המשורר חיים גורי דחה את קבלת פרס הציונות
חיים גורי היה אמור לקבל את פרס הציונות על ספרו "אף שרציתי עוד קצת עוד" - וסרב. בתגובה ל-ynet אמר: "כשאדם כותב ספר כזה, שמסכם את חייו, יש להבין שהדגשים והמרחבים בו אינם שייכים לפרס זה"
המשורר חיים גורי דחה את קבלת פרס שרת התרבות בתחום הציונות לשנת 2015, כך נודע ל-ynet. גורי, חתן פרס ישראל ומבכירי המשוררים בארץ, משויך למשוררי דור תש"ח ונחשב כאחד מסמליה של תקופת ראשית המדינה. הפרס אמור היה להיות מוענק לגורי על יצירתו האחרונה, "אף שרציתי עוד קצת עוד" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד"), שזכתה לשבחים רבים.
חברי ועדת הפרס, שנגנז, כתבו בנימוקיהם: "ספרו האחרון של גורי ספוג במראות הארץ האהובה והכעורה. כצופה האחרון לבית ישראל, מביט ביריעת חייו שכולה שזורה במאבק הציוני להקמת המדינה ובחיי המדינה כפי שנכתב בשירו: 'ארץ שבעת המינים, ארץ הסכינים, ארץ עובדי האלוהים, ארץ ענושי האלוהי...'. מרכזיותו של חיים גורי ויצירתו המתמשכת בלא סימני עייפות, מהווה מקור השראה לדורות הצעירים".
במכתב ששלח לוועדת הפרס שכללה את רן יגיל, אליעז כהן ומאיר עוזיאל, כתב גורי: "קראתי ברגשות לב את נימוקי ועדת השופטים. אני מכיר אישית ומוקיר את חברי ועדת הפרס ואת יצירתם. עם זאת ולאחר התלבטות קשה, אני מבקש שתעניקו את הפרס החשוב הזה השנה ליוצר או יוצרת בתחילת דרכם, באופן שיעניק דחיפה משמעותית לפועלם. כמי שזכה בפרס אוסישקין על ספר שירי הראשון, 'פרחי אש', אשר ראה אור בהיותי בן 26, אני יודע עד כמה הכרה זו היתה חשובה ומשמעותית בראשית דרכי כמשורר.
"ספר שירי האחרון, 'אף כי רציתי עוד קצת עוד', הוא פרי עטו של יוצר שבע ימים והוא בעבורי, בראש ובראשונה, ביטוי לחשבון נפש אישי, עמוק ונוקב שנוגע בשאלות קיומיות אשר העסיקו אותי כל ימי חיי. אני מודה לחבר השופטים מעומק לבי ומאחל לכולנו שהשנה האזרחית הבאה עלינו לטובה, תהר שנת יצירה פורייה לתרבות העברית".
גורי אישר את הדברים ובתגובה לפניית ynet אמר: "כבר באותו היום בו נמסר לי על הזכייה הודעתי שלא אקבל את הפרס. בה בעת כתבתי מכתב לחברי וועדת הפרס, ששלושתם מכובדים עליי, וביקשתי מהם להעניק אותו לאחר. כיוון שחשוב היה לי שלא ייפגעו, אף שוחחתי עם שניים מהשופטים והסברתי שהספר הזה אינו שייך למהותו של הפרס. אני בן 92. זהו ספר השירים האחרון שלי (בינתיים), שמאוד יקר לי ומאוד אישי.
"כשאדם כותב ספר כזה, שמסכם את חייו, יש להבין שהדגשים והמרחבים בו אינם שייכים לפרס זה. נולדתי ציוני ואמות ציוני. כל חיי לחמתי למען הציונות, אבל הספר פשוט אינו עומד בקנה אחד עם הפרס, שמוענק ליצירות שנוגעות לתחום הזה של ההיסטוריה הציונית וכולי. הוא רחוק מכל זה. הספר הזה עושה את דרכו בדרכו".
