כפפה ליד של ג'ורדי / מי אתה פטר בוס?
מאמרים על רעיונות ההתקפה המרשימים של מאמנה החדש של מכבי ת"א תורגמו למספר שפות, אבל הסיבה העיקרית שקרויף רצה אותו היא ההתאמה המושלמת אליו: קשר מרכזי בעבר, אינטיליגנטי, מאמין בשליטה בכדור ובפרויקטים ארוכים. עכשיו צריך לראות אם בוס גם יקבל שחקנים חדשים שמתאימים לעקרונות שלו. פרופיל
עוד נחזור למשחק ההתקפה של בוס, ולאיך הוא יכול, או לא יכול, להתאים למכבי ת"א. קודם לכן נבין למה קרויף כל כך רצה את המאמן החדש שלו. קרויף אמר שעקב אחרי בוס תקופה ארוכה. הוא רצה אותו מאוד ולכן מכבי גם הולכת לשלם לבוס סכום גבוה מהרבה ממה שהרוויח בוויטסה ההולנדית. לבוס יש את כל מה שקרויף מאמין בו. הוא היה קשר מרכזי שראה את כל המגרש, אדם מאוד אינטליגנטי, משחק 3-3-4 של שליטה בכדור כמו שמכבי תמיד משחקת ויותר מהכל הצהיר מספר פעמים שהוא אוהב "פרויקטים ארוכים", דבר חשוב אחרי כל חילופי המאמנים במכבי בשנים האחרונות.
בוס בן ה-52 היה, כאמור, קשר מרכזי ואחד לא רע בכלל. את העונות הגדולות שלו עשה בפיינורד של תחילת שנות ה-90 וגם רשם 8 הופעות בנבחרת הולנד. הסיפור הכי מרתק שלו בנבחרת היה דווקא לא קשור למשחק עצמו. באליפות אירופה 1992 הולנד פגשה את גרמניה והמדינות היו אז יריבות גדולות. כמה דקות לקראת הסיום, כשהולנד הובילה 1:3, בוס ניגש לנקודת החילוף, אבל אף שחקן הולנדי לא הסכים לצאת. בסוף דניס ברגקאמפ שוכנע להתחלף כדי שיזכה למחיאות כפיים. בוס נכנס ובסיום לא הסכים להחליף חולצה עם שחקני היריבה כיוון שהבטיח לאחיו שלא יחליף חולצה עם גרמני.
הוא לא היה שחקן קל לאימון. כמה שבוס היה אינטליגנטי על המגרש כך גם בחדר ההלבשה. תמיד היתה לו דיעה והוא שמח לומר אותה למאמן. הוא כך גם בעמדה הנוכחית שלו. שחקנים אוהבים את בוס בדרך כלל, מרגישים שאפשר לדבר איתו. עם זאת הוא דורש עבודה על המגרש בדיוק כפי שהוא עשה כשחקן, בעיקר תנועה ללא כדור שהיא חשובה מאוד לסגנון המשחק שלו.
את קריירת האימון בוס התחיל באפלדורן, איזור במרכז הולנד שם גם נולד ושיחק. אפלדורן היתה קבוצה חובבנית ובוס זכה איתה באליפות הליגה החובבנית. הוא נקטף על-ידי דה חרפשחרפ, שם נכשל בעונה יחידה, עבר להראקלס מהליגה השנייה ואז הגיע ג'וב החלומות: מנהל מקצועי של פיינורד, הקבוצה בה עלה לגדולה.
זה היה כשלון מוחלט. פיינורד הלכה על רעיון גלאקטיקוס ובוס הביא לקבוצה כוכבים הולנדים שונים כמו ג'ובאני ואן ברונקהורסט, רוי מקאיי, קווין הופלנד ואחרים. פיינורד זכתה בגביע, אבל נכשלה בליגה. יותר מכך, אותה תקופה הכניסה את הקבוצה לקשיים כלכליים שפוגעים בה עד היום. זו לא היתה רק אשמת בוס, כמובן, לפיינורד יש דירקטוריון שאחראי על הבזבוז, אבל הוא היה חלק מהסיפור. לאחר שלוש שנים התפטר.
בוס לקח חופש של שנה וחצי ואז חזר להראקלס. שם, כשהעלה את הקבוצה לליגה הבכירה, החלה הפילוסופיה "ההתקפית" שלו לבוא לידי ביטוי. הראקלס, קבוצה קטנה, לא הפסיקה לכבוש. היא היתה אנדרדוג בכל משחק כמעט, אבל שיחקה כדורגל אטרקטיבי ושוטף. שחקני ההגנה עלו למעלה, הבלם רץ עם הכדור, הקשר האחורי מצא עצמו לפעמים ליד החלוץ. קחו לדוגמא את העונה האחרונה של בוס בהראקלס. הקבוצה סיימה במקום ה-12, אבל היתה שישית בכמות ההבקעות, יותר ממספר קבוצות צמרת. במקביל רק ווילם ספגה יותר ממנה, והיא ירדה ליגה.
