יורם ארבל: "אני עוד לא פורש, תשכחו מזה"
מ"ככה לא בונים חומה" ועד "גולאסו", מהמונולוג הקשה בטרגדיה של אמיר רנד בקריית אליעזר ועד הפאשלה במשחק השרוכים של בית שאן. רגע לפני שיקבל הערב פרס מפעל חיים בספורט, השדר מדבר בגילוי לב על העליות, הנפילות ("לא טועה במבקיע או באסיסט") ואין ספור החוויות שצבר מול המיקרופון: "אני עוזר לקרב אותך למשחק, לתת משהו מאווירת האצטדיון שאין אותה בלי השדר"
"אפשר לראות כדורגל גם בלי השדר. היו ניסיונות לשדר כדורגל על מיוט, עם רעש קהל ברקע. לרוע המזל, זה אפשרי. אבל זה לא אותו דבר", מחייך ארבל. "ניסו כל מיני דברים עם אינפורמציה על המסך, שם של השחקן שרץ מעל הראש שלו ועוד כל מיני טכנולוגיות. בסופו של דבר מסתבר שכעבור מאה שנות שידור רדיו וטלוויזיה, הוא נשאר פחות או יותר אותו דבר".
למה אני צריך שדר?
"כי אני עוזר לקרב אותך למשחק, לתת לך משהו מאווירת האצטדיון שאין לך אותה בלי השדר. אני זה שצריך לגרות אותך, לקחת אותך מהמקום שהמחשבות שלך נודדות למקום אחר ולהגיד לך, 'תקשיב, משהו הולך לקרות עכשיו'".
ומשהו קרה ליורם ארבל בשנה וחצי האחרונות. אחרי תקופה ארוכה שבה היה שדר הספורט המוביל בישראל ב-2014, הוא חטף שלוש חבטות בזו אחר זו והודח משידור המשחק המרכזי של ליגת העל, שידורי מכבי ת"א ביורוליג ושידור ליגת האלופות. לאור הביקורות הרבות, התקבל הרושם שהוא כבר יתקשה להתאושש. בשלב מסוים הוא הצטרף לערוץ הטלוויזיה ONE ואיכשהו שוב המזל שיחק לטובתו - הערוץ רכש את זכויות הליגה הספרדית בכדורגל, וארבל חזר לגלגל על הלשון את השמות מסי, ניימאר וכריסטיאנו, כשפה ושם הוא מוסיף את הגולאסו המוכר.
ועכשיו, בגיל 73 ("אני עוד לא פורש, תשכחו מזה") הוא צפוי לקבל הערב משרת התרבות והספורט פרס על מפעל חיים בספורט בטקס חגיגי בהיכל הבימה בת"א. זה לא ממש משנה אם אוהבים, שונאים או נהנים לשגר לכיוונו עקיצות, אי אפשר להתעלם מכך שהבריטון ה"ארבלי" הפך לפסקול של שידורי הספורט בישראל. מ"ככה לא בונים חומה" ועד ה"הללויה", מהשידור הזועם שלו בטרגדיה של אמיר רנד בקריית אליעזר ועד הפאשלה במשחק השרוכים של בית שאן.
ארבל: "אני מאוד מכבד את משרד הספורט וכל יתר הגורמים שחברו כאן. זה יפה בעיניי שהם לא נתנו את אות מפעל החיים לעסקן ולא לבעל קבוצה או יו"ר ושהם מעריכים מה שעשיתי בקריירה שלי. זו הזדמנות להגיד להם תודה. בכל מקרה אני עוד פה, משדר את הליגה הספרדית, משדר קלאסיקו ואני עוד לא מתכוון לפרוש. לשמחתי אני שומע, אני רואה ואני לא בדמנציה כמו שהאשימו אותי כל מיני רופאים לרגע. איפה הם ואיפה אני".
אתה מזליקי בטירוף. קיבלת בעיטה משלושה ערוצים, נעלמת לגמרי מהפריים ואיכשהו בסוף אתה משדר את הקלאסיקו.
"שנת 2014 הייתה הקשה בקריירה שלי, אבל המזל הולך עם הטובים, לא? מאז שהתחלתי לשדר ספורט, אלוהים כנראה בירך אותי במזל אבל גם בתחושת טיימינג. עזבתי את רשות השידור ב-1990 לשממה כמעט מוחלטת. ובכל זאת קמתי מעמדת הכוכב, מגיש מבט ספורט, השדר הראשי בטלוויזיה הישראלית והלכתי. לא הייתה לי סיבה אחת בעולם לקום לעזוב, אבל משהו בבטן הוציא אותי משם. חודשיים אחר כך כבר הפקתי תוכנית לערוץ 2 הניסיוני והתחלתי לעבוד בערוץ הספורט. בסופו של דבר אני רוצה להאמין שזה פחות מזל ויותר יכולת".
