חתולה, בלי מין: אביב טל באנימציה בוגרת
בלי מילים, אבל עם הרבה צבע ותנועה, אביב טל יוצר תחושת ניכור מוכרת בסרט האנימציה הקצר שלו "Copycat" במרכזו חתול ואשה בודדה. "נהוג להתייחס לאנימציה כז'אנר שמכוון את עצמו לילדים, ורציתי דווקא לחבר את העולם שלי לסרטים של לינץ' או קרוננברג", הוא אומר. צפו בסרט
סרטי אנימציה על חתולים יש לא מעט. גרפילד, טום מ"טום וג'רי", סטימפי מ"רן וסטימפי", פריץ החתול, חתחתול (של גרגרמל), חתולים בצמרת, החתולים הסמוראים ועוד ועוד. גם האנימטור הצעיר אביב טל יצר חתול משלו בסרטו הקצר והאילם "Copycat", אלא שאם התרגלנו להכיר את החתולים הקולנועיים כיצורים עצלנים, ערמומיים ואנטיפתים - הרי שפה מדובר בטיפוס מנחם. הוא כאן בשביל הבעלים שלו, אישה הכלואה בשגרת היומיום, ונוכחתו לצדה היא זו שמסייעת לה לעבור עוד יום ועוד יום. עד שהוא בורח.
"הסרט שלי מספר על אישה שחיה חיים שגרתיים ואפורים. היא עובדת בעבודה רפטטיבית וסיזיפית, משכפלת מסמכים במשרד. היא חיה בעיר שוממת ומדכאת. נקודת האור היחידה ביום שלה הוא החתול שלה", מספר טל, "יצרתי בסרט הבדל מאוד חד בין הסצינות הביתיות, החמימות שלה עם החתול לסצינות שלה בחוץ שנראות מאוד מנוכרות ושוממות, כמעט פוסט אפוקליפטיות באווירה שלהן. החיים שלה עוברים שינוי מטלטל כשהחתול שלה בורח, תרחיש נורמלי ויומיומי שמצית סדרת ארועים לא שגרתיים, והיא מתמוטטת".
הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים בחיפה, בפסטיבל אסיף לאנימציה בתל אביב וכן בפסטיבל אנימציה נוסף בברזיל. "Copycat" נשען על סיפור שכתבה ורד טוכטרמן, אולם טל מבהיר ש"העלילה השתנתה מאוד בתהליך העבודה". מה שנשאר נאמן למקור, ואולי גם למציאות, היא דמות אשת החתולים הבודדה והנוירוטית המוצאת נחמה בחתולים, לא בבני אדם - קלישאה חברתית, שיש מי שיישבע שיש לה תוקף במציאות. "אני חושב שאשת החתולים היא תוצר לוואי של אותם מנגנוני נרמול שפועלים בחברה. יש המון בדידות בחיים המודרניים ודמותה של אשת החתולים בסרט מעבירה את זה לדעתי".
המאבק בשיגרה הוא אתגר שכמעט כל אדם בחברה המודרנית נדרש אליו, וטל בוחר באלמנטים של שכפול מסמכים, כדי להמחיש זאת לצופים. "הסרט בוחן את השגרה כמו מין מכונת צילום שמשכפלת לנו ימים זהים, עד שאנחנו לא יכולים עוד להבחין בין היום ואתמול", הוא מסביר, "ניסיתי ליצור בסרט אווירה חלומית, שבה לא ברור לנו אם מה שהיא חווה אמיתי או קורה רק אצלה בראש. הסרט מתווך את השאלה מה אמיתי? או מהי האמת? כיצד אנו יכולים להבחין בדבר האמיתי כשכל הדברים דומים אחד לשני?".
אתה מוצא את עצמך מתמודד עם אותן שאלות בחיים?
"אני חושב שכולנו חווים ביום יום שלנו את הצורך להיות 'נורמליים' ולהשתלב במנגנון של החברה המתפקדת. לחברה מצדה יש רצון חזק לנרמל את כולנו לקו אחיד. יש איזושהי התנגשות בין המורכבות של הנפש לבין אותה גרסה שהחברה היתה רוצה שנהיה. בגלל זה עניין אותי לחבר בין האווירה הפנטסטית שקיימת בסרט לבין האלמנטים המאוד יומיומיים של החיים".
ואכן, על אף האלמנטים הפנטסטיים בו, תחושת הניכור המועברת בסרט מוכרת לכולנו מהחיים. דווקא מדיום ההנפשה הוא זה שמשדרג את החוויה הרגשית של המתרחש, וכך גם היעדר הדיאלוגים. "זה מעצים בעיניי את הניכור והבדידות של העולם שבו הדמות שלי חיה. העולם שלה הוא סטרילי, קיים בו רק הקור והריקנות של העולם בחוץ והחמימות של העולם הפנימי", הוא מנמק.
"האנימציה איפשרה לי להבליט מה שאני רוצה בתוך העולם החצוי הזה. בחרתי לטשטש את הגבולות של מה אמיתי ומה לא ולהדגיש את ההחלקה של הדמות שלי מגבולות הנורמליות והשפיות. נהוג להתייחס אל אנימציה כאל ז'אנר שמכוון את עצמו לילדים ורציתי דווקא לחבר את העולם שלי לסרטים של דיוויד לינץ' או דיוויד קרוננברג".
באילו אתגרים טכניים נתקלת ביצירת האנימציה?
"זו היתה ההתנסות הראשונה שלי ביצירת פרויקט שלם ומורכב. מאוד משכה אותי האופציה שקיימת באנימציה לייצר עולם עם אווירה וסגנון ויזואלי משלו וכל אלמנט שמופיע בסרט - גם אם לזמן קצר - עבר איזשהו עיבוד ועיצוב כדי שיתאים לאווירה וללוק של הסרט בכללותו. הטכנולוגיה מאפשרת לנו היום ליצור עולמות וסרטים שפעם היו צריכים צוותים גדולים כדי להפיק".
במה הסרט הזה נבדל מפרויקטים אחרים שעשית?
"זה היה הפרויקט הראשון שחייב אותי לחשוב על הסרט כמכלול, שבו אני מתפקד לא רק כאנימטור כמו שיצא לי עד היום, אלא גם מזוויות שונות כמו שקורה בהפקות של סרטים - כעורך, על הקצב של הסרט, כצלם, על השוטינג וזוויות הצילום, כתאורן, כתסריטאי וכו'. כך שזה היה מאתגר".
אחרי שהשלים את "Copycat" והתנסה באלמנטים קולנועיים נרחבים יותר מרק יצירת אנימציה, פונה טל לאתגר חדש: סדרת אנימציה המבוססת על השירות הצבאי שלו. "השאיפה היא להתנסות הפעם דווקא בסגנון סיפורי יותר קומי", הוא מבהיר ומגדיר לעצמו חלום צנוע יחסית להמשך: "הייתי מאוד רוצה להמשיך ליצור עוד ולביים סרט באורך מלא או סדרת אנימציה".
ומה בעצם עומד בינך לבין הכיוון היצירתי הזה שסימנת?
"הפרופורציות של הפקות אנימציה שנעשות בארץ הן קטנות לרוב, בניגוד לתחומים מסוימים בקולנוע הישראלי. לא קיימים בארץ מסורות של ז'אנרים אחרים של קולנוע כל כך. אין כמעט סרטי פנטזיה, מדע בדיוני או אנימציה ישראליים - כך שרוב האנימטורים הולכים יותר לכיוונים של פרסום".
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com
