הרגו אותנו, ולא ברכות: רציחות בשירים
ג'ני של הקילרז היתה חברה של הרוצח שלה, הנערה שטבחה בתלמידי בית הספר הרסה לנו את יום שני, ג'רמי מהלהיט של פרל ג'אם התאבד מול כל הכיתה וגם הרולינג סטונס הקדישו שיר עליז לקניבל שהעיז - ויצא לחופשי. חזרנו לשירים שנכתבו בהשראת רציחות, וזה נשמע מזעזע
רציחות, התאבדויות פומביות ואפילו קניבליזם הם הנושא של לא מעט יצירות מוזיקליות בתרבות הפופולרית, כשמאחורי המנגינה הקליטה מסתתרות מילים מטרידות. תמת המוות ריתקה מאז ומתמיד יוצרים. ניק קייב אפילו הוציא ב-1996 אלבום שלם שמוקדש רק לרצח, ובו הדואט המפורסם עם קיילי מינוג, "Where The Wild Roses Grow".
אך מאחורי השירים שלפניכם מסתתרים מקרי רצח איומים ואמיתיים לחלוטין, שסביר כי בעת המעשה הנורא לא דמיינו שיהפכו ללהיטי רחבות ריקודים.
"Jenny was A Friend Of Mine" - הקילרז
אלבום הבכורה של הקילרז, "Hot Fuss" מ-2004, נפתח בשיר שהולם מאוד את שם הלהקה שכתבה אותו. "Jenny Was A Friend Of Mine" היה ללהיט ענק על אף שמעולם לא יצא כסינגל, וניחן גם בבס ליין קליט ומדבק ובפזמון סוחף - אבל מה שאולי עבר ללא מעט מאזינים מעל לראש היא העובדה שמדובר בשיר שעוסק בפרשיית רצח אמיתית.
מי שתהה לפשרן של שורות כמו "There ain't no motive for this crime, Jenny was a friend of mine", יתעניין לגלות כי החברה ג'ני היא למעשה ג'ניפר לוין, צעירה שנמצאה ללא רוח חיים ב-1986 בסנטרל פארק בניו יורק. על גופה התגלו סימני מאבק ברורים ורמזים לאונס, ואלו הובילו את המשטרה אל רוברט צ'יימברס, בן טובים שנצפה עם לוין בבר בליל מותה. את עובדת היותו שרוט וחבול, נימק צ'יימברס למשטרה בתירוצים כמו "רבתי עם חתול" ו"אין לי שום מניע לרצח, ג'ני היתה חברה שלי", שהפך לשורה המפורסמת בשירם של הרוצחים הנידונים.
הקילרז - "Jenny was A Friend Of Mine". היינו חברים, בחיי
כחלק מהקמפיין להוכחת חפותו, פצחו צ'יימברס ופרקליטיו במסע להכפשת שמה של המנוחה, בו ניסו לתייג אותה כחולת מין שאף ניהלה יומן סקס (שהתברר בסוף כלא יותר ממחברת טלפונים ופגישות אקראיות). הפרשה זעזעה את ארצות הברית והיתה למשפט מתוקשר, במסגרתו טען צ'יימברס לאי שפיות זמנית ולנסיון אונס שלו מצד לוין.
לבסוף התקבע הנאשם על קו הגנה שגרס כי ג'ני והוא היו בעיצומו של אקט מיני אלים (אך מוסכם על שניהם), שאיבד שליטה. צ'יימברס הודה בהריגה (ולא ברצח), ונידון ל-15 שנות בבית הכלא.
עוד לפני כן, באפריל 1988, תוכנית טלוויזיה אמריקאית שידרה סרט וידאו ביתי שצולם במסיבה בה נכח צ'יימברס בזמן המשפט, בו הוא נראה חונק את עצמו בידיו ומשמיע קולות חרחור, כמו גם מסובב את ראשה של בובת ברבי עד לתלישתו מהמקום. תוך כדי מעשה, הוא נתן פרשנויות בקול נשי: "קוראים לי... אופס! אני חושב שהרגתי את זה".