כיום יש מי שזוכרים לך פחות את היכולת ויותר את זה שאתה טועה הרבה בשידור.
"טועה הרבה זו קצת אגדה אורבנית. אני טועה בזיהוי לא יותר משדרים אחרים, אולי טיפה יותר. אבל אני טועה ככה משנת 86'. אני לפעמים טועה בגלל היסח הדעת, בגלל שזה לא חשוב. אני לא טועה במבקיע ולא טועה באסיסט. שלח אותי לרופא עיניים, אני רואה מצוין. נכון שלפעמים יש טעויות מביכות, אבל זה בעיקר בגלל שאני מתנצל ואז שמים לב לזה".
גם בלי התנצלויות, במציאות של התקשורת היום, מיד עולים על טעויות.
"אם האינטרנט היה קיים בשנת 88' היו תופסים אותי בשער אדיר שהבקעתי ובכלל לא היה. אבל אף לא יודע ואף אחד לא זוכר. חוץ מאמנון ברקאי, שישב אז בארץ וצעק לי 'ארבל, זה לא היה גול'. שמע, זה קורה כמעט לכל שדר. אם אתה מחפש. אתה תמצא".
למה אתה חושב שמחפשים אותך?
"זה רצף של טעויות שעשיתי ונכנס להילוך גבוה ביורו 2012. לא חושב ששידרתי את היורו רע, אבל היו פה ושם נפילות. זה קורה לכל אחד, תלוי במינון. ואם מישהו מחפש לעשות מזה סיפור. איפה הרגזתי את המדיה? איפה קניתי כמה שונאים, שאני לא יודע על מה, אבל שונאים? אני חושב שזה קשור למינון של הדברים שעשיתי. היה לי כנראה תיאבון גדול. כשאומרים לך בוא תעשה את השידור המרכזי בערוץ 1 ואחר כך מישהו מצלצל ואומר בוא תעשה את מכבי ת"א ביורוליג ואתה גם עושה ליגת האלופות, יש אנשים בשוק הזה שזה לצנינים בעיניהם. ההליכה לערוץ הראשון מבחינתי הייתה טעות. חברים טובים שלי הזהירו אותי, לא מהדברים הנכונים, אבל הזהירו אותי. החזרה הזו פגעה בי פגיעה קשה".
סבלת מחשיפת יתר.
"הייתה לי בהחלט חשיפת יתר. עדיין זה לא מצדיק את השנאה. תשמע, היה עליהום שהגיע לשיאו במונדיאל. לא ידעתי עד כמה כי הייתי שם. העובדה שזה בא מצד קולגות שלי למקצוע, זה הדבר שהכי הכעיס אותי".
אבל קולגות זה אנשים שמבינים בתחום.
"בסדר גמור. אני לא מתבכיין, לא אומר לקחו לי, עשקו אותי. היו כנראה דברים שהגיעו לי. היו במונדיאל 2014 נפילות שלא ניכנס לנסיבות שלהן, אבל בשורה התחתונה ומבחינת העובדות בשטח, היו לי נפילות. אבל כשמחפשים אותך מגיעים לעיתונות של אשפתות. אני מדבר על דברים שקריים לגמרי. איך עיתונאי יודע כמה אני מתכונן, מאיפה אני שואב חומר? כמה שעות כדורגל יש לי בארסנל שכנראה בחיים לא יהיו לו? איך הוא יכול להרשות לעצמו להשתלח ככה? אתה יכול להגיד - נמאס לי לשמוע את יורם ארבל. זה בסדר גמור. אני לא נעלב מזה. יש הרבה אנשים שנמאס להם לשמוע את יורם ארבל. גם יש הרבה שדרים שלי נמאס לשמוע אותם".
לא הרגיז אותך לראות פרשנים מוטים ואינטרסנטיים. יש סוכני שחקנים שמועסקים כפרשנים?
"ברור מאליו שזה לא אתי. אסור שזה יקרה. אני הייתי מתקשה מאוד לעבוד עם סוכן שחקנים לצדי. אני חושב שלא הייתי מסכים. למרות שבגופי השידור בארץ לשדר כמעט ולא עומדת הזכות לבחור את הפרשן לצדו. גם אם הוא בכיר מאוד. זה איזו פררוגטיבה שהבוסים שומרים לעצמם כדי לשמור על איזו רמת שליטה. יש פרשנים שעבדתי איתם שלא הייתי עובד איתם".
למה?
"כי הם לא היו מספיק טובים, הם עובדים מכוח עניינים אחרים. חוץ מזה שדר ופרשן זה זוגיות. גם אם יביאו פרשן גאון ואין את הכימיה, אתם לא יכולים לעבוד יחד. ואם כופים עליכם לעבוד יחד - השידור נדפק".
איפה הייתה לך זוגיות טובה?
