השבת נרמסת - והדתיים שותקים
בשרונה נפתח שוק אוכל הפועל בשבת, ובירושלים פועל מתחם "יס פלנט". החילונים אמרו את שלהם - והחרדים לא ישבו מנגד. ומי מילא את פיו מים? כרגיל, המגזר הסרוג שיודע לצאת לרחובות רק כשמדובר בפינויי מאחזים. חבריי הדתיים, מעמדה שלה שבת בישראל צריך להיות בראש סדר היום שלכם. את הזירה הזו סיימנו להפקיר
"עת לחשות ועת לדבר", אמר החכם שבאדם בספר "קהלת". הציונות הדתית, כנושאת דגל החיים המשותפים במדינת ישראל על כל רבדיה, שתקה זמן רב, רב מדי. לא בנושאים הקשורים בהתיישבות, חלילה; לא בסוגיית פינויו של מאחז או הקפאת הבנייה ביישובים – בנושאים אלה קולה נשמע גם נשמע ומעשיה ניכרו בשטח.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אבל קולה נאלם בעניין מהותי הרבה יותר, שאמור היה להוות את הליבה האידיאולוגית, הערכית והמעשית של המחנה הדתי-לאומי: צביונה של השבת במרחב הציבורי המשותף לכולנו ברחבי ישראל; נושא שיש לו השלכות כבירות על מרקם חיינו המשותפים היהודיים והישראליים כאן.
עוד דעות בערוץ היהדות:
- מחכים שהציונות הדתית תיקח אחריות/ פרופ' רוחמה וייס
- מחול השדים של הימין הקיצוני: זו לא התורה שלנו/ הרב דוד סתיו
- אם הייתי היום נער, לא הייתי נשאר חרדי/
אליעזר היון
אין חולק במגזר הדתי על חשיבותה ההלכתית של השבת ועל היותה ערך ראשון במעלה, ולכן הדבר מאכזב כל כך. מדוע שותקים ראשי הציונות הדתית בעניין כל כך ערכי?
רבים אחרים נדרשים לנושא, מכיוונים פוליטיים ודתיים שונים, ביניהם גם כאלה המגדירים עצמם דתיים הדואגים לשבת ונאמנים לה – אך מקדמים ערכים ליברליים, לכאורה, הדוגלים במיצוי חירויות הפרט בשבת גם במרחב הציבורי. מושגים מהונדסים כמו "שבת ישראלית" מקודמים על חשבון הערך המסורתי של השבת היהודית.
בין שרונה ליס פלנט: דממה
השנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד בתחום זה, ובפרט בירושלים. ירושלים היא עיר מורכבת ומגוונת,
אך דבר אחד תמיד אפיין אותה: ביום השבת שררה בה אווירה מיוחדת, אווירת שבת. התהלכת ברחובותיה וחשת את אווירת השבת, גם אם אינך מקפיד לקיימה כהלכתה. אווירת השבת נכחה בירושלים ובישראל כולה.
והנה, בשנה האחרונה צצו ועלו יוזמות ודרישות. למשל, לפתוח 16 אולמות קולנוע בשבת במתחם "יס פלנט" החדש, לצד עסקים שונים שנפתחו בשבת במרכז העיר. אז הפגנות סוערות מצד הציבור החרדי התקיימו, הציבור החילוני גם הוא אמר את דברו. ורק הציבור הדתי-לאומי ומנהיגיו סכרו את פיהם. שוב.
בתל אביב נפתח שוק האוכל החדש במתחם שרונה אשר פועל בשבת, ולא זו אף זו, הוא אף מחייב את בעלי העסקים במקום לפתוח את עסקיהם בשבת. והציבור הדתי? מחריש.
התחושה היא כי ערכים אחרים נתפסים בקרב מנהיגי הציבור הדתי-לאומי כחשובים ונעלים יותר מאשר נושא השבת. ההנהגה שלנו לא נקטה עד כה עמדה ברורה, והמסר המועבר לכולי עלמא מבלבל ולא ברור. האם אנחנו נגד, או בעד? האם זה נושא שעליו ייצא הציבור הדתי-לאומי למאבק ציבורי? יגיד את דברו על חיינו המשותפים כאן? או שמא פינויו של מאחז ביהודה ושומרון הוא הנושא היחיד שמעסיק את בני הנוער ואת המנהיגים? אם כם, בל יתפלאו האחרונים שהציבור הדתי-לאומי לא שומר אמונים דווקא אליהם, ומוצא עצמו גם בתנועות פוליטיות אחרות שדואגות להתיישבות.
כשל אידיאולוגי חמור
אני רואה בחוסר הבהירות הזו ובאי הצבתה של השבת בראש סדר היום, כשל מערכתי חמור, וכשל אידיאולוגי
המעביר מסר בעייתי ביותר. לא מפליא, אם כך, כי את חוק השבת שעלה להצבעה בימים האחרונים יזם דווקא ח"כ לא דתי, ממפלגה שאינה מגדירה עצמה כדתית.
"עת לחשות ועת לדבר". צביונה של השבת במרחב הציבורי בישראל בסכנה, וזו העת לדבר ולהשמיע את קולנו, ומוטב מאוחר. אני לא שתקתי. לראשונה השבוע קיימנו בירושלים כנס לחיזוק מעמדה של השבת היהודית, במעמד בכירי רבני הציונות דתית ובכירי נציגי הציבור שלה. הכנס נועד בכדי להכריז בפה מלא כי אנו מחויבים לשבת. בכדי לומר כי השבת שלנו היא יהודית, וצביונה צריך להישאר כזה. את הזירה הזו סיימנו להפקיר. אנחנו מפשילים שרוולים ונלחמים על השבת ולמען השבת - של כולנו.
- דב קלמנוביץ' הוא המשנה לראש העיר ירושלים
לפנייה לכתב/ת 
