קורבנות הפיגוע הובאו למנוחות: "המדינה קוראת את הפוסטים שלך ובוכה עליך"
בכרמיאל, באופקים ובלוד הובאו למנוחות אלון בקל, שמעון (שימי) רוימי ואמין שעבאן שנרצחו בתל אביב. אביו של אלון בקל: "איך אפשר לכתוב מכתב פרידה לבן שעוד לא מלאו לו 27?". דודתו של שמעון רוימי: "עברת את עזה, אבל לא יכולת לכדור אחד של שנאה". קרוב של אמין שעבאן: "כולם אהבו אותו"
בכרמיאל, באופקים ובלוד הגיעו אחר הצהריים (א') אלפים להלוויותיהם של שני נרצחי הפיגוע ביום שישי בתל אביב, אלון בקל, שמעון רוימי ושל אמין שעבאן, שנרצח במוניתו כשעה לאחר הפיגוע. בבית העלמין בכרמיאל ספד האב דוד בקל לבנו ואמר בנוכחות כ-2,000 משתתפים: "נשארנו כאן מרוסקים ואתה שם למעלה עם הנשמה הגדולה שלך. אלוני אלוני אלוני. אוהבים אותך לעד". האם ניצה: "בני האהוב, מחמל נפשי. את הכאב הזה לא אצליח לשאת לעולם".
האב הוסיף: "אלון, בן יקר ואהוב. איך אפשר לכתוב מכתב פרידה לבן שעוד לא מלאו לו 27? איך אבא יכול לכתוב עליך? איזה ראש גדול היה לך. אמרת לי 'נשיג מטרה, ואז נחפש את המטרה החדשה'. איזו נתינה הייתה לך, אספת מוצרים לניצולי שואה ורצית עוד. כולם ידעו שאתה תגיע רחוק. בשיעור הראשון שלך במכללה המרצה אמר שיש לנו פה מצליחן. הייתה לך אהבת אדם, אהבת המדינה. איזה מלך היית. לא סתם קראתי לך אלון התותח". האם ניצה: "היה לנו טוב, טוב עד גדותינו, בני יקירי משוש חיי, אלון שלי, בני אהוב ליבי, מחמל נפשי. תמיד אני מרימה משא כבד, אבל את הכאב, הכאב הקשה הזה, לא אצליח לשאת לעולם".
האם ניצה הוסיפה: "היה לנו ילד ואיננו עוד. אלון ילד אהוב. נסיך שלי. תמיד אני נושאת משא כבד, אבל את הכאב הקשה הזה לא אצליח לשאת לעולם".
להלוויה הגיע ראש העיר כרמיאל עדי אלדר, המכיר באופן אישי את המשפחה. את הממשלה ייצג בהלוויה סגן השר ירון מזוז ולבית העלמין הגיע גם ח"כ יאיר לפיד, שבקל היה פעיל במפלגתו. כמו כן הגיעו ראשי רשויות ערבים מהאזור, בהם ראש עיריית סכנין מאזן גנאיים, ראש מועצת דיר אל אסד, ראש מועצת דיר חנא ואחרים.
הערכת מערכת הביטחון הבוקר היא שנשאת מלחם (29), החשוד בביצוע הפיגוע שבו נרצחו בקל ורוימי, עדיין מסתתר באזור גוש דן. החיפושים והמאמצים מתמקדים במישור המודיעיני עם הפעלת אמצעי מעקב טכנולוגיים. אתמול נמצא פריט מרכזי ששייך לו בשכונה בצפון העיר שבה עבד.
האח אבי בקל: "קראת לי ביג ברוד'ר. זה לא נתפס שהגעת אל הסוף. המטרות שלך עוד לא הושגו. המטרות שלך לא היו בינוניות. ידעת בדיוק מה אתה רוצה וחתרת להשיג את המטרות. שינה מבחינתך הייתה לחלשים. הגעת לישורת האחרונה. למדת וחקרת כל נושא ערכי כדי לגרום לבסיס שלך להיות איתן. אם הבסיס חזק, קשה להפיל אותך. אלון בקל היה מותג. ידעת לגעת באנשים, לעשות שמח, להפעיל אותם. אין הרבה אנשים שאפשר להגיד עליהם שהם אגדה. אתה אחד מהם. אגדה היית בחייך. מספר החבורות שהיית שייך אליהן, היית הקודקוד שלהן, הוא בלתי נתפס. אבל כל זה לא עוזר לנו. אנחנו שבורים ואתה חסר. לפחות בסוף הדרך היית מאושר".
