סלפי בלי מוגבלות: "זה מה שאני רואה במראה"
בשבוע הבא תיפתח התערוכה "סלפי במהדורה מוגבלת", שבה יוצגו צילומיהם של אנשים עם מוגבלות. "התערוכה קוראת תיגר על הקיבעון, התפישות השגויות וההתייחסות לאנשים האלה כלא שייכים"
"כשחברות שלי בבית ספר יסודי שאלו איך תהיה החתונה שלהן, איזו שמלת כלה תהיה להן, אני שאלתי שאלות אחרות. למה אני שונה מאחרים? למה אני קטנה? מה הסיבה שבאתי לעולם הזה?". בשבוע הבא תוכל לימור אשכנזי, נכה בשיעור 100% ומרותקת לכיסא גלגלים מגיל 16, להציג את עצמה בשמלת כלה, בתערוכה "סלפי במהדורה מוגבלת" שתוצג באוניברסיטת תל אביב.
אשכנזי היא רק אחת מעשרות אנשים עם מוגבלות שהחליטו לחשוף את עצמם, באופן אמיץ. במסגרת תערוכת הצילומים הייחודית, אנשים עם מוגבלות צילמו דיוקנאות עצמיים וחושפים חלק מעולמם האינטימי. בנוסף יוצגו בתערוכה צילומי זוגות של אנשים עם מוגבלות.
"התערוכה קוראת תיגר על הקיבעון, התפישות השגויות וההתייחסות לאנשים עם מוגבלויות כלא שייכים", מסבירה אפרת וקנין, יוזמת התערוכה ומנהלת מרכז "לימונדה" להעצמת אנשים עם מוגבלות. "עבור אנשים עם מוגבלויות, הצורך להשתלב בחברה ולהיות חלק אינטגרלי ממנה מחייב אותם להיאבק על מיקומם ברמה היום-יומית. מבחינתם זה אומר להפנים שגם הם חלק ולא צריכים להגדיר את עצמם דרך מה שחושבים עליהם, או כמי שמבקשים עזרה או נזקקים להכרה. הם כאן, בדיוק כמו שהם, נקודה".
לימור אשכנזי, שתמונתה בשמלת כלה תוצג בתערוכה, מספרת: "לתסמונת שלי קוראים 'מורקיו' והיא גנטית, הגובה שלי 80 ס"מ. בגיל 16 עברתי אירוע מוחי ונזקקתי לכיסא גלגלים. איבדתי את היכולת לתפקד פיזית אבל הרווחתי עולם שלם אחר, בחרתי בחיים, החלטתי לחגוג את החיים ולהגשים את החלומות שלי. אני מודה לאלוהים שלא נתן לי גובה אבל נתן לי הרבה יותר", אומרת אשכנזי, שמשחקת בתיאטרון קהילתי ומעבירה הרצאות. "אני רוצה להגשים עוד חלום גדול - הפקת מחזה שכתבתי וזוגיות. היה לי חשוב להשתתף בתערוכה ולהציג לאנשים חלק מהאמת הזו שהם לא מכירים".
בתערוכה אפשר למצוא גם את תמונת הסלפי של דני גרמייז (37), שאותה הוא צילם בעזרת המטפל שלו. "זה אני, זה מה שאני רואה במראה בכל בוקר וערב", הוא מסביר את התמונה שבחר להציג בתערוכה. "גוף רזה, שלדי, ישוב על כיסא גלגלים גדול ובעל זוג ידיים בתפקוד חלקי ביותר. ועדיין, זה אחד הטקסים האהובים עליי ביום, להתייצב מול המראה, להסיר את החולצה ולחשוף את הגוף השלדי הנכה הזה. כי אני אוהב להסתכל עליו, עם כל המגרעות שלו, ולחשוב שהוא נחמד וסקסי".
