הבחורה הכי מגניבה: זה הסקי הראשון שלי
יכולתי להמשיך לנצח עם החופשות האירופיות שלי - שופינג, אוכל, נופים, אוכל, מלונות, אוכל... מה רע? אבל אז הגיעה חופשת הסקי הראשונה שלי, ואחריה - הכול נראה אחרת
גברים טועים כשהם חושבים שמייקאפ סקס, פרחים, שוקולד או דובי פרוותי עשויים להיות הפתרון לרוב הבעיות בזוגיות, בזמן שכל אישה יודעת ששיחת "יחסינו לאן" טובה, סופה להסתיים ב"אז בואי נצא לחופשה!". אחרת סתם בזבזנו שעות של קלישאות, דמעות וטישו.
אז שם הכל התחיל - ב"בואי נצא לחופשה" המיוחל שלי, שהביא איתו את המשפט "מה? וואו, לא חשבתי על זה" הכי אמין שלי, ואחריו את "אז מה בא לך? פריז? רומנטי כזה?", שהכנתי מראש. מה שלא ציפיתי לו היה המשפט הנלהב שלו "בואי נטוס לסקי!" שכמעט גרר אחריו את "אני מרגישה שאתה לא מקשיב לי", שממנו הכל התחיל.
טעויות של צעירים
יכול להיות שהתלבטתי, שתהיתי אם זה בשבילי ואם זה סוג החופשה שמתחשק לי, אבל מהרגע שראיתי את החיוב בכרטיס האשראי זה נהיה רשמי - אני הבחורה הכי מגניבה בסביבה, אני טסה לחופשת סנובורד. ושמישהו ינסה לעצור אותי.
לא, באמת, שמישהו יעצור אותי כי פתאום אני מוצאת את עצמי מבררת מחירי גוגלס, מודדת מעילי גלישה וממששת כפפות עם מגנים כשמעולם עוד לא ראיתי שלג! וזאת - מסתבר, טעות נפוצה של מתחילים.
אז מילאתי את המזוודה בכל פריט שהצלחתי לאסוף מחברים, בני משפחה, שכנים או עוברי אורח שרק רמזו על הקשר שלהם לציוד סקי, ואיתה עליתי למטוס לצד עשרות אנשים (מגניבים כמעט כמוני), שרק הם יכולים להבין את הפרפרים שיש לי בבטן.
אז מה? פעם ראשונה בשלג?
כמו בכל דבר בחיים, גם בסקי - צריך לדעת איך להתחיל כדי להיות בטוח שזה ייגמר טוב. אז בחרתי להתחיל מהטופ - חבילת הכול כלול ב"לה מנוייר" - עיירה קטנה ומבטיחה בצרפת שחולקת מרחב גלישה אינסופי עם ואל טורנס - אחד השמות הגדולים בסצנת הסקי. מבט ראשון מהחלון גרם לי להחסיר פעימה - איך אני מוצאת את הדרך בתוך כל מרבדי השלג האלה? וחשוב מזה - איך לעזאזל אני מוצאת את הדרך חזרה? מבט שני מהחלון כבר גילה את יואב - המדריך (המגניב בכמה רמות מעליי) שהגיע לתת לי את כל התשובות. איתו יצאתי לשלג כשהאף אדום מקור אבל הגוף בוער מהתרגשות.
כבר נפתחנו, אז תרשו לי להודות - זה לא פשוט, החרא הזה. היום הראשון התבסס על ניסוי וטעייה - לנסות לזוז, לנסות לעצור, לנסות לקום... אבל הרבה לפני שהצלחתי להבין איך נעמדים על הבורד, כבר הייתי חזרה על התחת. שוב, ושוב, ושוב. כן, היו רגעים שגרמו לי לרצות לנתק את הבורד ולזרוק אותו מהצוק הכי גבוה באתר, היו גם שיחות עם עצמי על "מה רע בסטארבקס באלכסנדר פלאץ בברלין או בפסלים אנושיים בלה רמבלה בברצלונה?" אבל אז, ברגע אחד, זה קרה. תנועה נכונה אחת שהעמידה אותי על הרגליים והפגישה אותי עם הרוח הקרירה בפנים, עם הגלישה החלקה של הבורד על השלג, עם השליטה בגוף ועם הקראש המטורף שכולם מדברים עליו.