ליאור שחרור, שהייתה חברתו של בקל, ספדה לו: "אלוני שלי, אהוב שלי. איך כותבים לאדם שהיה החבר הכי טוב שלי, שיודע איך אני מרגישה? אז אני לא נפרדת ממך. אתה איתי לאורך כל הדרך. פחדתי עליך בצוק איתן. לא רציתי שתלך למילואים ודאגתי. מי היה מאמין שאאבד אותך חודשים אחר כך בפאב באמצע תל אביב. כמה היית מוכן להשקיע כדי להגיע לקידוש עם המשפחה, למשוך עוד כמה דקות איתם. כמה אהבת את 'אימות' (הכינוי שנתן לאמו, א"ר) שלך. אלון היה אוסף בקבוקי מים בשקית, ומחפש נזקק לתת לו את זה, כדי שייהנה מהפיקדון. היית יפה מבחוץ ופי מיליון מבפנים, לב של זהב. גוש של אור. תראה כמה אנשים באו ללוות אותך. כל המדינה קוראת עכשיו את הפוסטים שלך, ובוכה עליך.
"אני כואבת על אלה שלא יזכו להכירך. אמרתי לחברים שלי שלא יכול להיות שאתה אמיתי. שאתה טוב מדי. אני כועסת עליך, כי בהודעה האחרונה כתבת שאתה איתי לעולמים. לא רוצה לעולמים. רציתי לעולם אחד. אנחנו לא נפרדים, וההספד הפרטי שלי, שרק אתה שומע, תמיד ימשיך להתנגן. אני מזכירה לעצמי שאני לא נפרדת ושהפכת להיות עוד מלאך ששומר עליי".
האחות בר לבב בקל: "אגדה שלי. אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך. היינו שלושה אחים וכולם שואלים 'אתם לא רבים?' וממש לא. לא הבנו למה צריך לריב. היינו המשפחה הכי מאושרת בעולם, אז למה? למה זה נפל עלינו? אני עובדת עכשיו בעבודה שאתה סידרת לי. ועכשיו אעשה ואמשיך בדרך ובדברים שתכננתי יחד איתך, כי אתה אמרת לי".
חברו של אלון, ארז: "ביום שישי הארור הזה כבשת את המדינה, כמו שתמיד רצית. כולם קוראים עכשיו את הדברים שכתבת. השארת בור ענק. אנחנו נמשיך אבל אנחנו מבקשים שתעזור לנו כמה שאתה יכול".
לפיד הוסיף: "קראתי כמו כולם את הדברים שכתב. בחורים צעירים לא משאירים צוואה אבל מתוך הדברים עלתה צוואה. לחיות את החיים מתוך אהבת ישראל. הוא השאיר לנו הנחיות כיצד להתנהג בימים ובשבועות הקרובים. ליד ההגדרה המילונית של מלח הארץ צריכה להיות תמונה של אלון. לוחם בגולני, מתנדב בלתת, משפטן".
"שמעון, עברת מלחמה, נכנעת לכדור"
באופקים הגיעו כ-2,000 איש להלווייתו של שמעון רוימי. דודתו מור פרץ ספדה לו: "היום אנחנו עומדים כאן ובמקום לחגוג את יום הולדתך אנחנו קוברים אותך. לא זוהי דרך החיים, שהורים קוברים את בנם. עכשיו אנחנו מבינים את המושג 'בטרם עת'. השם יקום דמך שימי. מתת מות קדושים. הפכת להיות הילד של כולם. גשם הזלעפות שהיה בימים האחרונים הראה כמה השמיים בוכים על לכתך. מעולם לא עשית רע לאיש, מלאך, יפה נפש ויפה תואר. אלוהים לקח את הטוב מכל. עברת את עזה, עברת מלחמה, אבל לא יכולת לכדור אחד של שנאה, אותו כדור שפילח את לבך פילח את לבבות כולנו. האם זאת הארץ המובטחת, אלוהים? השארת אחריך בור ופצע שלעולם לא יתאחה. אנחנו מסרבים להיפרד. קיבלנו אותך במתנה לתקופה קצרה מדי, פחות מ-31 שנה. תנוח על משכבך בשלום, נשמה טהורה שלנו. יהי זכרך ברוך".
י', חברו הטוב של רוימי: "שמעון, איזה מוזר זה לקרוא לך ככה ליד כולם. מי קורא לך ככה בכלל? אף פעם לא כתבנו הספד. תמיד תהינו איך עושים את זה, ואתה עם הלב הגדול שלך הדרכת אותנו. עכשיו אנחנו יודעים. אי אפשר להפריד אותנו. היינו חמישה חברים הכי טובים שאי אפשר להפריד ביניהם, עד שלשום. עוד 25 ימים היית אמור לחגוג יום הולדת 31. על היד שלך היה מקועקע המשפט 'לחיות את היום'. לחיות את הרגע היה המוטו שלך, ובמותך ציווית אותנו לחיות. בעוד 25 יום, במקום לחגוג, נבכה על הקבר שלך. סליחה שלא הצלחנו להציל אותך, אבל אנחנו מבטיחים שלא נשכח. אנחנו כבר 30 שנה משפחה. מבטיחים להנציח ולזכור, החמישייה שעכשיו הם רביעייה".
