה יש הצדקה, בייחוד בעתות מלחמה, להשתמש בכל האמצעים כולל פגיעה באזרחים מרוקניים וברכוש מרוקני ולא רק בכוחות הצבא המרוקניים. "חזרה למלחמה כוללת נגד מרוקו היא אופציה שצריך לקחת אותה בחשבון", הוא אמר לפני עשור.
עבד אל-עזיז נולד בשנת 1947 בעיר מרקש שבמרוקו או בעיר סמארה, שנמצאת בחלק של סהרה המערבית שבשליטת מרוקו, והוא בן למשפחה שבמשך השנים היגרה בין סהרה המערבית, מאוריטניה, אלג'יריה ומרוקו. אביו חאליף בן מוחמד אל-באשיר רגוויבי היה חבר בצבא לשחרור מרוקו ובצבא מרוקו המלכותי.
עבד אל-עזיז למד באוניברסיטת מוחמד החמישי ברבאט שבמרוקו, ספג אידיאולוגיה סהרווית לאומנית והיה אחד ממייסדי "חזית פוליסריו" שנלחמו על עצמאות סהרה המערבית. התנועה ביצעה כמה תקיפות נגד הקולוניאליזם הספרדי, אך עיקר תקיפותיה בוצעו נגד מאוריטניה ומרוקו.
לאחר מינויו לנשיא המדינה החדשה ב-1976 היה מעורב עבד אל-עזיז בניסוח חוקתה וב-1982 נבחר לראשונה לתפקיד בבחירות רשמיות. כיום, על פי הדיווחים, הוא חי בגלות במחנה פליטים סהרווים במערב אלג'יריה.
השבוע נבחר עבד אל-עזיז לכהונה נוספת בתפקיד מזכ"ל "חזית פוליסריו" לאחר שזכה ברוב סוחף בקונגרס ה-14 של התנועה לשחרור סהרה המערבית. עבד אל-עזיז מכהן בתפקיד מזכ"ל התנועה מאז 1976 ולפי שעה לא נראה שהוא מתכוון לעזוב בקרוב את כיסאו "בחזית פוליסריו" וכן ברפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית.
3. תיאודורו אוביאנג נגואמה מבאסוגו, נשיא גינאה המשוונית
שנת לידה: 1942 (בן 73)
שנים בשלטון: 36 שנים (מאז 1979)
אוביאנג נגואמה שולט בגינאה המשוונית במשך יותר משלושה עשורים. ב-1979 הוא הדיח בהפיכה צבאית את הנשיא פרנסיסקו מסיאס נגואמה, שהיה זה שהוביל את המדינה לעצמאות. במהלך שלטונו של מסיאס נגואמה ברחו המוני אזרחים מהמדינה ואלפי מתנגדי משטר חוסלו. הנשיא המודח עמד למשפט, נידון למוות והוצא להורג על ידי כיתת יורים מצבא מרוקו.
עם כניסתו של אוביאנג לתפקיד הוא ביטל הגבלות שונות מתקופת קודמו, בהן איסור פעילותה של הכנסייה הקתולית, אבל שמר לעצמו סמכויות אבסולוטיות שירש מהרודן שהודח והוצא להורג.
בבחירות ב-2002 ניצח אוביאנג עם יותר מ-97 אחוזים מהקולות. באותן בחירות לא התמודדו מועמדי האופוזיציה בשל טענתם לזיופים ולאי סדרים. תוצאות דומות התקבלו בבחירות לנשיאות גינאה המשוונית ב-2009.
לפי מגזין "פורבס", אוביאנג הוא אחד מראשי המדינות העשירים ביותר בעולם עם הון אישי של 600 מיליון דולר. ב-2009 הואשם נשיא גינאה המשוונית שהשתמש במיליוני דולרים מכספי הציבור כדי לרכוש לעצמו בתים יוקרתיים, נכסים ומכוניות בפריז ובריביירה הצרפתית. שופט-חוקר צרפתי שביקש לחקור את הסיפור נדחה על ידי בית המשפט בארצו, אולם ב-2010 הוחלט לחקור את הטענות נגד נשיא גינאה המשוונית. גם בנו תיאודורו "תיאודורין" נגואמה אוביאנג נאשם בשחיתות, בין היתר בהלבנת כספים, והרשויות בארה"ב ובצרפת החרימו נכסים שלו ושל אביו בשנים 2012-2011, בהן אחוזות, אוספי יין ומכוניות פאר.
