גיבורים גדולים בסיפורים קטנים: על הסכין

ברומן הגרפי "היום האחרון של פורים" יוסי רוצה להיות נ'ינגה בחג הפורים הראשון בחייו. הוא רק עלה עם משפחתו לישראל אחרי מסע ארוך ומאתגר, והשאיר מאחוריו את הכפר באתיופיה. אבל מה שהכי חשוב עכשיו זה להתחפש בפורים, כמו כולם. הסיפור של עליית יהודי אתיופיה לארץ הוא סיפור גדול. הסיפור של יוסי שרוצה להתחפש לנינג'ה הוא סיפור קטן בתוך הסיפור הגדול הזה.

לטורים נוספים של "ספרים על הסכין"

הפרט על חוויותיו 'הקטנות' הוא הגיבור בסיפור שכתבנו. גבורה בסיפור קטן לרוב מורכבת מניצחונות אישיים, יומיומיים. למרות היותם ניצחונות הם לא מושלמים, אלא כמו בחיים האמיתיים, הם ניצחונות עם סדקים, פשרות והקרבות. בסיפורים קטנים יש הזדמנויות נפלאות להזדהות עם אנשים וסיטואציות שרחוקים שנות אור מעולמו של הקורא. את הרצון "הקטן" והאיתן של יוסי למצוא את מקומו בסביבה חדשה מכירים על בשרם קוראים מכל העולם בגילים שונים. הנה עוד חמישה ספרים מהעולם, לגילים שונים, על גיבורים בסיפורים קטנים:

"הריאליסט", מאת אסף חנוכה

הריאליסט מרגיש כמו מניפסט על הזמנים שלנו למרות שהוא מורכב מסיפורים כל כך אישיים וספציפיים על חייו של חנוכה. הספר מאגד סיפורי קומיקס קצרים שתורגמו מעברית לאנגלית (כל עמוד הוא סיפור בפני עצמו), שלקוחים מטור שבועי שחנוכה מפרסם בעיתון כלכליסט. גם פה, מדובר בסיפור אוטוביוגרפי על דמות אנושית מדי שמפלרטטת עם החלום להיות גיבור-על בחיי היומיום שלה. כמעט בכל סיפור יש אלמנט של רצון נוצץ שמתרסק לכדי איזו פשרה. חנוכה מצליח ליצור רגעי קומיקס גרנדיוזיים מחוויות החיים הכי אפורות שיש. כלכלת העולם, משבר הדיור בישראל, המלחמה במזרח התיכון - כל אלו ועוד הם רק הרקע לכישלונות המדהימים בסיפורים שלו. כמו הסיפור, גם הציור בקומיקס הוא ריאליסטי ומתכתב עם סגנון הקומיקס האמריקני של DC ומארוול. יש תמציתיות קיצונית בדייקנותה באופן שבו הנקודה עוברת בכל אחד מהסיפורים.

אסף חנוכה. מציאות ישראלית באיורים וסיפורים

"הזקן והים", מאת ארנסט המינגויי

ב-96 עמודים בלבד מצליח המניגווי להכניס אותנו לנשמה של איש זקן - זהו כל הסיפור - זקן שיוצא לתפוס דג גדול. הדרמה בין הזקן שעומד על סירה קטנה ומחזיק בקצה חוט דיג, לבין הדג שנמצא במים העמוקים ומחזיק בקצהו השני, צפה אט-אט מעל פני המים הכחולים והצלולים, ומפגישה את הקורא עם הרצונות העמוקים ביותר של הזקן, המכונה בפי אנשי העיירה "סלאאו" (חסר מזל). השהות על הסירה הקטנה בלב ים מכריחה את הזקן להעלות זיכרונות כדי להפיג את בדידותו. הוא נזכר בגבר הצעיר שהיה, באשתו שמתה, בחוויות עם חברים שהיו בהם ניצחונות. הקורא פוגש אדם פשוט, עני ובודד עם סיפור שקט וקטן, המוצב בנוף רחב, כמעט אינסופי. הספר מחולל דרמה פנימית גדולה ורווית מתח מאלמנטים בודדים, "קטנים" כל כך: דייג זקן, סירה, חוט דיג, דג וים גדול.