גרמייז מרותק לכיסא גלגלים בעקבות מחלה גנטית שהתפרצה כאשר היה בן 21. במשך השנים הוא עבר שיקום ואשפוזים ממושכים ובשנה האחרונה הוא מנהל אתרי אינטרנט לאנשים עם מוגבלות, ובהם קבוצה סגורה בפייסבוק הנושאת את השם "אני נכה וסקסי". לדבריו, "בשפת היופי ה'סטנדרטית' הגוף שלי לא יפה - שדוף, לבן, אבל אני רואה את עצמי כמושך וסקסי. זו התחושה שלי, וזה לא תמיד היה ככה".
"הכול אפשרי, גם כשיש מגבלה"
מירי קרימולובסקי, אוצרת התערוכה, היא כתבת התרבות ומבקרת האמנות ב"קול ישראל". קרימולובסקי מסבירה: "התערוכה באה לתת פנים לאלה שאנחנו ה'בריאים' מסבים מהם את מבטנו. היא מבקשת שניישיר מבט לאותם אנשים, שכאשר אנחנו פוגשים אותם אנחנו פתאום לא יודעים איך להתנהג - המבוכה שנוצרת, השאלה אם מותר או אסור להסתכל ועל מה, על הבחירה להתעלם לגמרי מאותו אדם או לחלופין לנעוץ מבטים".
בנוסף לצילומי הדיוקן, בחרה קרימולובסקי להציג בתערוכה סדרה של צילומי זוגות של אנשים עם מוגבלות. "זו עוד הוכחה לכך שהכול אפשרי גם כשיש מגבלה. לאהבה כידוע אין כאלה", היא מסבירה. בתערוכה מוצגים בין השאר צילומיהם של שושי ברגר (33) ומיקי קלור, שנפטר לפני יותר משנה בהיותו בן 42. ברגר נכה בשיעור של 100% ומרותקת לכיסא גלגלים.
כך תיאר מיקי ז"ל, משפטן שעבד בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, את פגישתו עם שושי: "נפגשנו, היה לי כל כך טוב להביט בעיניים הכי יפות בעולם, הכי חכמות והכי טובות. לפתע פשוט לא ראיתי את הכיסא והוא נעלם לחלוטין. רק שושי ואני היינו שם, אני עם נשמתי ושושי עם נשמתה היפה". לדברי קרימולובסקי, "זו אולי
תמציתה של המחשבה העומדת מאחורי התערוכה, המציגה צילומי סלפי של קהילה שרוצה כל כך שנתבונן במהותה האמיתית ולא בקליפתה".
ברגר, מורה וסטודנטית לחינוך מיוחד, שגם תמונת הסלפי שלה מופיעה בתערוכה, מספרת: "בחרתי את התמונה כי המים הם מקום שבו אני מרגישה קלה וחיה כאדם נכה. הקושי הוא לצאת מהמים ולהרגיש שאתה לא יכול לזוז. מיקי אתגר אותי להיכנס. אני אדם עם מגבלה, כן, מה לעשות, כל אדם והמגבלה שלו, המגבלה שלי נראית לעין. החברה שלנו שמה משקל רב על מראה חיצוני, הרבה פעמים על חשבון ההתעמקות וההסתכלות פנימה. תסתכלו רגע סביבכם: מי גבוה, מי נמוך, מי שמן, מי רזה, מי בהיר, מי כהה, מי יושב על כיסא גלגלים ומי הולך בעזרת הליכון. קל לנו מאוד לתייג כל אחד כזה תחת כותרת, אחר כך תגיע הדעה הקדומה ואז הפחד וההימנעות מקבוצה מאוד מאוד מצומצמת של אנשים 'לגיטימיים'. כמה עצוב".
התערוכה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום מיום חמישי, 7 בינואר, בספרייה למדעי החברה ולניהול באוניברסיטת תל אביב, בשעות 20:00-18:00, והיא תינעל ב-29 בפברואר.
לפנייה לכתב/ת 