הרצח של לוין נחרט היטב בזיכרון הקולקטיבי האמריקני, ועל כן הופיע במספר יצירות עוד בטרם כתבו עליו ברנדון פלאורס ושות'. סוניק יות' ביססו על המקרה את "Eliminator Jr", הסדרה "חוק וסדר" כללה פרק בשם "נשק את הבנות וגרום למותן" שהתבסס על התיק ואילו צ'יימברס עצמו אף היווה השראה לדמות בסדרת הכלא המופתית "אוז".
עם חברים כאלה. סיקור משפטו של צ'יימברס
"I Don’t Like Mondays" - הבומטאון ראטס
הסיפור המזעזע של הירי בבית ספר בסן דייגו סוקר נרחבות ב-1979 - כלומר, בימים שלפני קולומביין ושאר מקרי טבח של תלמידים בחבריהם לספסל הלימודים. במרכזו עמדה ברנדה ספנסר, נערה בת 16 עם בעיות נפשיות (לא מאובחנות באותו זמן), שנחשבה לאאוטסיידרית בבית ספרה וגדלה בבית אביה, מוקפת בקבוקי אלכוהול.
בבוקר יום שני בינואר 1979 פתחה ספנסר באש לעבר ילדים ומבוגרים שהתגודדו בשער בית הספר בו למדה, פצעה 8 תלמידים, הרגה מנהל ושרת, ופנתה להסתגר בביתה. בעודה שם שוחחה ספסנר עם עיתונאי, שהתעקש לחפש סיבה ושאל אותה. "תגידי לי למה?". "אני לא אוהבת את ימי שני", ענתה, "זה (אקט הרצח) מעיר קצת את היום". "לא לאהוב ימי שני כסיבה לרצח נראה היה לי די מוזר", אמר בוב גלדוף, בזמנו סולן להקת הבומטאון ראטס, שהתוודע לדבר הרצח בעת שהה בתחנת רדיו באטלנטה לצורך ראיון.
הבומטאון ראטס - "I Don't Like Mondays". סיבה משונה לרצח
המקרה הוסיף ללוות את גלדוף במחשבותיו בהמשך היום, והוליד חודשים ספורים לאחר מכן את "I Don't Like Mondays", מלהיטיה הבודדים של הלהקה, בו שר הזמר "תגידי לי למה?", ועונה - "אני לא אוהבת ימי שני". "זה היה כזה מעשה חסר פשר", אמר הזמר פעם בראיון. "זו היתה התשובה חסר הפשר המושלמת לאקט כל כך חסר פשר. אז אולי כתבתי את השיר חסר הפשר המושלם כדי להמחיש זאת. לא היתה כאן כוונה לנצל את הטרגדיה".
משפחתה של ספנסר ניסתה למנוע את הפצת הסינגל בארצות הברית אך לא נחלה הצלחה, והשיר הפך ללהיט באייטיז, זאת חרף סירובן של תחנות רדיו בסן דייגו להשמיע את השיר, כדי להתחשב בתושבים.
"I Don't Like Mondays" הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי בקיץ 1979, וגם בישראל נחשב ללהיט. ספק אם אנשי חברת הכבלים ידעו את הסיפור שמאחוריו, כשהשתמשו בו בפרומו ללוח שידורים חדש של ימי שני, שכלל בין היתר את הסדרה "סיינפלד".
"John Wayne Gacy Jr" - סופיאן סטיבנס
המקרה של ג'ון ויין גייסי ג'וניור נחשב לאחד המוכרים והמזעזעים בתולדות הרוצחים הסדרתיים האמריקאיים. למעשה, גייסי נחשב לאחת הסיבות החשובות לאימה שמעבירים ליצנים בלא מעט ילדים ומבוגרים. בין השנים 1972 ל-1978 היה גייסי אחראי על אונס ורציחתם של 33 ילדים ונערים צעירים. הוא כונה "הליצן הרוצח" מכיוון שבחלק מהזמן התפרנס כליצן במסיבות, ימי הולדת ואירועי צדקה.
