אשת הברזל: אירנה מאזין לא עוצרת בגיל 43

שלשום יצאה מת"א קבוצת הטריאתלון ZONE3 בראשות ליאור זך מאור, למחנה אימונים באילת לקראת אליפות ישראל בטריאתלון איש הברזל (3.86 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים ולקינוח ריצת מרתון). האם הם טסו כפי שעושים רוב הספורטאים? לא. האם הם עשו ברכב את כל המרחק? לא. בעצם, הם כן יצאו ברכב בת"א, אבל נפרדו ממנו במצפה רמון. הורידו את אופניהם ורכבו עליהם 170 ק"מ מול רוחות סערה עד שהגיעו לשערי המלון באילת. ככה התחיל מחנה אימונים שגרתי שעבור רוב הספורטאים בענפים האחרים היו מהווים משימה קשוחה.

בין החברים בקבוצה, הייתה אירנה מאזין. לפני 6 שנים, בגיל 37, ראתה במקרה בחנות אופניים ברעננה, פלייר שבו הודיעו כי מוקמת קבוצת טריאתלון מקומית. היא פנתה לראש הקבוצה יורם לבב, והתעניינה אצלו אלו נתונים חייבים כדי להיות בקבוצה. "אמרתי שאני לא יודעת לרכוב על אופניים, ושבסך-הכול אני יודעת לשחות", מספרת אירנה.

לא רכבה על אופניים עד לפני 6 שנים. מאזין בפעולה

כן, היא מעולם לא רכבה על אופניים רגילים למבוגרים. הניסיון היחיד שלה עם אופניים, לילדים, היה בנערותה במוסקבה. "ואתה חושב שידעתי לשחות? כשהתחילו האימונים התברר לי עד כמה אני לא יודעת", היא מספרת לקראת אליפות ישראל המכונה "ישראמן גארמין" - אילת 2016.

מי היה מאמין שכחלוף שש שנים היא תהיה אחרי עשר תחרויות איירון מן (איש הברזל), כולל פעמיים אלופת ישראל באחד מענפי הספורט המאתגרים עד הקיצוניים ביותר. ועוד לא דיברנו על שתי השתתפויות מכובדות באליפויות העולם בקונה, הוואי, המקדש של הענף. שם היא סיימה במקום ה-37 מתוך 90 בפעם הראשונה ובמקום ה-17 בקטגוריית הגיל שלה בשנייה. "החלום?" להיות בין 6 הראשונות בעולם בקטגוריה שבה אשתתף".

זה יכול להיות גם בעוד תקופה ארוכה, נאמר בקטגוריה של גילאי 50 ל-55?

"בהחלט יתכן".

תישאר איתנו לעוד הרבה זמן. מאזין בפוזה אופיינית

אם תרצו או לא, יש בכך רמז על כוונותיה להישאר בענף עוד זמן רב. היא הרי לא חוותה אותו עד גיל 37, מה שאומר כי היו לה שנים מבוזבזות. שנים בהם עוד לא חוותה 226 ק"מ של ריגוש.

"בנוסף לדרישות הפיזיות, איש הברזל הוא ענף עם דרישות לוגיסטיות מיוחדות: צריכים להביא את האופניים, את ביגוד השחייה והריצה",מספרת מאזין.

השאלה המרכזית שעולה סביב אלו ששוחים, רוכבים ורצים, וגם אחרים שהולכים על הקצה, היא כמובן מה יוצא להם מזה? במיוחד כשמדובר בספורט לא מקצועני שההוצאות בו עולות בהרבה על ההכנסות, אם בכלל יש הכנסות. אירנה מנסה להסביר, אבל לא מוצאת את המילה המדויקת. "נתפסים לזה", היא אומרת. והכוונה שעבורה בלי האיירון מן, כנראה אי אפשר.

אירנה היא בכלל מהנדסת מחשבים בחברת "סימנס". גם בעלה ויקטור הוא מהנדס מחשבים בחברה אחרת. לפני שהיא פורשת לאימון היומי, עליה לעשות את הדרך מרעננה, בה היא מתגוררת לשוהם למשרדי החברה ולתת את כל-כולה כמהנדסת. רק אחר-כך היא מתפנה לאימונים.