נעים מאוד, אדרנלין
נכון שטסתי עם "בחיר ליבי", אבל את האדרנלין פגשתי בחדר השכרת הציוד ומאז ועד לרגע שבו עליתי על המטוס לישראל, היה בלתי אפשרי להפריד בינינו. יש משהו בתחושה הזאת, בדפיקות הלב המואצות רגע לפני שאני יורדת מהצ'רליפט, במתח בגוף שנייה לפני שאני מגיעה לסיבוב, בפעימה שנעלמת ברגע שאני מחליטה לרדת במדרון ובזרמים בכל הגוף כשאני מגיעה לסוף המסלול ומצליחה לעצור באלגנטיות בדיוק בכניסה לבר. יש משהו באדרנלין הזה שגרם לי לצרוח מאושר, לנשום עמוק ולהתחיל שוב הכול מההתחלה. אולי זה מה שעושה אותו כל כך ממכר ואת הגלישה שמלאה בו עד תום, לכזו מטורפת.
אחרי ומסביב
זה קטע, אבל גם אם מתמכרים לעניין הגלישה, גם אם קמים בבוקר עם מטרה אחת ברורה שהיא לחרוש את השלג, לשרוף את המסלולים ולקרוע את הבורד - התענוג הזה ייאלץ להסתיים בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים. "ואז מה?", אתם שואלים? או! שומעים את החיוך שלי? אז מתחילים ליהנות.
כל עיירת סקי שמכבדת את עצמה, בטח ובטח אם מדובר באחת מעיירות מרחב "שלושת העמקים" שהשכלתי לבחור, מטפחת
סצנת "אפר'ה סקי" סוערת (אה, אתם לא שוחים בז'רגון? אפר'ה סקי זה "אחרי הסקי" בצרפתית. תשתדלו להדביק את הקצב). מסעדות, ברים, מסיבות, הופעות, אתרי ספא, מרחצאות, אטרקציות ומה לא?
לכתבות הקודמות:
פנינת האלפים: איפה לעשות סקי באוסטריה?
הכי סקסי, הכי רומנטי: לעשות סקי באיטליה
הבליין, המקצוען, המפונק: אתר סקי לכל גולש
סקי בזול, יש דבר כזה: 8 דרכים לחסוך
אפשר להגיד "קרה" על חופשת סקי, אפשר להגיד גם "לא זולה" או "אקסטרימית", אבל "משעממת" היא בטח לא. השעות הארוכות על השלג שגרמו לי לאמץ גם שרירים שלא ידעתי על קיומם ולאסוף סגולים במקומות שאין לי מושג איך הגעתי אליהם, לא מנעו מבעדי לדדות כל הדרך אל הבר וליהנות מבירה זולה יותר ממים, לפזז במסיבות אלקטרוניות ולספוג אווירה לוהטת יותר מזו שהייתה בקהל של תיסלם בשנות ה-80, ואז לחזור לחדר המלון מבוסמת היטב ולהתמוטט אל שינה עמוקה, שסופה הוא עוד יום כזה - מלא ריגושים.
אחחחח... חופשת סקי היא בהחלט מתכון לאושר. והחזרה ארצה? בה יש אושר גדול לא פחות... אמצע החורף, הבנות במשרד
מחובקות עם מפזר החום, הגברים נופלים כמו זבובים לידיה הרשעות של השפעת, כולם חיוורים, עצובים ואפורים, ואני נכנסת למשרד עם טובלרון, מספרת סיפורי גבורה על מסלולים מטורפים, מראה תמונות שבכולן אני מחייכת יותר מדי ומוסיפה לכולם עוד סיבות להאמין שאני - הבחורה הכי מגניבה שהם פגשו. רק שיתפזרו כבר למשרדים שלהם, שלא יראו שאני גוררת רגל.
הכותבת היא מנהלת תוכן ב-SkiDeal
לפנייה לכתב/ת 