"אני, כריסטיאנה פ", נערך על פי הקלטות בידי קאי הרמאן והורסט ריק

"חשיש בגיל 12... הרואין בגיל 13... עיסוק בזנות... " רק מהמשפט הפותח בגב הספר מבינים שמדובר בסיפור שהוא לא רק קשה,

אלא אכזרי. זהו סיפור על נערה ששבויה באכזריות בהתמכרות לסמים; אבל הדרך שבה כתוב סיפור נעוריה של כריסטיאנה פ. מצליח לשמור אותנו בחוץ, כמתבוננים על סביבה שמוכרת לנו. היא דומה לסביבה שאנחנו חיים בה, או חולפים על פניה לעתים, של שכונות מוזנחות שבהן ילדים משועממים מחפשים משהו לשרוף איתו את הזמן. בספר יש הזדמנות להכיר אחת מהנערות בחבורה מהסוג הזה. כריסטיאנה פ. מספרת את סיפורה האוטוביוגרפי בפיכחון, בישירות ובלי שום רחמים עצמיים. במקום שבו אנחנו רגילים לראות אנשים כמוה כקורבנות של המציאות, כריסטיאנה פ. הופכת להיות הגיבור שמנסה לנצח את האויב הכי גדול שלו. בין הדפים מתגלים החיים האישיים של כריסטיאנה פ., ואיך החוויות והרצונות הגנריים שלה כנערה מתבגרת כמו התאהבות, יחסים עם ההורים, וחיי חברה כרוכים בחוויה שלה עם הסמים. בזכות אופן הכתיבה הישירה, המדווחת בפרטי פרטים על התנהלותה היומיומית של כריסטיאנה, יש לקורא הזדמנות להכיר מקרוב ומבפנים, ללא תיווך דידקטי או שיפוטי, את מבוך ההתמכרות לסמים.

"חיוך", מאת ריינה טלגמאייר

ספר הקומיקס האוטוביוגרפי הזה, זוכה פרס אייזנר היוקרתי, מספר על חייה של נערה צעירה מסן-פרנסיסקו, קליפורניה, דרך מסע תלאות של טיפולי שייניים שהיא עוברת לאורך כל שנות ההתבגרות שלה. טיפולי השיניים המענים שהיא עוברת זוכים לסיקור מעמיק, מפורט ונדיר בנוף הספרותי. יש פה החלטה מופלאה לתת לחוויה כל כך 'קטנה' ווליום מאוד חזק, ביטוי מאוד מדויק ואינטימי. טיפולי השיניים המכאיבים, המביכים, המכערים וה"מפדחים" שעוברת גיבורת הסיפור מניעים וממסגרים את כל סיפור ההתבגרות שלה. הסיפור הקטן על השיניים כל כך דומיננטי בעלילה, שלעומתו העובדה שהיא לבנה ומאוהבת בנער שחור בכיתה הוא עניין של מה בכך. בעזרת ההתמקדות בכאב השיניים שאיתו כולנו יכולים להזדהות, אנחנו מקבלים בנונשלנטיות את נוף העולם שלה בסן פרנסיסקו, למרות שהוא שונה משלנו. הקומיקס זורם וקולח, עשיר בהבעות פנים, בשפת גוף ובמגוון צלילים המתארים את עולם הרגשות המלבלב והמתפרץ של הנערה הגיבורה.

מתוך הספר "נוריקו-סאן" הילדה מיפן

"ילדי העולם", מאת אסטריד לינדגרן

"אתה יודע, אבא", אומרת נואי. "בנגקוק זה מקום נורא משונה: כל-כך יפה לנסוע לשם וכל-כך יפה לחזור משם!" מחיך אבא ואומר: "כך למדנו כשהיינו צעירים: אשרי המפליג לעולם הגדול, אשרי החוזר לביתו הקטן". (נואי הילדה מתאילנד, סדרת ילדי העולם).

לפגוש גיבורת ילדות: אני ונוריקו-סאן מיפן

אוסף סיפורי הסדרה יוצר מפגש מרגש בין ילדים מרחבי העולם.

כל סיפור מפגיש את הקורא עם ילד וחוויותיו בסביבתו הטבעית (תאילנד, אתיופיה, הולנד, יפן ועוד). מה שמיוחד באופן שבו הסיפורים מסופרים הוא שכל סיפור מוּנע מרצון אחד ברור של הילד, רצון שאיתו יכול להזדהות כל ילד בעולם. באופן הזה סיפורים מעולמות זרים הופכים מוכרים, קרובים, מזמינים: נואי מהכפר בתאילנד הרוחצת בנהר ללא השגחה לצד התאו שלה; אלה קרי מלפלנד ששותה קפה בבקתה בשלג, יודעת לארוג ויש לה אייל צפוני משלה; וגנט מאתיופיה שרצה יחפה ונזהרת מאריות וצבועים בדרכה להשיג רופא, שיציל את אחיה התינוק שהוכש על ידי נחש. הסיפורים פשוטים, ישירים ועשירים בפרטים, הם אינם מתיילדים או אנתרופולוגיים כלל. הבחירה לספר על עולמות זרים ושונים דרך סיפורים קטנים המדברים אל לבם של ילדים, יוצרת תחושה שכל ילדי העולם דומים מאוד למרות נופי החיים השונים שלהם. בכל ספר רצף-תצלומים שבהם נראים הילדים עצמם בתוך עלילת הסיפור. תצלומים נפלאים אלו מאפשרים עוד ממד של קִרבה אל הילדים שבסיפור ונותנים תחושה חזקה של ריאליזם לעולמות חדשים, שונים ומשונים.