שלוש הסיבות הכי טובות לצפות בליגת העל / טור
איזה כיף לראות את גיא לוי עם עוד מופע מרהיב של גניבת דעת רגע לפני התפרצות. בוני גינצבורג קורע מצחוק בכל פעם שהוא זורק איזה ביטוי באנגלית ומשה פרימו, שכבר מזמן יותר מדי מאמין לעצמו, הפך לשחצן בוטה. הטור השבועי של צביקה נעים
מי אמר שאין מה לראות בטלוויזיה? קבלו שלושה אנשים שהופכים את הצפייה בשידורי הכדורגל לחוויה טלוויזיונית מענגת במיוחד:
גיא לוי
תנו לי את הפרצוף המהורהר של המאמן כשהוא תקוע מול שדר קווים נודניק במידה ואני מתמוגג. הדיבור הרך והמתנגן בנעימות של גיא לוי מבשר על זה שהנה אנחנו מקבלים בלייב מופע מרהיב של גניבת דעת עטופה בנצנצים. הפועל ת"א נראית נורא? השחקנים שלו לא מצליחים לנצח עשרה גלמודים מהמקום האחרון? אל דאגה, גיא לוי כבר מחבר בתוך הראש איזה נאום מליצי פתלתל על חבורה אדומה שעמדה בלחץ. ברור, מי לא היה נלחץ מול נתניה האימתנית שב-15 המחזורים הקודמים הפציצה לא פחות מ-7 שערים שלמים.
מה שמעניק לחוויה רובד נוסף היא הידיעה שבכל רגע המאמן עשוי להתפוצץ. זה יקרה, בקטנה, בקצוות, אבל יקרה. לוי מתאמץ לשמור על איפוק מנוסח לתפארת, אבל תמיד קיים הסיכוי ששאלה כלשהי תחרפן אותו - ואז, בתוך כל מופע גניבת הדעת העלק-מנומק ינצנץ זעם טהור אותנטי.
בוני גינצבורג
תנו לי את הפרשן-דוגמן פלוס כמה חיצים גרפיים והאינטונציה הנכונה על המילה "מתנת" ואני נמס. מה שמצחיק אצל גינצבורג זו היומרה והפער. בגדול, האיש די תקוע בעבר. נכון, הוא עצמו בטוח שהוא פרשן מתקדם ומודרני ונעזר בתוכנות מחשב וסימונים גרפיים, אבל בתכלס הוא פרשן שלא אומר כלום ותקוע עם התפישה המיושנת ההיא שאם אני אדחוף בכל משפט מושג או ביטוי באנגלית, החבר'ה מול המסך יהיו בטוחים שאני מה זה מתוחכם ושולט.
לפעמים הנטייה הזו שלו יכולה להיות קורעת מצחוק (בעיקר כשהיא באה עם תנועות הידיים הדרמטיות והמבט הזה שמחכה שכל הקהל ימחא לו כפיים אחרי עוד תובנה מובנת מאליה) ולפעמים היא סתם מעייפת את האוזן. למה אני חייב לשמוע על שחקן שהוא "גדול בסייז שלו" וכל שחקן שנכנס כמחליף "הוא טרי, הוא פרש". נו, טוב. הוא לפחות שם לב שהכדור הטעה את השוער כי "היה שם דיפלקשן".
משה פרימו
תנו לי כמה משפטים פסקניים של הפרשן פלוס אס-אמ-אסים בשידור חי ואני מאושר. פרימו הוא מעין נגטיב של גינצבורג (אבל למעשה הם לא שונים בהרבה). הוא צמח מלמטה, מהשטח, מהשידורים ההם ב"שירים ושערים" והוא אמור להביא את הקול האותנטי של חובב הספורט הממוצע. בלי גרפיקה, בלי התייפייפות ובלי ניואנסים – בוטה, ישיר ולא משאיר שבויים. הוא יקרא לפטר את המאמן ההוא, יכריז שלשני אין מושג ואם צריך גם יכנה את הפועל עכו "הקבוצה הכי מגעילה שיש".מבלי להיכנס לדיון על הסגנון ועל "סקופי האס-אמ-אסים" הבלתי מבוססים, לקול הזה מהשטח יש מקום בטלוויזיה ובכלל בתקשורת. הבעיה היא שפרימו התחיל להאמין לעצמו קצת יותר מדי והפרסונה הטלוויזיונית השתלטה עליו ועל כל מה שקורה על המסך. אצלנו בשכונה קוראים לזה "התנפח". פתאום הקול האותנטי הפך לשחצנות מלאה בעצמה והישירות הומרה לסתם בוטות מנייריסטית.
מספיק להציץ בכתבות שבהן פרימו יוצא החוצה כדי לזהות שמישהו קצת התבלבל: במקום המרואיינים בשטח, דווקא העיתונאי שיצא מהאולפן הופך למרכז. המהלך הושלם: הנציג האותנטי הפך לטאלנט ועכשיו למי יש כוח לשמוע את השטח.
אולי הגיע הזמן שמישהו יסמס לו: פרימו, תרגיע.
לפנייה לכתב/ת 