לפי אחת הטענות, אוביאנג, שרים בממשלתו ובני משפחתו לקחו לכיסם מיליארדי דולרים מרווחי הנפט של גינאה המשוונית. החקירה נגד הנשיא האפריקני ובנו עדיין נמשכת ולא ברור מתי תושג הכרעה בעניינם.
ב-2011 הלכה גינאה המשוונית למשאל עם בנוגע לשינויים בחוקה. מבקריו של אוביאנג טענו כי משאל העם נועד למעשה לחזק עוד יותר את אחיזתו של הנשיא בשלטון. הוא מצדו טען בכמה נאומים שהוא מחויב לשקיפות, לצמצום השחיתות, לשיפור איכות החיים וליישום רפורמות שייטיבו עם האזרחים.
אף שכרגע לא נראה שאוביאנג מתכוון לעזוב את כיסאו, כלי תקשורת בארצו דיווחו שהוא סובל מסרטן הערמונית ושהוא מייעד את בנו תיאודורו לרשת אותו כנשיא גינאה המשוונית.
4. ז'וז'ה אדוארדו דוש סנטוס, נשיא אנגולה
שנת לידה: 1942 (בן 73)
שנים בשלטון: 36 (מאז 1979)
ז'וז'ה אדוארדו דוש סנטוס שולט באנגולה 36 שנים אף שמעולם לא נבחר רשמית במערכת בחירות לנשיאות.
הנשיא האנגולזי הוא גם המפקד העליון של הצבא ואחראי על מינוי שופטים. משפחתו וחבריו שולטים בבנקים, בחברות הנפט, בתאגידי התקשורת ובעיתון "ג'ורנל דה אנגולה", שעד 2008 היה היחיד שיצא לאור במדינה ונשלט על ידי הממשלה.
בבירה לואנדה, למשל, נבנים אמנם בניינים גבוהים חדשים וביחד עם המנופים הרבים הם מדגישים את קו הרקיע של חוף הים בעיר. אולם, מראה זה מתעתע לא מצליח להסתיר את שכונות העוני ששוכנות בשולי העיר הצפופה.
דוש סנטוס נחשב בעולם לאדם חכם ביותר שלעתים קרובות מארח במעונו מנהיגים אפריקניים שבאים בין היתר להתייעץ איתו. במהלך השנים הוא גם פיתח יחסים טובים מאוד עם סין, ברזיל וארה"ב.
דוש סנטוס נולד בלואנדה בשנת 1942 ומאז שהיה ילד היה פעיל במאבק בשלטון הקולוניאלי הפורטוגלי. הוא אוהב מוזיקה וכדורגל ובגיל 19 הצטרף לתנועת "החזית העממית לשחרור אנגולה" (MPLA). את לימודיו האקדמיים (הנדסת נפט) העביר בברית המועצות לשעבר, במה שמוכר היום כאזרבייג'ן. הוא נבחר לנשיא אנגולה ב-1979 לאחר שמנהיגה הראשון אגוסטיניו נטו הלך לעולמו. המפלגה שבראשותו, MPLA, מחזיקה בשליטה מונופוליסטית על המדינה, על ההכנסות מנפט וכאמור על רוב אמצעי התקשורת המקומיים - דבר שמעניק למפלגת השלטון יתרון ברור על פני היריבה הגדולה מהאופוזיציה, "האיחוד הלאומי למען עצמאותה המוחלטת של אנגולה" (אוניט"א), ומפלגות נוספות שניסו את מזלן בבחירות קודמות אך כשלו.
בבחירות הכלליות האחרונות שנערכו באנגולה ב-2012 זכתה מפלגת השלטון ב-74 אחוזים מהקולות - תוצאה שהבטיחה לדוש סנטוס חמש שנים נוספות בתפקיד נשיא יצרנית הנפט מספר שתיים ביבשת אפריקה. מערכת הבחירות באנגולה היא כזו שבה מנהיג המפלגה או הקואליציה הגדולה ביותר באסיפה הלאומית נבחר לנשיא המדינה. במהלך מערכת הבחירות האחרונה הציג דוש סנטוס את עצמו כשומר השלום והתחייב להפיץ את העושר במדינה בצורה שווה יותר, אך הבטחותיו לא עשו רושם על פעילי אופוזיציה ופעילי זכויות אדם באנגולה, שמתחו ביקורת על הבחירות שאותן כינו "חד צדדיות" ו"לא מהימנות". אין זו פעם ראשונה שביקורת מסוג זה נמתחת על הנשיא ומפלגת השלטון שבראשותו.
