אופניים חשמליים - גיל הרוכב הוא רק מספר
לקראת הדיון בהארכת תקנות השימוש באופניים חשמליים וההערכות לפיהן הגיל המותר לרכיבה יעלה מ-14 ל-16 שנים, מסביר עו"ד עמיקם חרל"פ מדוע שינויים אלה לא צפויים לעזור. וגם, מה כן
ועדת הכלכלה צפויה לדון היום (ג') בהארכת תקנות השימוש באופניים חשמליים, אותן אישרה לפני קצת יותר משנה. על-פי הערכות, התקנה שנכנסה לתוקף אשתקד ואשר מתירה לרכוב על אופניים חשמליים מגיל 14, תבוטל וגיל הרכיבה המינימלי המותר יהיה 16. הרעיון להעלות את גיל הרוכבים נובע בין היתר מנתונים מדאיגים המלמדים על זינוק במספר תאונות הדרכים עם אופניים חשמליים, כפי שהוצגו לאחרונה על-ידי המכון הלאומי לחקר הטראומה. בין היתר נחשף כי ב-2015 הוכפל מספר הנפגעים מאופניים וקורקינטים חשמליים לעומת 2014, וגדל פי 7 ביחס ל-2013.
את היוזמה להעלאת גיל הרוכבים מוביל יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל, שזוכה גם לגיבוי מצד רוב חבריה, בטענה כי לא ניתן לאכוף את ההגבלה הקיימת בגלל היעדר תעודת זהות בגיל 14. עוד הוסיף כבל כי רכיבה באופניים חשמליים ומהירים יותר, מחייבת ידע בסיסי בתיאוריה בגלל הסיכון הגדל.
מדובר בשתי נקודות חשובות אמנם, אולם לא סביר להניח שהעלאת גיל המינימום ל-16 תפתור את הבעיה, ותקטין באופן משמעותי את מספר הנפגעים. ראשית, גם בגילאי 16 מרבית הרוכבים נעדרים ידע בסיסי בחוקי התעבורה, שהרי על פי התקנות שיוארכו, גם ילד בן 16 אינו חייב ללמוד את חוקי התנועה או את משמעויות התמרורים השונים כדי לרכוב על אופניים חשמליים. לכן, אין סיכוי שיכיר אותם אלא אם כן הוא בעל רישיון רכיבה על קטנוע.
בעניין האכיפה, צודק כבל בטענתו כי קיים קושי באכיפה בגילאים אלה בשל היעדר תעודת זהות, אבל ממילא הרי לא קיימת אכיפה, גם בקרב רוכבים מבוגרים שעברו מזמן את גיל המינימום המוצע. הם רוכבים ברחובות באין מפריע, ללא הבחנה בין כביש למדרכה. אינם מקפידים על שימוש בתאורה וסימני אזהרה, לא נשמעים לחוקי התנועה והתמרורים ובאופן כללי נעדרים כל התחשבות בהולכי הרגל שסביבם.
אין ספק כי גיל הרוכב היא סוגיה חשובה שיש להתעכב עליה, אבל אסור לעצור שם. אם ועדת הכלכלה מעוניינת לחולל שינוי אמיתי ולהוריד את מספר הנפגעים מאופניים חשמליים, בנוסף להעלאת גיל הרוכבים, עליה לשים דגש על אכיפה ויצירת מנגנון שיאפשר את זיהויו של הרוכב וזיהויים של האופניים המעורבים בתאונה, שכן רק כך ניתן יהיה להפעיל מערכת אכיפה ועונשין שתהיה רלוונטית, מעשית ואפקטיבית.
לצערנו, המציאות בשטח מוכיחה שמה שנעשה עד עכשיו אינו עובד. בזמן שבמדינות אירופה חלה ירידה במספר הנפגעים בתאונות אופניים, בישראל המגמה הפוכה. ולמרות זאת, נראה כי במשרד התחבורה לא מתרגשים מהנתונים החמורים, אחרת אי אפשר להסביר מדוע לא ניתנים עונשים מרתיעים ולא מתבצעת אכיפה מאסיבית הכוללת פקחים, הטלת קנסות כבדים והחרמת אופניים, כמו-גם הגשת כתבי אישום במקרים המתאימים. יש לציין שגם למערכת המשפט יהיה חלק בלתי מבוטל במאבק. יהיה על השופטים לנהוג ביד קשה במקרים שיגיעו לפתחם, למצות את הדין עם מפרי החוק ולתת עונשים כבדים למען יראו ויראו.
הכותב הוא עו"ד המתמחה בדיני נזיקין, תאונות וביטוח