הנחיות להורים: מה עושים עם כל הפחד הזה?
החיפושים אחר החשוד בפיגוע גרמו הבוקר להורים רבים להשאיר את ילדיהם בבית. איך מסבירים להם את המצב? לאילו סימנים צריך לשים לב? ומהם המשפטים שעדיף לא לומר? מדריך
החששות וחוסר הוודאות שנוצרו בעקבות הפיגוע ביום שישי בתל אביב, הביאו לכך שהורים רבים לא שלחו את ילדיהם ללימודים. על פי עדכונים של עיריית תל אביב, רק כ-50% הגיעו ללימודים הבוקר, ובשעת כתיבת שורות אלו נמשך המצוד אחר החשוד.
נשאלת השאלה מה נעשה להבטחת הרגשת הביטחון הרגשי של הילדים לצד שמירה על ביטחונם הפיזי? התשובה לשאלה מתחלקת לשני חלקים - לטווח הקצר, עד לתפיסת החשוד בפיגוע האחרון, והמלצות על עשייה רצויה בטווח הארוך.
הוראות לטווח הקצר
ברור לגמרי שהמצב הנוכחי שבו יש ידיעה שמסתובב חשוד שטרם נתפס מעוררת חרדה, וכל הורה רשאי להחליט בהתאם להרגשתו אם לשלוח את ילדיו למסגרות החינוך או להשאירם בבית. כהמלצה כללית יותר אני בעד להישמע להוראות של אנשי הביטחון גם כשהללו מגבילים את צעדנו וגם כשהם תומכים בהמשך קיום השגרה.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
אני מבססת את המלצתי על האמונה בכך שבידי אנשי הביטחון ידע מצטבר וניסיון יותר משיש לכל אחד מאיתנו. היענות להמלצות אנשי הביטחון משדרת גם לילדינו תחושה של ביטחון ושיש על מי לסמוך. כמבוגרים חשוב שנזכור שקיים מרכיב של אי וודאות בחיינו תמיד ושעלינו לקבל החלטות קשות ומושכלות במצב של אי וודאות.
ברור שאף אחד לא יכול להבטיח לנו שלא יאונה לנו כל רע אם גם הפעם נשמע להנחיות הרשויות ונשלח את ילדינו למסגרות החינוך. אבל גם במצב יומיומי "רגיל" אין כל וודאות שלא יקרה לנו דבר מסוכן בדרכינו לעבודה או למסגרות החינוך. לכן אני מציעה אם הרשויות השאירו את מסגרות החינוך פתוחות גם הפעם שנשמע להמלצותיהם וזאת על מנת לשמור על חיים שפויים.
הוראות לטווח הארוך
1. להמעיט בחשיפה לחדשות
ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי האופייני ל"גלים הפתוחים" ברדיו ובטלויזיה. אין סיבה להציף אותם במידע מיותר. על ההורים לוודא למשל שהרדיו לא יהיה דלוק כאשר הם נוסעים עם הילד ברכב ושהטלויזיה לא מכוונת לערוצי החדשות בבית.
חשוב גם שבנוכחות הילדים לא ניצמד להודעות חדשותיות באמצעות הניידים החכמים. מידע כזה לא יכול לסייע להם בכלום והם אינם יכולים להשפיע על שינויו ובכל מקרה, זה לא ישפר את ההתמודדות שלהם איתו. כמו כן, סייעות וגננות בגן צריכות למעיט בשיחות על המצב הביטחוני בגן מעל הראש של הילדים. וחשוב שגם בגנים ימנעו המבוגרים מלהיצמד לניידים שלהם.
2. רגישות לאיתותי הילדים
חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות ולהקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם. יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו.
ילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דמיונותיהם גם בצורות לא מילוליות. כמו לדוגמה במשחק דמיוני (שימו לב מה הם אומרים בשיחות דמיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים.
3. שמירה על שגרה
שגרה נותנת לילד תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. גם בבית וגם בגנים חשוב לשמור על השגרה על מנת שהילד לא ירגיש שהעולם שלו "התמוטט". זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. בהקשר השמירה על השגרה, מוצע שיציאה לפארקים, טיולים, מרכזי קניות תמשיך גם בהתאם לצרכים ולהוראות הביטחון.
4. חלוקת אחריות
לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם זה ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון: המשטרה והצבא. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם לטפל במצב. חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ. כדאי גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.
5. לא לשקר
אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהשמירה על הביטחון היא באחריות המבוגרים, והם יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.
6. להימנע ממשפטי שנאה
פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים (במצב בארץ - האוכלוסייה הערבית בכללותה).
המטען הנפשי שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו.
חשוב מאוד בחיים המורכבים בארץ לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה בחפים מפשע ובלא מעורבים יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.
ההורים חושים והילדים נשארו בבית:
ד"ר קלודי טל היא ראש התכנית לתואר שני לחינוך לגיל הרך של מכללת לוינסקי לחינוך ופסיכולוגית ילדים בהכשרתה
לפנייה לכתב/ת 