"עופר שלח בכדורסל. בכדורגל עם מוטי איוניר, ועכשיו יש לי זוגיות מצוינת עם חיים רביבו ועם איל ברקוביץ'. אני אוהב לעבוד עם אנשים שהייתה להם זיעה בעיניים, עם מי שהיו שחקנים. אני מוכן לוותר להם על זה שיגידו 'שלוש גולים', אבל שיהיו אותנטיים ויעשו פרשנות מתוך הידע שיש להם להציע, שלי אין. אני יכול לומר שהיו לי יותר פרשנים טובים בכדורסל מאשר בכדורגל".
איך זה שהכדורגל עדיין לא מייצר פרשנים ברמה של פרשני הכדורסל?
"משום מה, קל יותר היה למצוא איש כדורסל עם שפה טובה ועם תובנות מאשר בכדורגל. זו עובדה. היום נדמה לי שזה טיפה משתנה ואתה מוצא יותר שחקני כדורגל שיודעים להתנסח, להביע דעה ולהביא איזו תובנה מעניינת. בכדורסל היה את עופר שלח שלא בא מהמשחק, אבל היה מעולה. אריה מליניאק פרשן אדיר ופיני גרשון הוא לטעמי פרשן מצוין, גם עם ההתפרחחות שלו. מה שהאיש יודע בכדורסל אנחנו כנראה לא נדע לעולם. כל עוד ההתפרחחות לא עוברת את הגבול, אני בסדר עם זה ואני מתפקד כמבוגר האחראי".
אני זוכר שידורים בהם ההתפרחחות הזו של גרשון כללה אמירות סקסיסטיות שגרמו לי להתכווץ במבוכה בכיסא.
"גם אני, אבל לא קרה לי הרבה. אולי כי הוא לא עשה את זה לידי הרבה. לא זוכר שבשידורים שלו איתי רציתי להיבלע באדמה".
מה המשחק הכי גדול ששידרת?
"בכל זאת, המשחק של ארגנטינה נגד אנגליה במונדיאל 86. זה משחק שבו ראיתי גאון כדורגל בפעולה. משחק שהיה בו הכל: טעות שיפוט אולי אחת הגדולות בהיסטוריה, שחקן ממזר שקידש את המטרה וגם שחקן שידע שהוא עשה פאול ותיקן אותו בדרך הכי גרנדיוזית ומפוארת שיכולה להיות. גול כמו זה השני של מראדונה, במעמד כזה, לא יחזור יותר לעולם".
ואצל השדרים הצעירים?
"היום נדמה לי שיש אנשים במקצוע שלנו שחושבים שהם יותר גדולים מהאירוע. יש אנשים צעקניים. למה בנאדם צועק? הוא חושב שלא שומעים אותו, אז הוא צועק. למה לצעוק? יש מיקרופון. אנשים צועקים, בוטים מאוד.
מותחים ביקורת בדברים שהם לא לגמרי מיומנים בהם. פשוט יש להם מיקרופון. אלה דברים שצריך ללמוד מהגויים. לרוע המזל אני לא מרגיש שהשדרים הצעירים מוכנים ללמוד ממישהו. לא חושב שהם לומדים ממני, ממאיר איינשטיין או מרמי וייץ. הם מנסים להמציא משהו חדש. ישראלי צריך לשדר כמו ישראלי".
יש דבר כזה סגנון ישראלי?
"אני חושב שיש סגנון ישראלי. סגנון קצת יותר סחבקי, כמו שאנחנו. קצת יותר חייכני. פחות מעונב מהאנגלי אבל לא פרוע כמו השידור של שדר זמאלק במצרים. הוא גם לא מתלהב ומתלהם כמו שדר בליגה המכסיקנית. גם כשאתה אומר גולאסו אתה לא יכול למתוח את זה ולעשות גולאסססססססו כי אתה לא שם. אתה יכול לחייך ולהגיד גולאסו".
עם קריצה.
"נכון. אני מנסה לעשות את זה עם קריצה. כי אני לא גדלתי על גולאסו. אני גדלתי בפתח תקווה, הלו".
הערב: טקס נבחרי השנה בספורט
בטקס שיתקיים הערב בהיכל הבימה בת"א ייבחרו הספורטאי, הספורטאית ומאמן השנה בענפי הספורט האולימפיים, הפראלימפיים ובענפים התחרותיים שאינם אולימפיים. בנוסף ייבחרו ספורטאי השנה בקטגוריות כדורגלן, כדורסלן, כדורסלנית ומאמן השנה. "פרס הספורט הישראלי 2015" יוענק ביוזמת משרד התרבות והספורט, בחסות הטוטו ובהשתתפות הוועד האולימפי, הוועד הפראלימפי והתאחדות "אילת", שחברו לראשונה יחד.
לפנייה לכתב/ת 
