כיצד האינטרנט של האנרגיה ישנה את העתיד?

יכול להיות שהקפיטליזם ניצח כל כך עד שהוא ייעלם? לפי העתידן האמריקאי ג'רמי ריפקין, זה בדיוק המצב. בספר שלו "חברת העלות השולית האפסית" (The Zero Marginal Cost Soceity), שיצא לאור בשנה שעברה הוא טוען שהתחרות בשווקים גורמת לחברות לחפש טכנולוגיות חדשות שיאפשרו להן להצליח בתחרות על לב הצרכן, מצד אחד, ומצד שני להוריד מחיר לצרכן.

• לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס
  

בסוף, ככה מראה ריפקין, אנחנו מסיימים במקום ממש מוזר: מקום שבו עלות היצור של אב טיפוס מסחרי עולה סכום מסויים, אבל עלות היצור השולית, כלומר של כל המוצרים שמשתכפלים ממנו - מגיעה לאפס. ניקח את עולם המוזיקה. היום שכפול קבצי MP3 נעשה בשניות ובחינם, כאשר קבצים של מוסיקאים דולפים לרשת הם משתכפלים באלפיהם ואין לחברות המוסיקה והקולנוע דרכים להרוויח. ומה קורה עכשיו? לפי ריפקין אנחנו צועדים לקראת אופן ארגון כלכלי חברתי חדש; משטר שהוא מכנה בשם Creative Commons. 

תשתיות למהפכות כלכליות

האם מה שכתבתי למעלה משכנע? אפשר ומתבקש להגיד לריפקין דבר כזה: עולם ה"קופי פייסט", עולם ההעתקה החינמית הוא עולם שקיים רק ברובד מאוד מסויים בחיים שלנו, בעולם האינטרנטי. אבל מה קורה עם יצרני מוצרים חומריים - קומקומים, מכוניות, מפיות ומכונות כבדות? האם, אנחנו שואלים את ריפקין, זה רלבנטי בכלל?

ובכן, החידוש שלי, ריפקין יענה, הוא בזה שאני צופה שמהפכת ה"קופי פייסט" עומדת להגיע גם לעולם הפיזי. כן, נוכל להעתיק ולייצר כמעט בחינם מוצרים חומריים כמו קומקומים. וזה, הוא אומר, יקרה בגלל צירוף של שלושה גורמים: "אינטרנט של אנרגיה" כמקור אנרגיה, מדפסות תלת מימד (כתחליף להובלה) ואינטרנט, ובמיוחד אינטרנט של דברים, כאמצעי תקשורת ותחבורה בסיסיים. והדברים האלה לא מקריים.

על פי ריפקין, בבסיס כל מהפכה תעשייתית עומדים שלושה גורמים שמשפיעים על האופי המיוחד שלה. לכל משטר חברתי, או במקרה שלנו, לכל אחת מהוריאציות של הקפיטליזם של מאתיים השנים האחרונות, היו שלושה גורמים שיצרו אותה. מקור אנרגיה, תחבורה ותקשורת. נדגים בעזרת ריפקין.

הקפיטליזם של המאה ה-19, מספר לנו ריפקין, נבנה על בסיס אנרגיית קיטור שמופקת מפחם. כתוצאה מכך, התחבורה התנהלה באמצעות רכבות קיטור וספינות כאלה. אמצעי התקשורת שאפיין את הזמן הזה היה הטלגרף. כל זה השתנה במאה ה-20 ואת הפחם החליפו הנפט ומוצריו, ואת ההפעלה הישירה עם פחם החליפו תחנות החשמל הענקיות.

אמצעי התחבורה שאפיין את הכלכלה הזו היה מכונית פרטית ומשאית וכלי התקשורת היו טלוויזיה, טלפון רדיו ועיתון. כל זה, ריפקין טוען, משתנה לגמרי כשהאינטרנט מגיע. את האינטרנט הרגיל אנחנו מכירים והוא מדבר על השלב הבא בעולם האינטרנט - האינטרנט של הדברים.

מדפסת תלת מימד

אינטרנט של דברים ואנרגיה

האינטרנט של הדברים (IOT) הוא כינוי לחיבור (שכבר קיים) של מיליארדי סנסורים קטנטנים מצד אחד למכשירים בעולם החיצוני, מכשירים "אמיתיים" כמו מכונת כביסה או טלויזיה, ומצד שני לרשת האינטרנט הרגילה. לא נרחיב הרבה. תוכלו להציץ בטור הזה. מה שחשוב הוא שניתן יהיה לפקח ולהפעיל חפצים מרחוק באמצעות האינטרנט. ומה שעוד יותר חשוב הוא, שחפצים יוכלו לדבר אחד עם השני באמצעות תכונות.

בואו נדמיין למשל מכונת כביסה בבית שלכם. היא צורכת חשמל מדוד השמש על הגג. ריפקין מתאר מצב לא רחוק שבו מכונת הכביסה שלי תוכל לפנות לדוד השמש של השכן. היא תתוכנת לעשות את זה כאשר מזג האוויר אצלי יהיה מעונן והדוד שלי לא ייצר חשמל חינם שמקורו בשמש. המכונה שלי תקנה בשוק החופשי דקות של חשמל מבית אחר במחיר זול יותר ממה שהיה עולה לה לקנות מחברות החשמל של ימינו. הבית שלי, כמובן, כיחידה של יצור אנרגיה סולרית, יכול למכור דקות חשמל (כשיהיה עודף) לצרכנים אחרים ברחבי העולם.

לסוג כזה של אינטרנט של דברים ריפקין קורא "האינטרנט של האנרגיה". ואינטרנט כזה, יכול להפוך את אספקת האנרגיה לחינמית כמעט. אפשר יהיה לנצל אנרגיית רוח במקומות ובזמנים שיש בהם רוח, ליצירת אנרגיה ולהעביר אותה לרגעים, דקות או יותר למקומות אחרים. והנה לנו, ריפקין אומר, הדלק שיתניע את צורת הארגון החדשה. והדלק הזה יהיה דלק זול או כמעט חינמי במשך הזמן.

לאינטרנט של האנרגיה, מצטרפות מדפסות תלת מימד. כאלה שיופעלו, לפי ריפקין, באמצעות חומרים למחזור. מדפסות כאלה ייצרו זכוכית מחול, מוצרי עץ מנייר למחזור ופלסטיק ממחזורי פלסטיק. והנה לנו, עלות כמעט אפסית בייצואר הביתי. במקום לשנע סחורות למרחקים אדירים במחירי דלק גבוהים, נעתיק קובץ חינמי עם תוכנית הנדסית ונדפיס בבית.

אז מה יהיה?

זו שאלת מיליון הדולר. עד כמה התחזיות האלה יהיו קרובות למציאות. לפי ריפקין, חלק מהחידושים שתוארו פה מצויים בפיתוח כבר בימינו. אבל גם אם כן, יש כמה שאלות עקרוניות. החשובה שבהן היא שאלת המניע. את הכלכלה שלנו דוחפת כל הזמן לתנועה השאיפה להרוויח עוד בכסף או שווה כסף. השאיפה הזו מארגנת את החברה ומסדרת אותה.

אבל מה יקרה אם ריפקין באמת צודק? מה יפעיל את המערכת הכלכלית העתידית במקרה שהיא לא תופעל באמצעות היכולת והרצון להרוויח בכסף? האם אנחנו עומדים בפני שינוי מוחלט והיעלמות של הקפיטליזם לטובת משהו אחר? אולי אנחנו עומדים בפני וריאציה משוכללת יותר של קפיטליזם? נמשיך בטורים הבאים.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב" המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה"