מרחק מזרח ממערב: האם הצד החלש של הליגה באמת סוגר פערים?
במפגשי הראש בראש יש למזרח יתרון, עשר קבוצות מהאזור נמצאת במאזן חיובי והפרשנים מתחילים להשתכנע שהרווחים בין החופים מצטמצמים. האם אנחנו באמת נמצאים בעיצומו של שינוי מגמה, או שמדובר באשליה אופטית בלבד?
ישנם תהליכים ב-NBA , שיוצרים מוסכמות בלי ששמנו לב. כמו הסמול בול, החשיבות ההולכת והגדלה של הקליעה מבחוץ, היעלמותו של הסנטר. בקנה מידה גדול יותר, זה נכון גם לגבי היחלשות המזרח. לאט לאט, לאורך זמן, קבוצות המערב השאירו מאחור מבחינה מקצועית את הצד השני של הליגה, שלא הצליח להעמיד קבוצות איכותיות באותה מידה.
אז נכון, ארבע מעשר האליפויות האחרונות הלכו למזרח, אבל זה לא מעיד דבר על מה שהקבוצות הזוכות עברו בדרך. או שהיה מדובר בשילובים אדירים כמו בשתי הדוגמאות של מיאמי ובמקרה של בוסטון, או בקבוצה של אופי ענק כמו דטרויט - וגם להן זה לא הספיק במקרים אחרים מול הכוחות מהמערב. בעונה שעברה דייויד בלאט השיג סוויפים מול הילדים של בוסטון ואטלנטה שלא הייתה בנויה למעמד, והתקשה רק בסדרה נגד שיקגו, כאשר שאר קבוצות המזרח בפלייאוף לא היו יותר מקוריוז נחמד כמו במקרה של וושינגטון. במערב קיבלנו כמה קלאסיקות, כשניתן לטעון שכל שמונה הנציגות שלו היו טובות יותר מכל יריבה פרט לקליבלנד שהייתה מחכה בצד השני.
דרך אחרת לבחון זאת היא לפי המאזן. בעונה שעברה הגיעו לפלייאוף מהמזרח שתי קבוצות במאזן שלילי ואחת עם 50 אחוז. בכל אחת משתי העונות שלפניה הייתה קבוצה אחת מהמזרח במאזן שלילי שהשיגה כרטיס. בסיכום הכללי, בעונה שעברה המערב ניצח את המזרח 187:263 במפגשי ראש בראש, ולפני כן 166:184. הולך ופוחת הדור.
או שאולי לא? אנחנו כבר לא בשלבים הראשוניים של העונה הנוכחית, אלא ממש על סף אמצע הדרך, והנתונים אינם דומים לאלו שהכרנו בשנים הקודמות. עשר קבוצות מהמזרח מחזיקות כיום במאזן חיובי, לעומת שש בלבד במערב. אם הפלייאוף היה נערך היום, הייתה נכנסת אליו קבוצה בעייתית כמו יוטה, שרחוקה כמה משחקים ממאזן מאוזן. האם התהליך התהפך בתוך קיץ אחד, והמזרח חזר לימיו היפים? האם הניצחון של פילדלפיה בסקרמנטו טומן בחובו משמעויות?
ג'ף ואן גנדי מ-ESPN אמר לאחרונה: "המזרח השתפר בצורה ניכרת. שחקנים טובים יותר הולכים לשם, הקבוצות טובות יותר ואפשר לחוש בשינוי המגמה". זה גם מה שאמר מאמן בוסטון בראד סטיבנס: "צריך להביט מעבר לקליבלנד, ולראות שיש 10-11 קבוצות שמתחרות על 7 מקומות. הסטנדרטים גבוהים יותר". דיברנו קודם לכן על הראש בראש? אז במשחקים בין-אזוריים, המזרח מוביל השנה 94:97.
מאחר שקליבלנד אינה דוגמה טובה במיוחד, בגלל שמדובר באלופת המזרח, מוליכת המזרח וזו שנראית גדולה על המזרח, אפשר לקחת קבוצת צמרת אחרת כמו אטלנטה. הנתונים יפים מאוד - תשעה ניצחונות מול שישה הפסדים מול קבוצות מהמערב. לא רע בכלל. לא סתם כתב נייט טיילור מה"אינדי סטאר": "נכון לעכשיו, כבר אי אפשר לצחוק על קבוצות המזרח. קיים יותר איזון מבחינת הכישרון".
אבל לפני שניסחף ונכריז על מהפכה, בואו ונבדיל רגע בין מערב למערב. בואו וניקח את גולדן סטייט, סן אנטוניו, אוקלהומה סיטי והקליפרס, ארבע קבוצות שבאופן ברור סימנו אליפות כמטרה, ואפילו נצרף אליהן את שתי הקבוצות הנוספות שמחזיקות במאזן חיובי במערב, דאלאס וממפיס. ניקח בחשבון שהשש האלה עדיפות כרגע על שאר המכלול, מהלייקרס החלשים, דרך סקרמנטו חסרת היציבות ועד יוסטון של ג'יימס הארדן שלא מגיעה לרף שהציבה לעצמה בעונה שעברה. אפשר לקרוא לניצחונות על הקבוצות האלה "ניצחונות איכותיים".
איך נראה המאזן של אטלנטה מול המערב כעת? רק 3:3 במאזן המשחקים "האיכותיים" - שני הפסדים לסן אנטוניו שמשחקת ברמה אחרת, ניצחונות על ממפיס ודאלאס, הפסד וניצחון מול אוקלהומה סיטי. שאר המדד כולל, למשל, שלושה ניצחונות משותפים מול שתי האחרונות במערב, ניו אורלינס והלייקרס, וגם שלושה הפסדים משותפים מול מינסוטה ויוטה.
עכשיו בואו נשנה מעט את התרגיל, וניקח את בוסטון של סטיבנס, קבוצה במאזן חיובי שנמצאת במקום השמיני במזרח. מול המערב היא ב-5:5, אבל רק 4:1 במשחקים האיכותיים. הניצחונות היו "קטנים" יותר, מול ניו אורלינס וסקרמנטו, לדוגמה, והסלטיקס אף היו מיחידי הסגולה שהצליחו להפסיד ללייקרס. ומה אם נכין משוואת איכות דומה במזרח - של קבוצות במאזן חיובי (משחקים של בוסטון מול תשע האחרות בקטגוריה הזו)? או, פה טמון, אולי, שורש הסיפור. בוסטון נמצאת ב-6:6 מול הקבוצות האלה, עם ניצחונות גדולים על שיקגו, אטלנטה ומיאמי, בין השאר.
אי אפשר לזלזל בשיפור הקיים, בכלל לא. אבל יש כאן נקודה שחשוב להתייחס אליה. נראה שסגירת הפערים אינה בהכרח בין המזרח למערב. קחו עדיין את המסה הקריטית של הקבוצות המובילות, נניח אפילו אותן שש בכירות במערב, ותציבו אותן מול המזרח. בלי קשר לנתונים ספציפיים של מאזני ראש בראש כלליים, השש האלו יהיו פייבוריטיות מול כל יריבה מהמזרח שאינה קליבלנד, ורבים יטענו שיותר מאחת מהן (גולדן סטייט, כמובן), עדיפות גם על הקבוצה של דייויד בלאט.
השינוי האמיתי, נדמה, הוא בסגירת הפערים בתוך המזרח. המדד לא צריך להיות התוצאות שמשיגות קבוצות הביניים במזרח מול קבוצות הביניים במערב, שחלקן לא יתמודדו כלל על מקום בפלייאוף, אלא התוצאות שמשיגות קבוצות הביניים במזרח מול אלו שיצרו לעצמן בשנים האחרונות מעמד של מובילות במזרח. וכאן רואים את השיפור במאזן. הלא רוב המשחקים נערכים במזרח עצמו, ושם מאזן הניצחונות מתחדד, באותם משחקים בהם הקבוצות שמצמצמות רווחים נהגו להפסיד.
בוסטון של העונה שעברה, קבוצה במאזן שלילי שהגיעה לפלייאוף, רשמה אז 7 ניצחונות ו-11 הפסדים בעונה הסדירה מול חמש הקבוצות בעלות המאזן החיובי במזרח. לא רק ששניים מאותם ניצחונות הושגו בגארבג'-טיים של העונה מול קליבלנד, אלא שכשהשתיים נפגשו מעט לאחר מכן בפלייאוף, קליבלנד טיילה ל-0:4. מול המערב בוסטון עמדה על 17:12, מאזן שלא צפוי להשתנות בצורה ניכרת העונה ברגע שתשלים את משחקיה מול קבוצות החוף הנגדי.
אז כן - פול ג'ורג' חזר כדי לסחוף את אינדיאנה בחזרה למעלה, ניקולה ווצ'ביץ' וצעירי אורלנדו משיגים תוצאות יפות, בדטרויט מתפתח משהו מעניין, דוויין ווייד וכריס בוש לא התייאשו מנסיונות להביא את מיאמי רחוק, לשארלוט יש מה למכור וגם וושינגטון תהיה טובה יותר כשברדלי ביל יחזור מפציעה. אבל כל הקבוצות האלו, במצבן הנוכחי, מסוגלות רק לתת פייט לשיקגו בעלת הפוטנציאל האדיר ולאטלנטה ולטורונטו שכבר הוכיחו שאין להן עומק מספיק כדי ללכת עד הסוף. המזרח משתפר מבחינת העניין שבתוכו, כבר אין גוש אקסקלוסיבי של קבוצות סבירות שמתחתן כמות גדולה של יריבות חלשות. אבל מוקדם ומוגזם לטעון שהפערים מהמערב נמחקים. המזרח עוד לא שם.
לפנייה לכתב/ת 
