אלוהים נגע בו / ספורטאי השנה
כמו מייקל ג'ורדן, סטף קרי גורם לדמיון של ילדים לרחף למקומות שמיימיים. אז נכון, אולי הוא לא יזכה בשש טבעות אליפות, אבל כבר עכשיו הוא שייך לקבוצה מצומצמת מאוד של שחקנים שלא היו כמותם. וגם: השנה הגדולה של ג'וקוביץ' והשיאים של לדקי. ספורטאי השנה של "ידיעות אחרונות" ו-ynet ספורט
סטפן קרי נבחר שביעי בדראפט של 2009. בין היתר הקדימו אותו חברי היכל התהילה הידועים האשים תאביט, טייריק אוואנס וג'וני פלין. אף אחד לא חשב אז שמדובר באיזה סקנדל גדול, סך הכל גארד נחמד עם טווח זריקה אינסופי.
שש שנים קדימה, סטף קרי הוא מייקל ג'ורדן של דורו. יותר מלברון ג'יימס, יותר מקווין דוראנט. לא כי הוא יותר טוב מהם, ברור שהוא לא, אלא כי הוא ג'דיי מאסטר והם לא. כי הוא עושה דברים בדרגת הקושי שג'ורדן הגיע אליה, רק אחרת. כי כמו ג'ורדן, הוא נראה כמי שאלוהים נגע בו. כי כמו ג'ורדן, הוא גורם לדמיון של ילדים לרחף למקומות שמיימיים, גם אם הוא עצמו לא יכול לרחף כמו מייקל. רק שבניגוד לג'ורדן, לקרי אכפת גם מהעולם סביבו.
במהלך משחק חג המולד עתיר הרייטינג בין גולדן סטייט לקליבלנד, בין עשרות הפרסומות למכוניות ולתרופות, ראו מיליוני אמריקאים פרסומת אחת חסרת תקדים: שחקני NBA דורשים לעשות סוף סוף משהו נגד תאוות הנשק שהורגת 30 אלף אמריקאים בכל שנה.
זה אחד הנושאים החברתיים־פוליטיים הנפיצים ביותר בארה"ב היום, וגדולי שחקני העבר לא היו מעזים להתקרב אליו מחשש שירגיזו את יצרני וקוני הנעליים. אבל הדור הנוכחי של בני־אדם־שהם־גם־שחקנים הוא המשובח בהיסטוריה של ה־NBA, והג'ורדן שלו היה כוכב התשדיר הזה.
סטף קרי אולי לא יזכה בשש טבעות אליפות, אבל כבר עכשיו הוא שייך לקבוצה מצומצמת מאוד של שחקנים שלא היו כמותם. ושלא כמו מרבית חברי הקבוצה הזו, קרי מבין שגם אם רוב הילדים שחולמים להיות כמוהו לעולם לא יהיו השחקן שהוא, הוא לפחות יכול לעזור להם להיות האדם שהוא.
רקורד בעונת 2014/15: אלוף NBA עם גולדן סטייט, MVP של העונה הסדירה, 23.8 נקודות למשחק, 44.3 אחוז לשלוש, 91.4 אחוז מהעונשין, 7.7 אסיסטים
רקורד בעונת 2015/16: מלך הסלים עם 30.5 נקודות למשחק, 44.6 אחוז לשלוש, 6.4 אסיסטים, הוביל את הווריורס לפתיחת העונה הטובה בתולדות הליגה - 0:24
(ציפי שמילוביץ, ניו-יורק)
הסגנים -
2.שליטה מהפנטת / נובאק ג'וקוביץ'
אם הייתי סרבי, הייתי נעלב שנובאק ג'וקוביץ' אינו ספורטאי השנה בישראל. אם הייתי ג'וקוביץ', כבר הייתי ממש עצבני.
הרי השנה הוא לא ממש ידע מה זה הפסד. 2015 של ג'וקוביץ' הייתה אחת השנים הגדולות ביותר בהיסטוריה של טניסאי בודד. שליטה מוחלטת ומהפנטת של הענף היחידני המוביל בעולם. שנה שבה כל הפסד, גם אם היו מעטים כאלה, התקבל כסנסציה.
הוא לא ספר את פדרר ברגעים החשובים, רמס את נדאל, הכניע את מארי בגמרים ודרס את כל השאר. הפסד בודד בגראנד־סלאמים (וגם זה בגמר), הישג שיא של 6 זכיות בטורנירי מאסטרס בשנה אחת – הכי הרבה בהיסטוריה. למרות המרחק שניצב בינו לבין פדרר בכמות תארי הגראנד־סלאם (10 מול 17), "נולה" בן ה־28 הציב עצמו השנה כאיום העיקרי על השיא של השווייצרי.