בבחירות ב-2008 הביסו דוש סנטוס ומפלגתו את מפלגת אוניט"א אחרי שקיבלו 82 אחוזים מקולות הבוחרים. בבחירות אלה הואשמו הנשיא ומפלגתו בזיוף תוצאות הבחירות.
דוש סנטוס נישא שלוש פעמים ויש לו שישה ילדים, אחד מהם נולד מחוץ לנישואים. כיום הוא נשוי לאנה פאולה דוש סנטוס, לשעבר דוגמנית ודיילת אוויר. בתו הבכורה של דוש סנטוס, איזבל, היא אשת עסקים מצליחה, נחשבת למיליארדרית הראשונה של אפריקה ומחזיקה במניות רבות בחברות תקשורת ואנרגיה ובבנק באנגולה ובפורטוגל.
למרות מצב הקשה של אזרחי אנגולה, רבים מהם רואים בנשיא אפור השיער אי של יציבות לאחר עשרות שנים שבהן ידעה המדינה מלחמה עקובה מדם וחוסר יציבות. תמונותיו של דוש סנטוס נישאות כמעט בכל מקום באנגולה, על גבי חולצות, כרזות וקירות והוא נהנה מפופולריות רבה.
מי שעשוי ביום מן הימים לרשת את מקומו של דוש סנטוס הוא סגנו מנואל ויסנטה, חברו הקרוב ומי שעמד בעבר בראש חברת הנפט הממשלתית "סונאנגול". בכל מקרה, נראה שהנשיא האנגולזי ייצא לגמלאות רק כשיוודא שלא ממתין לו כתב אישום או משפט בגין שחיתות כפי שקרה למנהיגים אחרים ביבשת.
5. רוברט מוגאבה, נשיא זימבבואה
שנת לידה: 1924 (בן 91)
שנים בשלטון: 35 (מאז 1980)
רוברט מוגאבה נולד ב-21 בפברואר 1924 במה שהיה ידוע אז בשם דרום רודזיה. הוא למד חינוך והיה מורה כבר בגיל 17 ובהמשך דרכו הוציא כמה תארים אקדמיים בחינוך, משפטים וכלכלה.
מוגאבה עלה לשלטון בעקבות הכרזת העצמאות של זימבבואה מבריטניה בשנת 1980 וכיהן בתפקיד ראש ממשלה. כעבור שבע שנים הפך לנשיא המדינה לאחר שמשרת ראש הממשלה בוטלה. מנהיג הגרילה הדומיננטי שישב עשר שנים בכלא על מאבקו בשלטון הלבן בדרום רודזיה, הוכתר כגיבור לאומי כשהושבע לנשיא ב-1987, והשקיע במרפאות ובבתי ספר. אולם מאז הפך שלטונו לריכוזי, התנהלותו הובילה לביקורת בינלאומית, הכלכלה של זימבבואה קרסה ומוגאבה סירב לוותר על מושכות השלטון.
זימבבואה היא מדינה מתפתחת מוכת עוני. כ-72 אחוזים מתושביה חיים מתחת לקו העוני, וקיים בה אי שוויון קיצוני בחלוקת ההכנסות. מבקריו של מוגאבה מאשימים אותו ברמיסת זכויות האדם, הדמוקרטיה ושלטון החוק בזימבבואה וברדיפת אנשי אופוזיציה והומוסקסואלים. במהלך שנות שלטונו הרבות הוא החרים קרקעות וחוות שהיו בבעלות לבנים וגרם למחסור חמור במזון ולהיפר אינפלציה. המדינה האפריקנית סובלת גם משיעור גבוה של חולי איידס ונשאי HIV והיא מתקשה לקבל סיוע מהבנק העולמי בשל אי מעברה לכלכלת שוק חופשית. כמו כן, ארה"ב והאיחוד האירופי הטילו על זימבבואה סנקציות בגין הבחירות ב-2002 שנתפשו על ידם כמזויפות - דבר שרק מוסיף לבידודה של המדינה האפריקנית מהעולם ולפגיעה בכלכלתה.