הילת ההתקפיות דבקה בבוס גם כי לא שינה את השיטה שלו באף משחק. איאקס, איינדהובן או פיינורד במשחק חוץ? אין בעיה, הראקלס תוקפת, גם אם ספגה, והיא ספגה, רביעיות או שישיות מאותן קבוצות. ואותו סיפור בוס הביא איתו גם לוויטסה. העונה הקבוצה במקום החמישי ורביעית בהבקעת שערים. בעונה שעברה היתה שלישית במספר ההבקעות.
איש העסקים הגיאורגי מראב גו'רדניה, שרכש את ויטסה, אמר שהביא לקבוצה את בוס כי "הוא מתאים לסגנון הכיפי וההתקפי של הקבוצה". לוויטסה הסכם עם צ'לסי והיא יכולה לשאול עד 6 שחקנים מהכחולים, דבר שהוביל גם לשיתוף של מספר שחקנים צעירים. ויטסה של בוס נחשבת בשנתיים וחצי האחרונות לאחת הקבוצות הכי אטרקטיביות בהולנד. בגרמניה, בהולנד ובאיטליה נכתבו מאמרים על שיטת המשחק ההתקפים שלו.
אז מה הן עקרונות אותה התקפה? בוס משחק 3-3-4 כשאחד הבלמים מתחיל בעצמו התקפות, כלומר חייב לצאת עם הכדור קדימה. שלושת השחקנים בקישור מחזיקים בתפקידים שונים כשדווקא הקשר האחורי אחראי הרבה פעמים ליציאה קדימה ולמסירות מתוחכמות. בהראקלס ובוויטסה בוס הסתמך על אותו שחקן בתפקיד הזה, מרקו וייונביץ', שעבר לאחרונה לפיינורד. בשנתיים בוויטסה וייונביץ' הבקיע 12 שערים מעמדת הקשר האחורי.
בהתקפה את מרבית השערים מבקיעים שחקנים שהם לא חלוצים קלאסים והנה ההתאמה לערן זהבי. לוקאס פיאזון, ברטרנד טראורה, מילוש רשיצה, אברטון – כל השחקנים שהיו מלכי שערים בקבוצות של בוס אינם חלוצים מרכזיים. הוא דורש מהשחקן שנמצא במרכז ההתקפה לעשות תנועה ולמקום שלו נכנסים שחקנים האגפים או הקשר ההתקפי. כן, בוס משחק עם שלושה קשרים, אבל אחד מהם תמיד מחזיק ביכולות התקפיות. העונה זה ואלרי קזיאשווילי הגיאורגי, קשר התקפי שמשחק בשלישיית הקישור, שמקבל חופש פעולה בחלק ההתקפי.
הקבוצות של בוס אוהבות לשלוט בכדור (כמעט 60 אחוז החזקה בממוצע), אבל כשהכדור מגיע לשליש ההתקפי יש הרבה יותר חופש, פחות מסירות וסדר. הוא מאמין שקבוצה צריכה להגיע להרבה מצבים, גם אם הם לא מצוינים, וזה עדיף על פני מספר מצבים טובים, אבל פחותים בכמות. בוס גם דוגל בדרך כלל בהרכב די קבוע, בלי הרבה שינויים. הבעיה, כפי שכבר נכתב, היא ההגנה. סגנון המשחק ההתקפי מביא לספיגות רבות.
קרויף קיבל את מה שהוא רוצה, לא סתם הוא נלחם על בוס וניסה להביא אותו גם בעבר. כשחקן בוס למד אצל רינוס מיכלס האגדי, אותו מאמן שהכניס להרכב של איאקס את יוהאן קרויף. כדורגל שוטף ויפה זו המטרה של כולם. אבל כדי שדברים יעבדו בוס זקוק לשחקנים מתאימים ולא בטוח שיש לו את זה היום במכבי. בשיטת המשחק שלו יש צורך בבלם מהיר כדי לבלום כמות גדולה של התקפות נגד. למכבי אין מישהו כזה. מי אמור להיות היוצר מהקישור האחורי? מדובר בפרמטר חשוב בפילוסופיה של בוס ולמכבי אין שחקן כזה. לא גל אלברמן, לא דור פרץ, לא נוסא איגיבור. יתר השחקנים לא משחקים ממש כקשרים אחוריים. וכמובן שיש צורך בחלוץ כדי לשחק התקפי.
מכבי מקבלת מאמן מוערך, שמגיע אליה מהמקום החמישי בליגה ההולנדית. מאמן מעניין ואטרקטיבי. עם זאת, חשוב לזכור שכל בן-אדם שהכיר את פאולו סוזה לפני שהגיע למכבי ציין שמדובר במאמן הגנתי שאוהב משחקים של 0:0 וכולנו ראינו איך זה הסתיים. כדי שבוס יוכל להעביר את העקרונות שלו הוא זקוק לשחקנים המתאימים. אם קרויף יספק לו אותם המשחקים של מכבי אמורים להפוך ולהיות חוויה של כדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