והיא בכלל מהנדסת מחשבים ביום-יום(צילום: באדיבות שוונג אירועי ספורט)

ויש גם ילדים בבית שחייבים לאכול, ובית שצריך לנקות. מי עושה את זה אצלכם?

אירנה (מופתעת מהשאלה): "כמובן שאני"

האימונים הסיזיפיים קשים?

"לא, אני דווקא נהנית. אולי זה החינוך שהבאתי מרוסיה. אומרים שהצברים יותר מפונקים ומחפפים באימונים בכל ענף ספורט שהוא, אני אחרת. בעצם, גם הצברים לא מחפפים באימוני איירון מן".

את מדברת כאילו לא היה לך שום רגע קשה באיירון מן.

"בטח שהיו וישנם עדיין. למשל, קרה שרכבתי שבע שעות באזור אילת כשאני קפואה לגמרי. היה קשה, אבל לא ויתרתי. יש עוד מקרים שלא קל בהם, אבל תמיד האתגר הוא להתגבר עליהם. גם הדרך בתחרויות קשה, ומה שנותן את הכיף זה הרגע שאחרי קו הגמר. אומרים שהשעות הכי קשות הן לפני התחרות? נכון, אבל הזמן הכי טוב שלך בארוחת בוקר שלמחרת בידיעה שגמרת את המרחק אחרי שעשית תוצאה ראויה".

עוד נחזור לתקופה הנוכחית. מי שזוכר את הסיפור כאן לפני שבועיים על ילנה דולינין, הרצה למרחקים ארוכים שהתגלתה במקרה בגיל 37, יכול למצוא קווי דמיון. קודם כל, המסורת הרוסית. אצל ילנה זה היה באתלטיקה בבית-הספר בבלארוס. גם אירנה עשתה ספורט מגיל 8, סקי עם אביה גרגורי (76) המתגורר עד היום במוסקבה, שם הוא מלמד הנדסת מכונות באוניברסיטה. "כנראה שהייתי חסרת גמישות במידה הנכונה. כשהתבגרתי סוג הסקי שלנו היה קרוס-קאנטרי. למדתי באוניברסיטה ועשיתי תואר שני במתמטיקה ובהנדסת מחשבים. ב-1999 עליתי לבד אחרי שאמי גלינה נפטרה, ארצה. הייתי צריכה להתבסס בחיים, ואחר-כך להקים משפחה ולכן הספורט לא נראה אז כאופציה".

ובמקום השני, ענבר זהבי(צילום: באדיבות שוונג אירועי ספורט)

בינתיים נולדו ילדיה בן (11, "שחיין") ורוי, (9, "כדורגל וכדורסל"). "אם אתה שואל מה מידת העניין שלהם בעיסוק שלי, אגיד לך שאני רק נותנת דוגמא אישית. מה שיהיה הלאה בקשר אליהם, קשה בינתיים לצפות".

"זה ספורט לגמרי לא זול", אומרת אירנה. לא רק שמשקיעים זמן ומתמודדים עם קשיים ובעיות, צריך גם לשלם. במקרה שלה, ושל אנשי הברזל האחרים, מדובר בתשלום עבור תענוג שעבור בני אנוש מפונקים הוא סבל נוראי.

שימו לב כמה עלתה לאירנה ההשתתפות באליפות ארה"ב בטקסס. 2,000 דולר לטיסות, 200 דולר להובלת האופניים וכולל המלון והרכב, ההוצאות הגיעו ל-6,000 דולר. לעיתים היא זוכה לעזרה כספית מהחברה בה היא עובדת.

ב-2002 נסעתי עם שי פיפמן, איירונמן ישראלי, לתחרות האיירונמן באוסטריה. הזינוק היה בסביבות 6 בבוקר וכשחזרנו לאזור קו הסיום קרוב לחצות, כלומר 18 שעות אחרי, עדיין היו שהמשיכו לרוץ. פיפמן עצמו, מטובי המתחרים שלנו, סיים באזור ה-9:30 שעות. השיא של אירנה, לצורך ההקבלה הוא 10:06 שעות בברצלונה לפני שנתיים. הנה לכם אינדיקציה על היכולות שלה שמתקרבות אפילו לגבר פיפמן. בשנה שעברה רצה את המרתון ב-3:29 שעות, תוצאה נדירה בהתחשב בכך שהיה זה אחרי שחייה ארוכה ו-180 ק"מ אופניים.