הליצן שרצח אותי. סיפורו המזעזע של ג'ון ויין גייסי ג'וניור
בשלב מסוים נלכד ג'ייסי על ידי המשטרה ולאחר חקירה ארוכה בה הצליח להתל בשוטרים, הודה כי מתחת לביתו מוחבאות למעלה מ-20 גופות של קורבנות. אחת הפרשות האיומות בהיסטוריה האמריקאית הסתיימה בהרשעה וגזר דין מוות, שיצא לפועל במאי 94.
ב-2005 הנציח המוזיקאי המוערך סופיאן סטיבנס את הרוצח, בשיר בשם "John Wayne Gacy, Jr" שכלל שורות כמו "He dressed up like a clown for them, With his face paint white and red, And on his best behavior' In a dark room on the bed he kissed them all". את השיר מסיים סטיבנס, יוצר רגיש ופופולרי, במסר מעט מקריפ: "ובהתנהגותי הטובה ביותר, אני למעשה בדיוק כמוהו", הוא שר. "בדקו מתחת לרצפות, שם הסודות שהטמנתי".
סופיאן סטיבנס - "John Wayne Gacy, Jr". השווה עצמו לרוצח הסדרתי
"Jeremy" - פרל ג'אם
לא בדיוק רצח, אבל סיפור אמיתי ודי מזעזע מאחורי להיט ענק של אחד מהרכבי הרוק הגדולים בעולם. ב-8 בינואר 1991 נכנס ג'רמי ווייד דל בן ה-15 באיחור לכיתתו שבריצ'ארדסון, טקסס. הוא היה טיפוס "ממש שקט", כזה שאינו יוצר חברויות כפי שהעידו עליו חבריו, אם בכלל היו כאלה. משנשלח למזכירות בית הספר להביא פתק התייצבות, חזר ג'רמי לכיתה עם רובה מגנום 357. הוא נעמד מול חבריו לכיתה, אמר "המורה, השגתי את מה שבאמת רציתי להביא", הכניס את הקנה בפיו וירה בעצמו מול כול ילדי הכיתה.
ליסה מור, ידידה של ג'רמי, סיפרה כי היתה נוהגת להתכתב עמו בפתקים. "את כל הפתקים הוא היה מסיים ב'כתבי לי חזרה'", היא סיפרה. "ביום שני שלפני ההתאבדות הוא כתב 'ימים מאוחרים יותר'. לא ידעתי מה לחשוב על זה".
פרל ג'אם -"Jeremy". התאבדות זה להיט
במכתב לידידה אחרת, שנחשף מאוחר יותר, כתב ג'רמי: "ננסי, בזמן שתקראי את זה כבר כנראה יריתי לעצמי בראש, במילים אחרות - התאבדתי. זו לא אשמתך. זו אשמתה של מישל, לצד בערך 137.5 בעיות אחרות. רק כתבתי כדי לראות אם את רוצה לבוא להלוויה. התקשרי לביתי ובקשי את אבא שלי. לפחות לא היית צריכה לשמוע את הבום. באהבה, ג'רמי וויד דל".
באותה שנה, בחור צעיר בשם אדי ודר קורא את ידיעת המוות הקצרה של דל בעיתון, ומחליט לכתוב עליו שיר. שנה מאוחר יותר יוצא "Jeremy" במסגרת אלבום הבכורה של פרל ג'אם, "Ten", והופך ללהיט הגדול והנטחן ביותר של הלהקה. הקליפ שליווה את השיר מציג באופן די ברור תלמיד שיורה בעצמו מול כיתתו. ודר עצמו סיפר בראיון כי "הרגשתי שהייתי צריך לקחת את הידיעה הזו ולעשות איתה משהו. לתת לה חשיבות".
בראיון אחר אמר: "אתה הורג את עצמך ועושה הקרבה ענקית רק כדי לנקום את הנקמה שלך, וכל מה שיישאר ממך זו ידיעה בעיתון. זה לא עושה כלום, דבר לא משתנה. 28 מעלות ומעונן בשכונה פרברית. העולם ממשיך לנוע ואתה אינך. הנקמה הטובה ביותר היא להמשיך לחיות ולהוכיח את עצמך. תהיה חזק יותר מהאנשים הללו, ותוכל לחזור".
המקרה של ג'רמי ווייד הוא אינו היחיד שהיווה השראה ללהיט הגדול של ודר ושות', שילב למעשה בין שני סיפורים שונים. המקרה השני הוא של תלמיד שלמד עם ודר בחטיבת הביניים בסן דייגו. "הכרתי מישהו שעשה בערך את אותו הדבר. הוא לא התאבד אבל פתח בירי באחת הכיתות. אני זוכר שהייתי במסדרון בית הספר ושמעתי אותן. למעשה, היו לי בעבר כמה תקריות עם הבחור הזה. הייתי ילד די מרדן ואני חושב שנכנסו לתגרות. כך שהשיר הוא בחלקו אודות ג'רמי ובחלקו אודות ילד בשם בריאן שהכרתי".
"התאבדתי, זו לא אשמתך". לזכרו של ג'רמי
"Too Much Blood" - הרולינג סטונס
מעניין שמכל הדרכים להנציח ביצירה מקרה רצח מזעזע שקרה במציאות, הרולינג סטונס בחרו לעשות זאת דווקא באמצעות שיר כל כך כיפי ורקיד. כזה הוא בדיוק "Too Much Blood", בעל השם האפל, הלחן העליז והטקסט שמדבר על רצח שכלל גם אכילה של הקורבן.
Issei Sagawa - נכנה אותו איסיי סגאבה ונקווה שביפנית זה נשמע אותו דבר - היה בן 32 כשהזמין את ידידתו רנה הארטוולט לסעוד עמו בביתו שבפריז, תחת האמתלה שהם הולכים לתרגם שירה. בהמשך, הוא ירה בה בצווארה בעודה ישובה עם הגב אליו. את השיר שהחלה לקרוא בטרם נורתה היא לא זכתה לתרגם, שכן סגאבה, שהתעלף למשך מספר דקות מההלם שהצליח לעשות זאת אחרי לא מעט נסיונות כושלים על נשים אחרות, הצליח להתאושש והמשיך בתכניתו החולנית באמת.
הרולינג סטונס - "Too Much Blood". שיר קצבי ועליז לקניבל שיעיז
הוא אנס את גופתה, ולאחר שהבין שלא יוכל לזלול אותה רק באמצעות שיניו אץ רץ לו איסיי לרכוש סכין קצבים. במשך יומיים הוא חתך וכרסם חתיכות ממנה, כשהוא הולך וטועם איברי גוף שונים. חלקים נוספים מידידתו, הוא אפס במקפיא - למקרה שיתחשק לו לנשנש משהו בהמשך. בסופו של דבר סגאבה נתפס על ידי המשטרה בעת שניסה להיפטר מהגופה באגם.
מה שקרה אחר כך לא ייאמן כמעט כמו ראשיתו של הסיפור. סגאבה ישב במאסר במשך מעט חודשים, עד שהועבר למוסד לחולי נפש אחרי שהוכר על ידי החוק כלא שפוי.
קניבל? בוא לעשות מזה קריירה!
במקרה של סגאבה, שאביו האמיד מימן עבורו הגנה משפטית מכובדת, ייתכן וזה אכן היה יותר מתירוץ להתחמק ממשפט, שכן הוא סיפר בראיונות מאז שכבר בכיתה א' החל לחוש בצורך בלתי נשלט לאכול בני אדם. בנוסף, הוא גילה כי התנסה באקטים מיניים אותם כפה על כלבו.
אלא שבשלב מסוים סאגאבה הוכר כאדם שפוי, ופרצה אומללה בחוק איפשרה לו להשאר אדם חופשי. הוא הפך למעין סלב שמתעד את סיפור הזוועה האישי שלו בספרים והרצאות, ואפילו מתפרנס כך. הסטונס, כך נראה, התרשמו מאוד מהסיפור והקדישו לו שיר, שאף פעם לא הפך להיט - וחבל שכך. בראיונות סיפר ג'אגר,שהתנסה אף בקטע ראפ לא מוצלח במהלך השיר, כי הוא נכתב כתגובה לגלוריפיקציה של מקרי אלימות בתקשורת של אותם ימים. לא הרבה השתנה מאז.
הרוצח הקניבל מתראיין לתקשורת. אזהרה: קשה לצפייה