אגב בחירות, למרות ה"תקלה" ב-2008 - הפסד בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות למועמד האופוזיציה מורגן צ'אנגיראי, אך הסכם חלוקת שלטון שהותיר אותו בתפקיד הנשיא - מוגאבה לא יודע איך זה מרגיש להפסיד בבחירות. מתנגדיו של מוגאבה באופוזיציה ופעילים למען הדמוקרטיה טענו לא פעם לאי זיופים ולאי סדרים בסדרי גודל גדולים בבחירות שנערכו במדינה האפריקנית כשתמיד התוצאה נטתה לטובתו של הרודן הוותיק.
בזימבבואה אחד ממרבצי היהלומים הגדולים בעולם, שהרווחים מהם היו יכולים להזניק משמעותית את כלכלתה. אולם המשברים הפוליטיים והכלכליים, עימותי הדמים והשחיתות הציבורית גרמו לכך שבמקום שההכנסות מייצוא יהלומים יגיעו לאוצר המדינה, הם מגיעים במקום זאת למוגאבה ולמקורביו.
הארכיבישוף הדרום אפריקני דזמונד טוטו אמר פעם שמוגאבה הפך לקריקטורה של הרודן האפריקני הטיפוסי. במהלך הבחירות לנשיאות ב-2002 החל מוגאבה ללבוש חולצות צבעוניות שקשה היה להתעלם מהן וסגנון הלבוש המיוחד שלו זכה לחיקוי על ידי שליטים אפריקנים אחרים. מה שמעניין זה שב-20 השנים שקדמו לבחירות ב-2002 נהג המנהיג השמרן ללבוש חליפה מחויטת עם עניבה או חליפת ספארי.
השנה חגג מוגאבה יום הולדת 91 במסיבה ראוותנית - כפי שהוא עושה מדי שנה - בהשתתפות אלפי תומכים של מפלגת השלטון ZANU-PF, וספג שוב ביקורת קשה על בזבוז הכספים הגדול לנוכח המצב הכלכלי הקשה במדינה.
למי שחשב שמוגאבה מתכנן לפרוש מהתפקיד שבו הוא נמצא מאז 1980, נכונה אכזבה.
הוא לא ממהר לשום מקום. לפני כמה שנים אמר שהעם בזימבבואה יחליט על יורשו "כשאחליט שאני פורש" ו"כשהמהפכה שלי תושלם". במברק דיפלומטי אמריקני שהודלף על ידי אתר ויקיליקס ב-2011 נטען שמוגאבה חולה בסרטן הערמונית, אבל לטענה זו אין כל אישור רשמי.
מוגאבה לא מינה לעצמו שום יורש ולא ברור לגמרי לאיזה כיוון תפנה זימבבואה לאחר שהמנהיג שהוביל אותה לעצמאות ימות או יפסיד סוף סוף בבחירות. "מתּי וקמתי לתחייה יותר מדי פעמים. למעשה, גברתי על ישו שמת רק פעם אחת", אמר מוגאבה ב-2012 וגילה את סודו לאריכות ימים: "אני קם בחמש בבוקר, לא שותה ולא מעשן".
עוד ברשימת המנהיגים הוותיקים ביותר בעולם:
6. עלי חמינאי, המנהיג הרוחני העליון של איראן: 34 שנים.
7. הון סן, ראש ממשלת קמבודיה: 30 שנים.
8. יוורי מוסבני, נשיא אוגנדה: 29 שנים.
9. נורסולטן נזרבייב, נשיא קזחסטן: 26 שנים.
10. איסלאם קרימוב, נשיא אוזבקיסטן: 26 שנים.
המלכים ששולטים הכי הרבה זמן בעולם:
1. בומיבול אדוליאדג', מלך תאילנד: 69 שנים.
2. אליזבת השנייה, מלכת בריטניה: 63 שנים.
3. עבדול חאלים, מלך מלזיה וסולטן מדינת קדה: 57 שנים.
לפנייה לכתב/ת 