ראש העיר אופקים איציק דנינו ספד: "משפחת רוימי האהובה שלנו, הלבבות באופקים ובעם ישראל בוכים אתכם בימים אלה, על רציחתו של שמעון בנכם היקר בצהרי היום ברחוב סואן בתל אביב. איריס ומכלוף, גידלתם ילד לתפארת עם ישראל. אח אוהב לנטלי, שיר, ועומרי, חבר וידיד לחבריו, נאמן ומגן כלוחם בחטיבת גבעתי לעמו. שמעון הלוחם נפל בשדה הקרב של השנאה, שמעון נרצח רק בשל היותו בן לעם היהודי".
נציג הממשלה בהלווייתו של רוימי היה השר אופיר אקוניס, שאמר: "שמעון נרצח על ידי מחבל צמא דם רק משום שהיה יהודי. בעוד אנחנו מקדשים את החיים, הרוצח ושותפיו מקדשים את המוות".
הלווייתו של שעבאן: "הרבה שמועות"
מאות בני משפחה וחברים השתתפו אחר הצהריים במסע הלוויה של אמין שעאבן, נהג המונית מלוד שגופתו נמצאה סמוך למלון מנדרין בצפון תל אביב זמן קצר אחרי הפיגוע בדיזנגוף. "הוא נרצח בדם קר אחרי שעבדו עליו, כי אם הוא היה יודע שיש לו מחבל במונית - הוא היה נלחם בו", סיפר חברו נדיר. שעאבן הותיר אחריו 11 ילדים ו-3 נשים.
חוסר ודאות עדיין אופף את הנסיבות שהובילו לרציחתו. "אנחנו עדיין לא יודעים כמה הרצח של אמין קשור לפיגוע", אמר אברהים, קרוב משפחתו של שעאבן. "יש הרבה שמועות ולא עדכנו את המשפחה. יש עדיין שמנסים להבין אם הרקע פלילי, וזה מוזר כי אין סיכוי. לאמין אין אויבים. הוא בנאדם שכולם אוהבים אותו, מסתדר עם כולם, שרק רצה לפרנס את המשפחה שלו בכבוד".
נרצחו בפאב הסימטא
אלון בקל (26), במקור מכרמיאל שהתגורר בתקופה האחרונה בתל אביב, היה מנהל הפאב סימטא. הוא סיים לימודי משפטים והיה אמור להתחיל התמחות בקרוב. אביו דוד סיפר עליו לאחר הפיגוע: "כל אחד אומר 'הילד שלי', אבל הוא היה ילד מיוחד, הוא היה עולם ומלואו בשבילנו. בכל מקום שאליו הוא הגיע הוא נתן את האור והיה גורם לכולם לצחוק סביבו".
שמעון רוימי (30) גדל באופקים והיה שלישי מבין ארבעה אחים - שני בנים ושתי בנות. בתקופה האחרונה התגורר בבאר שבע ועבד כמנהל משמרת במוקד של חברת "הוט". חבר משפחתו של רוימי, צ'רלי אלפסי,
סיפר כי שמעון וחברו ישראל אביטן הגיעו ביום שישי לתל אביב כדי לחגוג יום הולדת עם חברם אריאל.
הפיגוע אירע ביום שישי לקראת השעה 15:00: החשוד נשאת מלחם הגיע לרחוב דיזנגוף בתל אביב, ותועד במצלמות אבטחה מתכונן בחנות למזון אורגני, לפני שיצא ממנה וירה ברובה לעבר מבלים בפאב סימטא הסמוך. לאחר שירה כמה עשרות כדורים הוא נמלט מהמקום, וכשעה אחר כך נמצאה בצפון תל אביב גופתו של נהג מונית, אמין שעבאן, ונבדק אם יש קשר בין המקרים. על חקירת שני מקרי הרצח בתל אביב הוטל צו איסור פרסום.
זמן קצר לאחר מכן זיהה אביו של היורה את בנו בתיעוד שפורסם, ודיווח על כך למשטרה. מאז מנהלים כוחות הביטחון - המשטרה ושב"כ - פעילות אינטנסיבית בחיפושיהם אחרי היורה שעדיין לא נמצא. שוטרים פשטו על בית המשפחה ביישוב ערערה בוואדי ערה, תחקרו את בני הבית, עצרו את אחד מאחיו והחרימו מהמקום מחשב.
לפנייה לכתב/ת 