וצריך גם לזכור, שהיא לא היחידה בשטח גם בין הנשים. בשנה שעברה באליפות באילת, היא הקדימה את ענבר זהבי הצעירה ממנה, בלא יותר מ-4 דקות. וישנה גם אנטונינה רזניקובה החזקה, ולא רק הן.

מה חושבת אשת הברזל בגיל 43 על הווה ועתיד?

"במקצועות האלה, כמו בריצות הארוכות, לגיל יש ערך מוסף בכל הקשור לניסיון. מצד שני, לצעירות יותר יש את עדיפות הנעורים. אני חושבת שהגיל הכי טוב הוא בסביבות 30, אבל יש מצבים שמצטיינים גם הרבה אחר-כך. אני רואה את עצמי באמצע הדרך בקריירה".

קריירה שיש בה דרישות גבוהות, אבל רק המקצוענים מרווחים ממנה כסף. עבור כל השאר, הזכייה בתארים היא הרווח הגדול. המטרה הבאה שלה: "ישראמן - גארמין", אילת 2016.

ילדים שוברי שיאים

בחודש האחרון של כמעט כל שנה אזרחית, מנסים אתלטים צעירים לממש את הימים שנותרו לפני המעבר לקטגוריות גיל חדשות כדי לשבור כמה שיותר שיאי גילאים.

מקסים גולדובסקי ליד השיא החדש שלו(צילום: יח"צ איגוד האתלטיקה)

הספרינטרית גל קדמון ממכבי כיוונים באר-שבע ותושבת להבים, והקופץ במוט מקסים גולדובסקי עשו את זה השנה. שניהם קבעו שיאים לגילאי 15, בתחרות הזמנה של מכבי ת"א בהדר-יוסף.

גולדובסקי, המתאמן אצל התאומים ולרי ופאבל קוגן, הוסיף 2 ס"מ לשיאו ועבר רף בגובה של 4.22 מ', בדיוק מטר נמוך משיא הנוער של לב סקוריש, 5.22.

גל קדמון. כישרון עולה בספרינטים(צילום: יח"צ איגוד האתלטיקה)

מקסים הוא אחיו של דניס גולדובסקי (4.95) אחד המוכשרים מאתלטי הנוער במכבי ת"א. מתברר כי רק בימים האחרונים מקסים חזר לאימונים כדי לעשות הכנה מסוימת למבחן שבירת השיא.

גל קדמון, המתאמנת אצל אירנה סובניקוב היא מתגליות העונה שעברה. קדמון הדהימה כשקבעה תוצאה נהדרת לגילה ב-100 מ', 12.30 והשיגה שיא לבנות 15 ב-200 מ', 25.65, שתי מאיות מהר משיאה בן 21 השנים של ענת מורד.

השבוע היא רצה במטרה לשבור את השיא ב-300 מ', שהיה שייך לבת אגודתה דריה קרילוב, 41.56 והחזיק מעמד 9 שנים.

גל, כדרכה, לא נתנה להזדמנות האחרונה שלה לשבור שיא לבנות 15 לחמוק ממנה. היא שיפרה 51 מאיות לשיא של קרילוב, 41.05 שניות וחתכה כמעט שנייה וחצי משיאה האישי. ואם זה לא הספיק, גל השיגה ב-60 מ' 7.93 שניות, 10 מאיות איטי מהשיא של ניצן לוי (14) ממכבי ראשל"צ. אין ספק כי העונה, בשנה הראשונה שלה בגיל הקדטים, גל קדמון תהיה אחת הספרינטריות המסקרנות ביותר.

וגם דור אחר הגיע כדי לקבוע שיא גילאים למבוגרים. יובל בוקצ'ין, שעבר בזמנו 2.16 מ' בקפיצה לגובה, חזר אחרי מספר שנים לענף, עבר 1.75 מ' והשיג שיא לגילאים 44-40 . ומי איבד את השיא הקודם, 1.72? מאמנו אנטולי שפרן.