כי 2015 הייתה רק הפיק בשליטה של הסרבי בחמש השנים האחרונות, באחת התקופות העשירות בסבב העולמי. זו הייתה השנה שבה נחרט על העשור הנוכחי "העשור של ג'וקוביץ'", זו הייתה השנה שבה קיבע את מעמדו כאחד הגדולים בהיסטוריה.
(שרון דוידוביץ')
3. הכי גדולה בהיסטוריה / קייטי לדקי
באולימפיאדת לונדון, כשהייתה רק בת 15, קייטי לדקי כבר זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה, אבל עדיין הייתה על תקן "מיסי פרנקלין ליודעי דבר". השם הזה שתרצה להזכיר בשיחה כדי להוכיח שהעניין שלך בשחייה לא מסתכם בשבוע אחת לארבע שנים, או סתם כדי לסדר לעצמך כרטיס כניסה לקבוצת הפייסבוק: אנשים עילאיים ומתנשאים.
בזמן שהאמריקאים עסקו בלקשט את אבק הכוכבים של פרנקלין, מתחת לאף צמח להם הדבר האמיתי. כוכבת־על עם תוצאות שיכולות להעניק לה כרטיס לריו במשחי הגברים.
עד השנה עוד הייתה הפרדה בין שתי נסיכות הבריכה. פרנקלין כיכבה במשחים הקצרים־בינוניים (100 ו־200 מטר גב, 200 חופשי), לדקי שלטה במשחים הארוכים יותר (400 עד 1,500 חופשי). באליפות העולם השנה לדקי העזה לפרוץ את הגבולות בין הממלכות ולקחה מפרנקלין את הכתר במשחה שלה, 200 חופשי.
מאיפה הוורסטיליות הזו? איך היא שוברת שיאי עולם יום אחר יום? מהיכן מגיעה הבגרות שלה בגיל כה צעיר? כל כך הרבה שאלות פתוחות לדקי משאירה, ונראה שרק לשאלה אחת התשובה ברורה: האם מדובר בשחיינית הגדולה בהיסטוריה? לגמרי.
(אליסף דעואל)
4. שוב המלך / ליונל מסי
שנת 2015 החזירה את לאו מסי למעמד שבו התרגל להיות מאז שהיה בן 21: הכדורגלן מספר אחת בעולם ללא מתחרים. בשתי העונות הקודמות נראה שהוא הולך ומאבד גובה במאבק הכמעט נצחי עם כריסטיאנו רונאלדו, אבל מהרגע שבו התגבר על המשבר שפרץ בינו לבין מאמנו לואיס אנריקה בינואר, אי אפשר היה לעצור אותו. גם לא את ברצלונה.
הוא הבקיע מעט פחות מבעבר, אבל בישל הרבה יותר. הוא החמיץ חודשיים בשל פציעה, אבל חזר כמו חדש. רגע השיא האישי היה ללא ספק בחצי גמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, כשהשכיב את ג'רום בואטנג וכבש את אחד השערים הגדולים של העשור.
נכון, היו גם מעט נפילות, כמו ההפסד של ארגנטינה בגמר הקופה, אולם זה לא שינה את העובדה שמסי חזר להיות הגדול מכולם. החותמת תינתן ב־11 בינואר, כשיזכה בכדור הזהב בפעם החמישית. והוא רק בן 28.
(נדב יעקבי)
5. עדיין המלך / אוסיין בולט
6. על גבול השלמות
בעוד שבמערכת "ידיעות אחרונות" סרינה וויליאמס הגיעה למקום השישי, "ספורטס אילוסטרייטד" הציב אותה בראש הפודיום - האישה הראשונה מאז 1983 שנבחרת לבדה כספורטאית השנה ע"י המגזין הפופולרי.
זו הייתה שנה כמעט מושלמת לוויליאמס, שהניפה סרוויסים באוסטרליה, בפריז ובווימבלדון, ויחד עם הניצחון בגמר ארה"ב 2014 השלימה "סרינה סלאם" שני בקריירה. אבל אז, כשהיא רחוקה שני ניצחונות מהפיכתה לטניסאית השנייה שזוכה בכל ארבעת המייג'ורים בשנה, ספגה הפסד מדהים. דווקא בניו־יורק, דווקא מול רוברטה וינצ'י.
אז את ההישג ההוא של שטפי גראף סרינה לא הצליחה לשחזר, אבל אם לשפוט על פי הדומיננטיות שלה, כבר ב־2016 היא תעקוף אותה כשיאנית הזכיות בגראנד־סלאמים בעידן הפתוח ותהפוך רשמית לגדולה מכולן. כרגע יש לה 21 לעומת 22 של הגרמנייה, ובינינו, מישהו מוכן להמר נגדה?
(נדב צנציפר)
לפנייה לכתב/ת 
