דורית רביניאן: "נפתלי בנט תקרא את הספר"
דורית רביניאן מצאה את עצמה במוקד הסערה, אז למה לדעתה שר החינוך חייב לקרוא את הספר? איזו תגובה הפתיעה אותה במיוחד? ומה טוב בכל זאת יצא מהסיפור הזה? צפו
כדי לתאר את חוויות היממה האחרונה הסופרת דורית רביניאן מצטטת באופן הכי ספונטאני שיר של ליאור נרקיס: "קוראים לזה טרפת, קוראים לזה שגעת". לך תבין את המציאות הישראלית. מאז שהחליטו במשרד החינוך לפסול את ספרה, "גדר חיה", בגלל רומן בין יהודיה לערבי, הטלפון לא מפסיק לצלצל."פתאום הפכתי להיות נושא חדשותי. זה לא המקום שידיעות על ספרים וספרות תופסות בדרך כלל. אני מנסה לעבור בין הטיפות ולא להיפגע", היא אומרת בראיון ל-ynet.
בעוד שבמשרד החינוך מדברים על "חשש לעידוד התבוללות", ובבתי הספר מורים מותחים ביקורת חריפה, רביניאן מדברת על ציונות. "יותר משזה שיעור בספרות, זה שיעור באזרחות", היא אומרת: הספר לא פרובוקטיבי, כוחו בעדינותו ואולי אפילו יש בו עמדה ציונית שמרנית".
אז למה לדבריה הספר נפסל? רביניאן חושבת שמדובר ברוח הזמן ובמקום שהשתנה לבלי הכר. "בעצם העלמה של הספר, חושבים שתיעלם הבעיה. אבל הספר הוא רק מראה, בבואה של מורכבות המציאות שבה אנחנו חיים". במובנים רבים היא אומרת: הפוסל במומו פוסל.
"התמה המרכזית בספר היא הסיבה לפסילתו. הרעיון המרכזי הוא פחד מפני אבדן הזהות הישראלית כפי שהוא מתבטא בין שני אנשים מעבר לים. יש בזה משהו כמעט ספרותי שעצם המקור, הפך לעילה. יש משפט שאומר: כשאתה מחזיק פטיש, כל מה שאתה רואה הוא מסמר. רק בגלל שיש בספר איזה שהוא דיאלוג, עין בעין עם האחר הערבי הפלסטיני, איזו עמידה על עמק שווה והתבוננות אחד בנפשו של האחר, אחד בעולמו של האחר, נתפסת כאיום על הזרם המרכזי של הישראליות. זהו מסמר שווא".
לרביניאן יש גם הצעה לזמנו הפנוי של השר בנט בסוף השבוע הגשום הקרוב: "הספר נפרש על פני 350 עמודים. מחר יום שישי ויש לך את כל השבת לעיין בספר. אני לא יודעת אם תספיק בסוף השבוע לרדת לחקרו או לעמקו אבל אולי יתפסו אותך משפט, פסקה, עמוד, סצנה, פרק. אני חושבת שתופתע לטובה עד כמה הגיבורה שלי ואתה גדלתם והתפתחתם באותו המקום, באותו מרחב ישראלי-ציוני. אני מנסחת את הפחד מפני הסכנה מחיים דו-לאומיים במרחב שבין הנהר והים. ניסיתי לעשות את זה באופן פרטני, מאד לא ייצוגי, כמו שסופרים עושים. אתה מוזמן להחליט בעצמך אם היה טעם בפסילה הזו".
לפנייה לכתב/ת 
